היורשת

פרק 38 - אוריון

"זואי," סיירוס, אחד החברים של אוריון פנה אל זואי, "טוב לראות אותך שוב,"

זואי חייכה אל האלף, "גם אותך," היתה ביניהם קצת שתיקה מביכה וזואי ניצלה את זה בשביל להסתכל על הסביבה. הם היו במתחם בחצר הארמון, מקום שלא השתמשו בו לאימונים או משהו כזה, אלא השתמשו בשטח הזה בשביל לתת לחיילים מקום לעצמם, היו כמה מתחמים כאלו בחצר. היו שם שולחנות עם אוכל ומשקאות, היה מין סוג של רמקול שהשמיע מוסיקה, המוסיקה הזו היתה שונה מהמוסיקה שהושמעה בנשף חג המשאלות או בחתונה של קאספיה, היא היתה קלילה יותר למרות שהבסים היו חזקים וגרמו ללב של זואי לרטוט. זואי וסיירוס עמדו בצד. "אתה ארגנת את כל זה?"

"טוב, אני, אקי וזיק," זואי שחזרה במוחה את פניהם של החיילים האחרים שעם אוריון במגורים.

הנומורוף של סיירוס צלצל, "זה אקי, הוא כתב לי שהם בדרך." אמר לה בהתרגשות.

היא החזירה הנהון, "בסדר אז צריך להתארגן,"

"כן, אלך להגיד לאחרים," אמר והלך לעבר הגוש שעמד במרכז. כולם החלו להתארגן, קאי, אניל, לארה וזואי הלכו להסתתר יחד בין העצים. הם כיבו את הפנסים וחיכו לו בחשכה.

"אתה יודע שאני צריך לצאת מחר על הבוקר להורים שלי, כן?" אוריון נשמע מתוסכל מעט.

"כן כן," השיב אקי מבין הצללים, כמעט ואי אפשר היה לראות אותו בגלל צבע עורו הכהה.

"אז למה אתה גורר אותי לכאן? אני צריך את שנת היופי שלי," צחק.

"כן," שוב אמר אקי אך הפעם הביט בו, "אתה באמת נראה לא משהו." הם עמדו כבר ממש באמצע המתחם.

ואז סיירוס הדליק את האורות, וכולם צעקו "הפתעה!"

הפנים של אוריון היו שוות הכל, הן היו כל כך מופתעות, פה פעור והכל, כשעיניו האפורות החלו לסרוק את האורחים התווסף להבעת פניו גם אושר. היו שם בסביבות חמישה עשר יצורים וכל אחד ניגש לברך אותו.

אוריון באמת היה שמח מהמחווה הזו, כל החברים שלו היו שם. "מזל טוב!" הם טפחו על גבו, "לא להאמין שאתה בן עשרים ואחת." סיירוס אמר ונתן לו חיבוק צדדי.

"באמת לא להאמין," השיב להם.

ואז הגיע תורם של חברי הילדות שלו, אניל חיבקה אותו חזק, אחריה לארה, קאי נתן לו טפיחה על השכם ואז זואי נתנה לו חיבוק משלה.

"אני שמח שבאתם," אמר להם.

"ברור, לא היינו מפספסים את זה," לארה ענתה.

"אז איך זה מרגיש להיות בן עשרים ואחת?" שאל קאי.

הוא חשב על זה לשנייה, לא מרגיש לו שהוא בכלל מעל גיל שמונה עשרה, ומצד שני, כבר לא מרגיש לו ממש שהוא ילד. "מוזר כזה..." השיב לשאלה, "אבל גם אותו דבר." משך בכתפיו וחייך.