חושך, חם, זיעה, אור קלוש מהבהב לרגע ואז נכבה, אבל התחושה שהכי מורגשת היא תחושת הכאב שפעמה בראשה ללא הפסקה. זה לא היה כאב ראש רגיל, לא סוג של מיגרנה חריפה. הכאב הרגיש כאילו תקעו מחטים בראשה, סיבבו, דפקו בהם פטיש ואז צלצלו בפעמון הכי חזק בכל המימדים הקיימים ביקום. משם הכאב התפשט גם לשאר גופה, היא לא יכלה להתרכז בשום דבר אחר, הכאב הפריע לה לחשוב, לחוש משהו מלבדו, להתרכז. אבל מספיק. עליה לחשוב על המקום שבו ראתה את פרוספר לאחרונה. ממה שזכרה היתה שם... עוד גל כאב, חזק יותר מקודמו, עבר בכל גופה. היא נאנקה אך המשיכה להתרכז. היתה שם מדורה, התמונה התחילה להיות ברורה יותר ויותר.
היה שם גם סלע! על הסלע ישב- "אהההה!" צעקה כשדחף אותה עוד גל של כאב, הפעם זה הרגיש כאילו הוסיפו עוד מחטים קטנטנים בבת אחת. פרוספר! פרוספר ישב על הסלע! התנשפה כשנזכרה והתמונה נהפכה להיות אפילו יותר ברורה. הפעם כבר ממש עמדה שם, אך היה שם יותר אור משזכרה, סביבה היה יער, הסלע המוכר היה ריק, לא ישב עליו אף יצור. שלט קטן התנדנד מאחוריו כשהרוח נשבה. היא הרגישה כיצד גופה מתרסק על הקרקע מרוב הכאב אך עיניה ננעצו בשלט ולפני שיצאה משם הספיקה לקרוא מה כתוב בו.
"קלנטריון!" קמה בצעקה. לקח לה מספר רגעים לפקוח את העיניים, ראשה עדיין פעם בכאב אך לעומת הכאב שחשה קודם לכן זה היה ממש גן עדן.
"זואי," דילן נגע בכתפה, "זה נגמר, זה בסדר," היא רעדה לשמע קולו של אחיה. הסיוט הזה נגמר.
מהחלון זואי יכלה לראות חושך, כמה זמן היא היתה במצב הזה? שני הרופאים שעמדו בפינת החדר קודם לכן היו כעת לצידה ורק כשראתה במה התעסקו הבחינה בצינור שמצד אחד היה מחובר לידה ומצדו השני לשקית מלאה בנוזל אדום, דם. לא יצא לה לראות דם בצורה כזו... הוא נראה כל כך... אדום. די, להתרכז. הפצירה בעצמה.
"קלנטריון, איפה זה?" שאלה והשתדלה לגרום לקולה להפסיק לרעוד. כשהסיטה את מבטה לרגע אחד לדילן שישב לצידה הרגישה משהו קשה על אוזניה, לחייה וצווארה, ידה השנייה, שלא היתה מחוברת לשקית, התרוממה לחוש בדבר הזה, היא קילפה חתיכה אחת מזה בלי להבין במה ידה נוגעת. כשהסתכלה הבינה שזה דם קרוש, יצא דם מאוזניה בזמן ההליך.
"זה יער, קרוב לכפר, די רחוק מכאן." הילאריה השיבה מקצה החדר. "בערך יום וחצי ברכיבה על פגסוס." הדבר הבא שעלה במוחה של היורשת הוא לא המילה פגסוס אלא-
"אז זה נחשב ממש רחוק..." מלמלה.
"רנדי, תוכל בבקשה לקחת פיקוד ע-" קולו של אמורי נשמע צרוד וחלש.
"אני על זה." אמר ויצא מהחדר.
"שילה," קולה הפסיק לרעוד, "כמה זמן עבר מאז ש...זה התחיל?"
"שלוש שעות," הנערה החזירה לה עיניים חומות גדולות ודואגות.
"אז מה השעה?"
YOU ARE READING
היורשת
Fantasiaהרבה בני נוער רוצים שיהיו להם הרבה חברים, קשר זוגי טוב, משפחה חמה ואוהבת וגם להיבחר למלך ומלכת הנשף בתיכון. אלה החיים של זואי, נערה שמחה בת שמונה עשרה. ביום הולדתה זואי מתחילה לשמוע קולות, לחלום חלומות. היא חוששת כי השתגעה כאשר חלומות מוזרים על מקום...
