פרק 58 - הארוחה האחרונה

390 39 46
                                    

פרוספר שתה משקה אלכוהולי ונהנה עם אנשיו לצלילי המוזיקה שהושמעו באולם האוכל. בתום אותו הערב הוא ויד ימינו, דיקטשיוס, נשארו לדבר בשקט. כל ההגנות נבדקו. כמובן, פרוספר לא טיפש, הוא יודע שבקרוב היורשת וצבא אלמנטיה יבואו אחריו. כל עוד היא ואחיה בחיים זה לא נגמר. לאורך הימים האחרונים פרוספר הציב תכנית הגנה לכשמתי שמה שנשאר מצבא אלמנטיה יתקוף, פרוספר יוכל לסיים את זה.

***

האווירה בארוחת הערב של הילאריה, דילן וזואי היתה מוזרה. הם דיברו על היום שלהם, על ההכנות לקראת הקרב. דילן תחילה שכח לכמה רגעים מהעובדה שהוא עומד להגיע מחר בצהריים לממלכת דאלאי, אך אז הבין שהוא לא יקח חלק בתכניות שעליהן מדובר. זה גרם לו לחשוב על החיזיון שהוא ראה. התינוק בחיזיון היה נראה שמח, בעל עיניים חומות. מעבר לזה דילן לא ראה עוד דבר, זה היה סתם עוד תינוק שנראה כמו כל שאר התינוקות האלמנטלים.

משהו בתוכו אמר לו שזואי צודקת, שאם הרוחות היו רוצות שישתתף בקרב הוא היה רואה חיזיון שלו מהקרב. מעבר לזה לא היה לו כוח לחשוב, נמאס לו מזה שהרוחות מכתיבות את חייו, ואם לו היה נמאס מזה הוא היה יכול רק לדמיין כיצד אחותו מרגישה.

עיניו הביטו בה כשקראה לו. "אתה ארזת כל מה שתצטרך?" דאגה נשקפה בעיניה.

הוא החליט להכריח חיוך על פניו. "כן, אני מוכן למחר בבוקר." הוא לא רצה להשאיר את זואי ואת האחרים מאחור אך ידע שהם מוכנים לחלוטין. "רק," התחיל, "אני מתחנן, זואי," הגזים בטון קולו, "אל תעשי לי בושות בתור המורה שלך לקרב מגע." שחרר צחוק קטן בזמן שהיא גלגלה עיניים.

"נראה אם באמת הצלחת עם זאת." הילאריה הגיבה. "תרצה שאדווח לך? אולי אצלם כמה תמונות בנומורוף?"

"סרטונים בבקשה,"

"עשינו עסק."

זואי צחקה. האווירה המוזרה שהרגישו השלושה בהתחלה הלכה ודעכה.

"אחרי שתקבל הודעה שהמלחמה נגמרה יקחו עוד כמה ימים עד שתוכל לחזור." הילאריה שינתה את הטון למעט יותר רציני.

"נצטרך לכבוש חזרה גם את השטחים בגבולות." הסכימה זואי.

"אל תגידי לי שגם למשימות האלה את מתכננת לצאת..." ביקש.

היא חייכה בהתגרות, "אל תגיד לי שאתה מקנא." הקניטה בחיבה.

"בסוף אני זו שתצא אל המשימות האלה," התמתחה הילאריה. "אבל אל תדאגו, אשלח לכם מזכרות."

שני האחים חייכו אחד אל השני.

"אמורי," נופפה אניל בידיה מול פרצופו.

הוא מצמץ מספר פעמים לפני שהפסיק לבהות בשולחן של זואי ודילן, עיניו עברו להביט בפתאומיות באחותו. "כן, סליחה, אמרת משהו?"

היורשתWhere stories live. Discover now