פרק 20 - שבוי

2.1K 154 58
                                    

היא הכניסה לאמורי אגרוף לבטן, הוא התקפל, התחמקה מהאגרוף ששלח לפרצופה והפילה אותו על הרצפה בעזרת רגליו. הוא ניסה לקום אך היא נגחה בו בעזרת ראשה, זה כאב לו יותר מלה. אמורי נאנח בכאב ולפני שיכול היה להתאושש היא תפסה אותו והכניעה על הרצפה.

"נכנע." אמר. עדיין היה אדרנלין בדמה אך כאשר הבינה מה קרה בזה הרגע עיניה נפערו בהלם. היא קמה מעליו והושיטה לו יד. היא... ניצחה? את אמורי? תוך שלושה שבועות היא הצליחה ללמוד מעט מהלכים שעזרו לה היום להביס אותו, אך אז חשבה על התנועות שלו, מה שהוא עשה בקרב הזה...

"אתה ויתרת לי." לא עזרה לו לקום.

"את ניצחת אותו." אניל קראה מהצד השני של האולם בהלם. שאר החברים שלהם הביטו בשניים. זה לקח לה קצת זמן להסכים לבקשתם המוזרה לצפות באימונים שלה אבל היום היא הסכימה.

"כן, אבל הוא ויתר." הצביעה עליו בהאשמה כשנעמד לידה.

היה מעט שקט, הם הביטו בו ואז אחד בשני.

"דילן," פנתב אל אחיה, "אתה בטח כבר נלחמת מולו, הוא ויתר לי, נכון?"

"אני לא מתערב בזה." דילן החליט ונשען על הקיר בשלווה.

"אם לא הייתי מוותר לך לא היה לך סיכוי." אמורי עקף אותה וניגש ללארה שנתנה לו בקבוק מים. טוב, הוא באמת תכנן לוותר לה אבל... לא נדרש לזה הרבה מאמץ. זאת אומרת, דעתו היתה מוסחת היום. גם עם השבוי וגם... היה לו קשה לגעת בה. ועוד יותר קשה לחשוב על לפגוע בה כי גם באימונים נפגעים.

היא נשפה ברוגז ולקחה את בקבוק המים מאוריון. "אז בפעם הבאה אל תוותר."

עיניו הירוקות בחנו אותה, גבותיה היו מכווצות ברצינות. "בסדר." נאנח.

קאי נכנס לאולם האימונים, הוא נראה מותש. השיער הכתום שלו לא היה מסודר והיה נראה שחסרות לו כמה שעות שינה. דילן ואמורי הביטו בו בנוקשות מיד.

"מה? פספסתי את זה?" ניסה לחייך אך יצא לו חיוך עייף.

"כן, זואי ניצחה." אניל טפחה על כתפה של זו.

"יפה." נאנח.

הם שתקו לכמה רגעים, השמונה הביטו אחד בשני, מתח הורגש באוויר. היחידה המיוחדת של קאי הוצבה לשמור על השבוי לפני חמישה ימים. הם כמעט ולא ראו את קאי מאז שחזר בגלל שהכלא שבו השבוי נמצא במרחק של חצי שעה רכיבה על פגסוס. היחידה שלו מתאמנת שם וישנה שם רוב הזמן.

טוליה בדרגה גבוהה מספיק בשביל לדעת על הסיפור בעצמה מה שאומר שהם כולם יודעים על השבוי ועל המטרה של פרוספר, לחסל את זואי.

"מתי הגעת?" טוליה שאלה. דאגה נשקפה בעיניה.

"לפני עשרים דקות." השיב. "שחררו אותי לכאן לכמה ימים, עד שאצטרך לחזור." עיניו הצהובות עברו להביט בקצה השני של האולם.

היורשתWhere stories live. Discover now