היורשת

פרק 19 - יורשים

בבוקר למחרת זואי אכלה עם הילאריה ודילן, כשהתיישבה עם השניים שמה לב שאמורי ואניל יושבים עם הוריהם, היה נראה שאמורי שותק אבל המאמץ ניכר, גם בו וגם בשאר. היא החליטה להתעסק בעניינים שלה כרגע, גם לה יש ארוחה משפחתית כעת.

"אז," הילאריה התחילה, "אתה חוזר לתפקיד שלך?" שאלה את דילן.

"כן, סוף-סוף." חיוך קטן נפרש על פניו.

"ואיך את זואי? מה מתוכנן לך?" זה היה מוזר. כל השבוע האחרון היו כל כך הרבה הכנות שלא יצא לה לחשוב על מה תעשה לאחר מכן.

"נראה לי שאמשיך ללמוד על אלמנטיה, עוד קרב מגע." משכה בכתפיה.

"נשמע טוב." היא שתתה מהמיץ שלה. "הייתם נפלאים אתמול." חייכה אל השניים והם חייכו אליה חזרה.

"בוקר טוב." גאלה קדה קידה קצרה. "רק באתי לעדכן, הכתבות עליכם יוצאות מן הכלל, כולם משבחים אתכם. כל הכבוד."

"תודה גאלה." זואי פנתה אליה לפני שהלכה משם.

חבורה של כמה בנות, חלקן סאטיריות, חלקן פיות וחלקן אלמנטליות עברו ליד השולחן. בהתחלה זואי חשבה שהן בהו בה אך כשהן צחקקו ונופפו היא הבינה שהן בוהות בדילן שכעת הסמיק כמו מטורף, זה גרם ליצורות לצחקק אפילו יותר.

"רואה?" אחת מהן לחשה, "אמרתי לך שהוא חמוד." זואי ניערה את ראשה והשתדלה לא לפרוץ בצחוק.

"דילן?" הילאריה הפנתה את תשומת ליבו.

"אני לא רוצה לשמוע מילה." תפס בראשו עם ידיו. "מילה." הזהיר.

"ראיתי אותך באמת עם איזושהי פיה אתמול. נכון?" המשיכה. פיה? ודילן? זואי חייבת לדעת מזה.

"מה?" שאלה.

"כן, אחרי העששיות." התמקדה בזואי. "לא ככה דילן?"

"רקדתי איתה קצת." נאנח ונשען לאחור על הכיסא, הוא מולל את שפתו והעביר את מבטו בין הילאריה לזואי.

"קצת?" הילאריה הרימה גבה בצורה שגרמה לזואי לצחוק.

"כן, קצת." התעקש והביט בהן בצורה מאיימת שהן לא לקחו ברצינות.

"אז היא היתה כאן עכשיו?" זואי שאלה והעיפה מבט בשולחן שבו התיישבו הבנות.

"לא," העיף מבט זריז בבנות שהבחינו בו והמשיכו לנופף. "אבל הן דיברו איתה אתמול."

"אז איך קוראים לה?" הילאריה שאלה. היה מין ניצוץ של שמחה בעיניה.

"קמפאנה," ענה, "עכשיו בואו נדבר על זואי." העביר נושא בצורה שקופה למדי.

"מה איתי?" שאלה, "נראה לי שיותר מעניין לדבר עליך." גיחכה.

"בטח שמעניין," חיוך ערמומי עשה את דרכו לפניו, הילאריה שתקה והביטה בשניים בשאלה. "את ואמורי רקדתם אתמול הרבה." זרק כאם זה משהו שנהג לדבר עליו. אך הוא באמת התעניין במה שקרה, בימים האחרונים השניים האלו נראו יותר… קשובים אחד לשני, יותר קרובים.