היורשת

פרק 6 - דרך

קאי הזיז אותה במהירות מהמקום שבו עמדה, עליו לגרום לה לזוז משם מהר ככל האפשר, שאמורי או לארה לא ינחתו עליה משום מקום. זואי הסתכלה מסביבה, הם היו על צוק אחר, הצוק הזה היה רחב יותר והוא השקיף על עיר ענקית, ממש אדירה בגודלה, וגם ביופייה, אל העיר היו כל מיני שבילים שמהצוק נראו זעירים כל כך, לידה היו עוד כפרים וניתן היה לראות עוד ערים מרחוק. ממה שהצליחה לראות מכזה גובה היא הבחינה שהמבנים של הבתים היו כמו בכדור הארץ, העיר היתה מוקפת ביער מצד אחד ומצדה השני היה נמל גדול, אך המרחק לא נראה כל כך נורא. באמצע העיר היה ארמון עצום ומפואר, זואי לא יכלה לראות יותר פרטים מזה.

"אנחנו בחיים." מלמלה בחיוך כשקלטה שקפצה מצוק ושרדה.

"בטח שאנחנו בחיים." אמורי אמר, הם כבר כאן? הם קפצו במהירות כזו?

"חשבת שנשקר לך?" לארה צחקה בהקלה, אז זואי לא השתפנה בסופו של דבר.

"אנחנו בבית!" אניל צחקה ורצה ישר לכיוון לארה, אניל נישקה את לארה... על השפתיים. זואי הביטה בשתי הבנות בהלם.

"אתן..." היא התחילה לומר.

"כן, הן זוג." קאי שילב את ידיו על חזהו וחייך חצי חיוך.

"בחיים לא הייתי מנחשת." צחקקה.

"אניל, צריך להתרכז במשימה!" לארה הדפה את הנערה הבלונדינית וצחקה. אניל לא התכוונה לוותר אך...

"לארה צודקת, זה עדיין לא נגמר, אנחנו צריכים להגיע למקום בטוח." אמורי הטיח את האמת הקשה באניל שכבר קיפצה בשמחה.

"טוב..." אמרה בחיוך ממזרי שהופנה ללארה ועזבה אותה.

"לאן צריך ללכת עכשיו?" זואי שאלה את אמורי עם חיוך קל, זה שהם לא נהרגו בהחלט שיפר את מצב רוחה.

"אנחנו צריכים להגיע לעיר הזו שם." קבע והחווה בידו אל העיר המרהיבה שרואים מהצוק. "צריך רק לרדת מההר ואז זה עניין של שעה עד שעתיים עד שנגיע." הוא הרחיב. קאי גם נראה נרגש לא פחות מאניל מכך שהם חזרו, רק שהוא עדיין רצה להגיע במהירות חזרה לעיר. אוריון הביט בסביבה.

הם התחילו ללכת, הפעם אמורי הוביל יחד עם לארה; קאי ואניל הלכו ליד זואי, אוריון במאסף. זואי חשבה לעצמה בשקט בזמן שאניל וקאי מילאו את הדממה בשיחה קולחת ומידי פעם גם אוריון הצטרף עם משפט קטן פה ושם. זואי הבינה שיש לחבריה חיים שלא היה לה שמץ לגביהם, יש להם משפחות וחברים, חברים אמיתיים, לא כאלו שנשלחו לקחת אותם הביתה בתור משימה...

"אז באיזה אלמנט כל אחד מכם מסוגל לשלוט?" שאלה בהתעניינות.

"אני באדמה," אניל אמרה, "לארה במים," היא נזכרה בהוכחה של לארה ליד המזרקה, "קאי באש, אוריון באוויר, ו... אמורי..." היססה קצת וזואי הביטה בעיניה הירוקות-חומות בבלבול ואז הביטה באחורי ראשו של אמורי שהלך לפניה.