היורשת

פרק 37 - קר ומחושב

אמורי פקח את עיניו כאשר שמע מים זורמים, הוא הביט בסביבה שלו וזיהה אותה מיד. זה החדר של זואי, הוא הביט במיטה כאם היא עשויה לבה, זו המיטה שלה! לחייו הסמיקו. והמים הזורמים... היא מתקלחת? הוא שחזר את ליל אמש במוחו. שהרוחות יעזרו לו, איך הוא יכול היה להיות כזה אידיוט? זרם המים הופסק והוא החליט שבינתיים ילבש את הבגדים שלו, כשסיים את זה הוא חיכה לזואי בסלון.

כאשר היא יצאה מהמקלחת היא הביטה במיטה הריקה במעט אכזבה. אז הוא הלך? פשוט ככה? היא לא התכוונה אבל זה גרם לה להתעצבן. הוא פשוט מגיע לדירה שלה באמצע הלילה, שיכור, שואל אותה שאלות מוזרות ואז הוא פשוט נרדם, ו-וואו, חום הגוף שלו, אמורי לוהט, ולא במובן החיובי של המילה, הוא כל כך לוהט שהיא הזיעה כל הלילה והיתה חייבת ללכת להתקלח ובזמן הזה הוא פשוט מחליט ללכת על דעת עצמו בלי אף הסבר! פשוט ככה. היא נעלה את נעליה ויצאה מהחדר, מתכוונת לצאת לארוחת בוקר. אך אז היא ראתה אותו.

הוא הביט לעבר הרצפה, ידיו משולבות. כאשר נכנסה לחדר עיניו הירוקות עברו להביט בה. "אני מצטער," אמר ישר וחזר להסיט את מבטו.

זואי התיישבה לצידו, לא מתעקשת על קשר עין ביניהם כרגע. "אולי תגיד לי מה קורה?" הציעה. "כי מה שקרה אתמול... זה פשוט- אני לא הבנתי מאיפה זה הגיע,"

הוא זז מעט בחוסר נוחות על הספה, "יצאתי לבר עם חברים, מפקדים אחרים שבערך בגילי, כנראה שנסחפתי."

"לא לזה התכוונתי," גלגלה את עיניה אך החליטה לא לזלזל במה שיגיד.

"כן, הנחתי ככה," אם זה היה אפשרי גופו הפך שפוף יותר.

הפעם היא פנתה להביט בו, והוא הביט בה, "אז תגיד לי."

הוא הזדקף והתחיל לדבר, "אתמול קיבלנו את השם של השגריר החדש מממלכת דאלאי,"

היא ידעה שמתכוונים לבחור שגריר חדש אבל לא חשבה שתהיה לזה כזו השפעה על אמורי, יכול להיות שעבודת הניירת שוחקת אותו?

הוא המשיך, "בחרו בנסיך מילן."

עיניה נפערו בחדות אך חוץ מזה אף איבר אחר בגופה לא זז. היא לקחה נשימה איטית, "הו," היה כל מה שיצא מפיה.

אמורי עצם את עיניו בחוזקה, מספיק עם זה, זה לא קשור אליו. הוא קם ממקומו ונעמד מולה, עדיין משפיל מבט. "אני מתנצל על ההתנהגות שלי, זה לא יחזור על עצמו." קד קידה קטנה.

מה? אז זהו זה? הוא פשוט יתן לה התנצלות רשמית וילך? לא. הם לא מפקד ויורשת כרגע, הם אמורי וזואי. "אמורי," אמרה כשחזר לעמוד זקוף, עיניו רפרפו אל שלה רק לרגע. "אני פשוט הופתעתי, זאת אומרת, אתמול." הבהירה את עצמה, "אבל אני מבינה אותך, זה בסדר." הבעת פניו היתה ללא רגש, קפואה. העיניים היו שלוות, מנוגדות כל כך לאיך שהיו אתמול. היא אחזה בידו ממקומה, "לא ידעתי על הנסיך מילן."