היורשת

פרק 7 - בוקר ראשון חזרה

אמורי ודילן הובילו אותה במסדרונות ללא חשש בזמן שהביטה סביבה, הם עלו לקומה השנייה של הארמון, בקומה הראשונה התקרה היתה הרבה יותר גבוהה, בקומה השנייה היתה יותר נמוכה, בערך חמישה או ארבעה מטרים. זה לא שהתקרה או הקירות היו פחות מפוארים, הם פשוט נראו ביתיים יותר, גם הספות ושולחנות הקפה שנחו לפעמים בפינות נראו ביתיים יותר. במקום הסתובבו עדיין הרבה אנשים אבל היה פחות רעש. שומרים התחלפו, אנשים במדים מגוהצים בצבע אפור כהה הלכו במהירות ממקום למקום... הדלתות של החדרים אמנם היו בגודל נורמלי יחסית אך הן עדיין היו מאוד מפוארות עם כל הקישוטים הקטנים עליהן. אמורי פתח דלת אחת עם טביעת האצבע שלו. השלושה נכנסו למה שבהתחלה חשבה שיהיה חדר אך התגלה בתור יחידת מגורים.

"זו היחידה של המשפחה שלנו." דילן הסביר. עיניה התכולות סקרו במהירות את היחידה, היה שם הטרקלין שעליו חלמה, הספה שעליה דילן בן השתיים עשרה דגדג אותה. "אני כבר לא ממש גר כאן כי..." התנער והשתתק.

"הכינו את החדר שלך, הכניסו בגדים חדשים לארון וניקו אותו." אמורי אמר ומבטה עבר אליו עם הנהון קצר. לא היה לאף אחד מהם מושג מה לעשות עכשיו.

"אני אראה לך אותו." דילן הציע והוביל אותם למסדרון לא ארוך במיוחד שהוביל לשתי דלתות, זואי ניחשה שאחת מהדלתות מובילה לחדר שהיה שייך לו ושהדלת השנייה מובילה לחדר ששייך לה. היא תהתה היכן הוריה ישנו אבל לא התעמקה בזה יותר מדי.

דילן ניגש לאחת הדלתות ופתח אותה, אמורי נשאר בדלת כשזו נכנסה. החדר היה יפהפה, במרכז החדר עמדה מיטה גדולה וכמובן היה שם את הריהוט הרגיל שיש בכל חדר, היתה עוד דלת בתוך החדר, היא בטח מובילה לחדר האמבטיה, הניחה הנחה נכונה.

"אתם רוצים שאשאיר את שניכם לבד?" אמורי שאל מחוץ לחדר, שני האחים הביטו בו ודילן הנהן לעברו וחייך אליו כאות תודה. אמורי הסתלק מהמקום במהירות, מה שבטוח זה שהוא לא קינא באף אחד מהם ברגע זה.

זואי סירבה להביט בדילן, סירבה להתייחס אליו בתור אח, היא נאחזה בזה שאליזבת אחותה, אליזבת תמיד היתה אחותה, המשיכה לומר בראשה. אבל כעת זו לא היתה יותר השערה מופרכת, זו לא היתה המצאה מטורפת, דילן אחיה, לא אליזבת.

"אני לא מצפה שהיחסים בינינו יחזרו להיות כמו שהיו." התוודה והסתכל בחדר המוכר לו, כאב לו להבין שזו המציאות, אולי אפילו יותר מלה. הפעם שתקה והתבוננה בו בסקרנות. "אני מבין שעברת הרבה, אני יודע שיכול להיות שאני אפילו לא מכיר אותך יותר." נאנח, "אבל יש עוד הרבה דברים שאת לא יודעת בקשר לאֶלֵמֵנְטְיַה ו... טוב, אם יש לך שאלות, את מוזמנת לפנות אליי." חייך חיוך עצוב. עברו כמה שניות של שתיקה עד שהתחיל לצאת מהחדר.

"לילה טוב." אמרה.

"לילה טוב." החזיר ויצא.

זואי התארגנה למקלחת באיטיות, הדרך בה פעלה הזכירה זומבי וזה שגם נראתה כך לא ממש תרם למצב. היא נעלה את דלת החדר והתארגנה על בגדי לילה אחר כך נכנסה לחדר המקלחת שהיה מפואר בעצמו, מפואר מדי. לא היה לה כוח לחשוב על זה יותר. היא פשוט פשטה את הבגדים ונכנסה תחת זרם המים החמים. ואז...