השעה היתה שעת ערב, למרות שהיתה עייפה השתדלה זואי לחייך את החיוך הכי יפה שלה למען אניל. היא לא היתה במצב רוח לחגיגות כלל וכלל אבל עוד פחות משעתיים המשלחת של לארה תחזור, זה היה נדמה שהיא כבר לא תשוב לעולם, עברו שבועיים מאז יצאה. שבועיים קשים ומתוחים שבהם נאלצה זואי לחשוש מפני ראידר. היא היתה מתעוררת מסיוטים כמעט בכל לילה, בסיוט היא ראתה דמות רוכנת מעליה וחונקת אותה במיטתה וכשניסתה לראות את פניה של הדמות נחרדה לגלות שהדמות חסרת פנים. השומרים שמעו אותה צועקת, בהתחלה הם קראו לדילן אך בשלב מסוים זואי הורתה להם לא לעשות את זה ומכיוון שהיא היורשת והיא נתנה פקודה הם הפסיקו. דילן שאל אותה מה עם הסיוטים מדי פעם אך כשהמשיכה לשקר לו ולהגיד שהיא בסדר הוא הניח שזה נכון, הוא לא חשב שהיא נתנה פקודה. היא רצתה להעמיד פנים שהכל בסדר, ושאר חבריה ראו זאת, הם ראו שהיא מפחדת.
אניל זכרה איך לפני כמה ימים זואי היא זו שאמרה לה לא לפחד, שאסור להן לתת לפחד להשתלט עליהן. אך ברור שבאותה נקודה לא היה לה את אותו הניסיון עם הפחד שיש לה כעת. לכן היא דיברה עם דילן ושניהם חשבו שיהיה רעיון טוב אם תצטרף לארוחת הערב היום, יהיה איחוד של הזוג המאושר וזה בהחלט אירוע משמח שעשוי להשכיח ממנה את האיום לכמה רגעים.
זואי ואוריון ישבו בחצר, שישה שומרים בקרבת מקום. אוריון דיבר וזה משהו לא אופייני לו, בדרך כלל הוא האחד שמקשיב. אבל זואי היתה שקועה במחשבות, היא ראתה עובדת ארמון, חדרנית כנראה, עוברת בדיקה לפני שנותנים לה להיכנס לחצר ולשוב לעבודתה לאחר שערכה קניות בשוק.
"ההורים שלי עורכים משתה," המשפט הזה תפס את תשומת ליבה ואוריון צפה זאת. הוא לא מדבר בדרך כלל, אבל גם אם כן זה לעולם לא על הוריו. "נשף," ניסה לתת לזה שם פחות מהודר.
"למה?" הקול שלה היה דק יותר מבדרך כלל. היא לא השתמשה בו הרבה לאחרונה אבל כן עניין וסקרן אותה מה ההורים של אוריון, הזוג הכי עשיר באלמנטיה, מתכנן.
"לכבוד יום ההולדה שלי," סיפר. הולדה? זאת אומרת... יום הולדת?
"מתי יום ההולדת- הולדה שלך?" כנראה תצטרך להתרגל גם לשינוי הזה.
"יש לזה עוד זמן, אבל תארי לך מה היתה התגובה שלי כשקיבלתי מהם מכתב עם הזמנה," זה שיעשע אותה מעט, לא בגלל שצחקה עליו ולא כיוון שהבעיה נראתה לה קטנה, אלא בגלל שאוריון עשה פרצוף כזה שרק אוריון יכול לעשות. הוא ניסה להצחיק אותה, קלטה מאוחר יותר.
"אז מה תעשה?" שאלה.
"אני אלך, אין לי יותר מדי ברירות. בקרוב ישלחו הזמנות לכולם ואם לא אגיע זה יפגע לא רק בכבוד שלהם אלא גם בשלי." הפעם הוא נשמע מתוסכל, מתוסכל מזה ששמו קשור בשלהם. " גם את תקבלי אחת."
היא הביטה בו במבט מופתע. "אבל אני לא משפחה..." אמרה מבולבלת. אוריון הביט בה מופתע עוד יותר והיא לא הבינה.
YOU ARE READING
היורשת
Fantasíaהרבה בני נוער רוצים שיהיו להם הרבה חברים, קשר זוגי טוב, משפחה חמה ואוהבת וגם להיבחר למלך ומלכת הנשף בתיכון. אלה החיים של זואי, נערה שמחה בת שמונה עשרה. ביום הולדתה זואי מתחילה לשמוע קולות, לחלום חלומות. היא חוששת כי השתגעה כאשר חלומות מוזרים על מקום...
