היורשת

פרק 34 - כיפית

"אתה יודע," זואי קטעה את הצחוק השוטף והביטה בשמים הכחולים, הם היו בטיול ביער, הלי טופף בפרסותיו לצד סוסת חד הקרן של אמורי, "זה כבר יכול להיות המקום שלנו." הם כבר היו בדרך חזרה מעוד דייט מוצלח.

אמורי שתק והביט בשרשרת שענדה, הפעם היא היתה מתחת לשרשרת נוספת, שרשרת החץ וקשת שקיבלה מדילן, אבל עדיין השרשרת שקנו בשוק בדייט הראשון שלהם נצצה ושבתה את תשומת ליבו של אמורי. הוא נאנח, "לא," אמר.

"הא?" שאלה בגבה מורמת, מה זאת אומרת לא? ולמה הקול שלו נשמע כל כך... מיואש?

עיניו הירוקות הביטו בשלה לרגע לפני שחזרו להתמקד בדרך שלהם ביער הארמון, ידיו אחזו במושכות טיפה יותר חזק, "אני מתכוון ש..." נעצר, מתלבט איך להמשיך, "הייתי רוצה שנצא מכאן, הייתי רוצה להראות לך את העולם שמחוץ לארמון, אולי שם יהיה מקום שיותר תאהבי מקרחת יער מגוחכת." הקול שלו נשמע חד יותר מבדרך כלל.

אמורי רוצה שהם יצאו מהארמון? לזה זואי לא היתה יכולה להאמין, טוב, כמעט. "אני לא בטוחה מה להגיד," אמרה לאחר שהבינה ששתקה לאורך הרבה זמן.

הוא סובב אליה את ראשו, "כן... גם אני לא," חייך בניחום, הוא סובב את הסוסה שלו אליה במשיכה חזקה של המושכות, חוסם את דרכם. "אחרי המלחמה," אמר.

זואי הרפתה מעט מהמושכות שלה שכן הלי לא הבין בעצמו מה עובר על אמורי, וידע שאין לו דרך להתקדם, לא שזה משהו שזואי היתה רוצה.

אמורי המשיך לדבר, "אחרי המלחמה נצא את ואני לטייל, נצטרך לעשות את זה גם לפני ההכתרה הרשמית שלך," הפעם היה נשמע קצת יותר מאופק.

זואי שחררה צחוק, "ואל תשכח גם שומרים, לא? אדוני המפקד העליון?" התגרת בו וסימנה להלי לעקוף אותו.

אמורי המשיך מאחוריה, "זו כבר תהיה אחריות של מישהו אחר עד אז,"

הפעם היתה זו זואי שסימנה לחד הקרן לעצור, אמורי היה לצידה ועשה כמוה, "מה זאת אומרת?" עיניה הביטו בו בחשד.

ידו עברה לשניה אחת על שיערו הבלונדיני ובמהירות חזרה לאחוז במושכות, "חשבתי על פיתרון," שיתף. "אני לא יכול להפסיק להיות מפקד עליון,"

"נכון," הנהנה זואי, היא גם לא היתה רוצה שיעשה דבר כזה כדי שיוכלו להיות יחד. זה לוותר על המון.

"אבל אני כן יכול להעביר את האחריות עלייך למפקד עליון אחר," נתן לה שניה להבין מה אמר, "לבלייר לדוגמה." הציע.

כן, כן. זה יכול לעבוד. הרי הבעיה היא לא שאמורי הוא מפקד עליון, הבעיה היא שהוא צריך להיות אחראי עליה, וזו לא דרך שבה שניהם יכולים להתרכז בעבודתם וגם להיות יחד. "זה רעיון מעולה," התקרבה אליו ונתנה נשיקה רופפת ללחיו. "ניתחרה עד הפיצול!" אמרה ומאחוריה השאירה אבק ואמורי אחד מבולבל שמיד התעשת על עצמו.