שני האלמנטלים והפיה ישבו באחת מהפינות השקטות במסדרון בה היו ספות ושולחן קטן. זואי בחנה את הפיה שעד עכשיו לא ממש אמרה מה פשר הפגישה שלהן. אמורי ישב לצידה, קרוב, כאם כבר התרגל לרעיון של שניהם ביחד.
לאחר עוד סקירה קטנה שקמפאנה עשתה לזואי, החליטה שהגיע הזמן לדבר. "חיכיתי לך הרבה זמן." עיניי הטורקיז שלה התמקדו בעיניים הכחולות כקרח של זואי.
אמורי לא אהב את הביטחון שהפגינה קמפאנה כלל וכלל. זה הרגיש כאילו שהיא מנסה לאיים על זואי עם חזות קשה. אך אם כבר זואי היא זו שצריכה לבחון אותה ולא ההיפך, אחרי הכל היא אחותו של דילן וקמפאנה היא... טוב, הם כבר לא ממש יוצאים, אז מה היא בכלל עבורו?
"אז הנה אני כאן." זואי לא נשארה חייבת והפגינה גם היא קור רוח ופנים חסרות הבעה.
השנייה הזדקפה בכיסאה, מנסה לשדר סוג של כוח, אולי אפילו עליונות? "שמת לב שדילן לא? בכלל הלכת לבקר אותו?"
ליבה של זואי נפל וההבעה חסרת הרגש שלה נפרצה כאשר פניה הפכו מופתעות. מוחה שיחזר את כל הפעולות שביצעה בימים האחרונים ופרצופה התחוור כשהבינה שאין לה שמץ של מושג מה מצבו של דילן ואיך הוא מרגיש מאז התקיפה של ראידר.
גם אמורי עבר להביט בקמפאנה בזעזוע, עיניו נפערו וההפתעה גרמה לרגשותיו להיות ברורים על פניו. הוא הרגיש חרא עם עצמו, איזה מין חבר הוא היה עבור דילן בימים האחרונים? הוא אפילו לא בא לדבר איתו אחרי כל מה שקרה.
"מה? לא שמתם לב שמישהו חסר?" שאלה הפיה בזלזול. שרר שקט, אמורי וזואי הביטו אחד בשניה לכמה רגעים קצרים אך לקאמפנה נמאס והיא נעמדה, "ככה חשבתי." הסתובבה, "נתראה," הצעדים שלה היו כל כך קלילים, כאם היא ריחפה, דבר שבהחלט היה באפשרותה לעשות.
שניהם קמו, בהתחלה באיטיות, עיניה של זואי מצאו את עיניו של אמורי, לפתע היא אחזה בידו, אך הפעם לא היה למעשה משמעות רומנטית, אלא של איזשהו מסר בין השניים. זה אכן הספיק. הם התחילו לצעוד במהירות לכיוון יחידת המגורים של דילן.
המסדרון הפך לכתמים כשזואי רצה במהירות עד לדלת חדרו של דילן, היצורים האחרים הביטו בה ובאמורי בבלבול.
"חכי, זואי," אמורי קרא כשאחז בידה וגופה נעצר באחת.
"מה?" שאלה במעט נוקשות. זה היה ניכר בעיניה, הדאגה, לא היה צורך לנחש.
הוא התנער, "את לא תצליחי לפתוח את הדלת," אמר בשקט. "אני אפתח לך."
היא הנהנה, השניים המשיכו להתקדם אך הפעם לא בריצה, וכשהגיעו אצבעו של אמורי נחה על הסורק הביומטרי, הדלת השמיעה מין קליק ונפתחה.
היחידה היתה חשוכה, זה הגיוני, זו היתה שעת לילה. היה ריח של ניקיון והמסך המוזר שהיה כמו טלוויזיה היה דלוק, על הספה שכב דילן, החזה שלו עלה ורד באיטיות, הוא היה ללא חולצה, גופו השתרע בחופשיות על הספה והנשימות שלו הדהדו בחלל היחידה.
YOU ARE READING
היורשת
Fantasyהרבה בני נוער רוצים שיהיו להם הרבה חברים, קשר זוגי טוב, משפחה חמה ואוהבת וגם להיבחר למלך ומלכת הנשף בתיכון. אלה החיים של זואי, נערה שמחה בת שמונה עשרה. ביום הולדתה זואי מתחילה לשמוע קולות, לחלום חלומות. היא חוששת כי השתגעה כאשר חלומות מוזרים על מקום...
