היורשת

פרק 29 - טקס קשירת הנפשות

הטקס התחיל.

דילן, זואי ושאר משלחת אלמנטיה ישבו יחסית מקדימה. המוסיקה הנעימה החלה להתנגן כשהנסיכה קאספיה שחתה באיטיות מהצד שלה לאמצע הבמה, ובאותו הזמן הברון אלמנד, בן ים שנראה בערך בן עשרים וחמש שחה מן הצד הנגדי. כאשר השניים הגיעו למרכז, אשת תמנון נעמדה בין שניהם. היא חייכה לעבר הקהל ואז לעבר הזוג, המוסיקה הסתיימה ואשת התמנון היפהפיה החלה לדבר.

"תודה שבאתם לכאן כדי לחגוג ולהיות עדים לטקס קשירת הנפשות של הנסיכה קאספיה והברון אלמנד." הקול שלה צלצל כפעמוני רוח בלילה סתווי. "ראשית," הסתובבה לצידה וסימנה לעוזר, כנראה עוזר שלה, לבוא. הוא אחז בכרית סגולה עם קישוטי זהב, על הכרית נחה אבן ירוקה מסוג כלשהו וברגע שעיניה התכולות של זואי נחו על האבן היא הרגישה כאם כל הגוף שלה נכנס למן סוג של אופוריה, העור שלה עקצץ ואילו לא היתה מזכירה לעצמה שהיא באמצע טקס ממלכתי ודאי היתה קמה ונוגעת באבן. האבן היתה גדולה, בערך בגודל של שפן, היא נצצה וזהרה אך לא בצורה מסנוורת ומכאיבה. מבטה עקב אחרי האבן כאם היתה מהופנטת, ואולי באמת היתה. העוזר עם הכרית הסגולה שעליה נחה האבן הגיע אל אשת התמנון.

דילן התקרב ללחוש לזואי משהו באוזנה, "בכדור הארץ אני מניח שקוראים להם כומר או משהו בסגנון, כאן קוראים להם אנשי רוחות." היורשת הנהנה כדי לאותת שהיא מבינה אך עדיין עיניה נשארו מרותקות לאבן.

אשת הרוח התחילה את הטקס ואמרה דברים, גם קאספיה והברון אלמנד אמרו כמה משפטים אבל זואי לא היתה יכולה להתיק את עיניה מן האבן, "וזו אבן רוחות," המשיך דילן לומר בשקט. "זה הקשר היחיד שיש לנו, בעולם המוחשי, לרוחות, אנחנו חושבים שהן שומעות אותנו אבל אף פעם לא באמת היתה הוכחה. משתמשים באבנים האלה לטקסים כמו אלה."

אבן רוחות? זה מה שזה? כלי לשם דיבור עם הרוחות שאפילו אין הוכחה שהוא באמת עובד? טוב, היא בטח רצתה כל כך לראות אותה כיוון שהיתה יפה כזו, שכנעה את עצמה.

הידיים של הנסיכה קאספיה והברון אלמנד נחו על גבי האבן כשאשת הרוחות החזיקה אותה מלמטה. "רוחות אדירות, אני מכריזה בפניכין על קשירת הנפשות של שני האוהבים הללו, קאספיה ואלמנד." חשמל. זה הרגיש כאם חשמל עובר בכל גופה, היא תהתה אם גם היושבים האחרים מרגישים כך, אם כן אז וודאי זה היה דבר רגיל עבורם כיוון שהם לא נראו לה אחרת. היתה אנרגיה מסביבה, זואי הרגישה בה בוודאות, האנרגיה לא גרמה לה להתחרפן או לאבד ריכוז, דווקא להיפך, היא גרמה לה להיות ממוקדת יותר, להרגיש חזקה יותר ופתאום עקצוץ אחר ומוכר יותר החל לבעבע בתוכה. מה? היא מתחילה להיעלם? זואי הדפה את האנרגיה הזו והביטה על כפות ידיה שהפכו שקופות מעט.

דילן ואמורי שמו לב והביטו בה מבולבלים. "אני כאן, אני כאן, אני לא בלתי נראית." מלמלה לעצמה בלחש בלי שמישהו ישמע ואחר כך חזרה על המנטרה בראש. הידיים שלה התחילו לחזור לעצמן. מזל. זה היה קרוב, חשבה לעצמה. הם העדיפו לשמור את הכוחות המסתוריים של זואי בסוד, ואם היא היתה נעלמת באולם מלא אורחים לא מוכרים אי אפשר היה לשלוט בשמועות שהיו יכולות להתפתח.