היריד התחיל, מנורות מיוחדות דלקו בצבעים שונים ברחובות והרבה תושבים הביטו באחים בהערצה, שניהם הכריחו חיוך לעלות על פניהם והמשיכו להתהלך ברחובות כאילו הכל כשורה, זו היתה המשימה שלהם, לדברי גאלה. הם שמו לב שמזג האוויר השתנה, עבר זמן מאז שיצאו ממבנה הארמון, מעט שלג התחיל להיערם על המדרכות, היה קר, אבל זה לא דמה לחורף שזואי חוותה בכדור הארץ, אולי רק להתחלה שלו. היה להם קשה להביט אחד בשני, לכן הם השתדלו לחייך ולהנהן לאזרחים שנקרו בדרכם. לארה, אניל ואוריון הביטו בשניים ואז אחד בשני, מה קורה כאן? גם אמורי שהלך לצידם נראה מודאג מאוד.
"מה קרה?" אניל לחשה לאחיה, הוא הביט בה לרגע קט כשאוריון אילץ את כולם לעצור ולקנות שוקו חם בזמן שלארה אמרה שהיא מעדיפה קפה.
"אני לא יכול לספר לך, זה מסווג." ענה אך אניל ראתה סערה שמתחוללת בתוכו. זה הפתיע אותה, כיוון שבדרך כלל לא הצליחה להבין את אחיה. זואי שמעה את השיחה של שני אלו, נמאס לה, כל כך נמאס לה מכל הסודות בחבורה הזו.
"אנחנו יכולים ללכת לפארק שם?" שאלה את אמורי, הוא הנהן. היא החליטה להוביל את החבורה לאחד העצים הרחבים בפארק, בקושי היה שם אור אך עדיין ניתן לראות את תווי פניהם, הם עמדו במעגל ודילן ראה את השומרים ממשיכים לעקבו אחריהם, חלקם מרחוק וחלקם מקרוב.
"אתם יכולים להתרחק מאיתנו לשניה?" ביקש משלושת השומרים במדים שהיו לצידם כל הערב. אמורי, אניל, לארה ואוריון לבשו בגדים רגילים כדי להתמזג. עצבן אותו זה שהוא לא יכול פשוט לפקד עליהם לעשות זאת כי כעת הם הביטו באמורי בשביל לקבל אישור.
"אתם יכולים להתרחק בין מטר וחצי לשניים." המפקד העליון אישר. האווירה היתה מחושמלת, מתח היה בכל פינה וממש היה אפשר לחתוך אותו בסכין.
"תודה," זואי כחכחה בגרונה, "כשהצבא שחרר את-" נקטעה על ידי אמורי.
"אין לא לך ולא לדילן רשות לספר מידע כזה." הוא היה עצבני.
"אמורי, אלו אניל, לארה ואוריון. אחותך, חברה וחבר שלך, שלושתם חברים שלי ומותר לי לספר להם מה שאני רוצה." אמרה אך אמורי לא השתכנע, השלושה האחרים הביטו בו בשאלה. "אתה לא בוטח בהם?" הוא בא לדבר אך לא יצאו מילים.
"בסדר," נאנח, "אבל אף מילה על זה לאף אחד." הזהיר והם הנהנו ברצינות ונוקשות.
"כשהצבא שחרר את האלף שנחטף הם הצליחו לקחת איתם שבוי, הוא סיפר להם שפרוספר מאמין שהיורשים הם היצורים הכי נחותים ושלא מגיע להם לחיות, בטח שלא לשלוט באלמנטיה." קולה רעד מעט, גופו של אוריון התקשח, לארה אחזה ביד אחת מידיה של אניל וידה השניה של אניל זזה אל שרשרת הקשת שלה מתוך אינסטינקט. זואי עדיין לא ממש הבינה בקסם אך אניל סיפרה לה שאת הקשת שלה הכינו פיות ואלפים, היא מסוגלת להתכווץ לשרשרת והחיצים באשפת החיצים הקסומה שלה לעולם לא יאזלו.
YOU ARE READING
היורשת
Fantasyהרבה בני נוער רוצים שיהיו להם הרבה חברים, קשר זוגי טוב, משפחה חמה ואוהבת וגם להיבחר למלך ומלכת הנשף בתיכון. אלה החיים של זואי, נערה שמחה בת שמונה עשרה. ביום הולדתה זואי מתחילה לשמוע קולות, לחלום חלומות. היא חוששת כי השתגעה כאשר חלומות מוזרים על מקום...
