היורשת

פרק 16 - מדים

"אתה נראה עייף," זואי ציינה בזמן שהילאריה הלכה לקחת לעצמה אוכל.

"המ?" דילן שאל ללא שמץ של הקשבה כשהכניס עוד אוכל לפיו. זואי החליטה פשוט להמשיך להביט בו, לפחות עד שיחליט לענות לה בכנות. לא עברו יותר מדי שניות עד שהבחין בה. "מה?" שאל.

"אנחנו אחים, נכון?" הוא צמצם את עיניו לנוכח השאלה. למה היא יכולה להתכוון? שאל את עצמו.

"כן, ברור." הניח את הסכו"ם, הם לא ניתקו קשר עין.

"אז בתור אחי אתה צריך לספר לי הכול, נכון?" אמרה ברצינות, הפעם הוא חייך, עיניו הביטו בידיו ובמהירות אלו אחזו בידיה.

"כן, אני מניח שכן." גיחך.

"אז תספר לי למה לא היית כאן אתמול בערב," חיוכו ירד במהירות, "ותשתף אותי גם בעניין הזה עם הצבא-"

"זואי זה לא משהו-" ידיהם התנתקו.

"עוד לא סיימתי." עיניה התקשו למולו, הוא חשב שבאיזושהי דרך הצליח להסתבך עם אחותו בדיוק כמו שהצליח להסתבך עם אמורי אך זואי ממש לא התכוונה לריב איתו. היא התכוונה להגן עליו. "אם משהו מטריד אותך יש לי זכות לדעת. אתה יודע... בתור אחותך." היתה שתיקה קצרה, היא חיכתה שיגיב, שישתף אותה בעוד שהוא שקל את הצעד הבא.

"זואי זה פשוט... זה לא... כאילו... זה לא עובד ככה." נשך את שפתו והשפיל מבט.

"מה זאת אומרת?" המשיכה להתעקש.

"גם אם אני רוצה, יש דברים שאני לא יכול לשתף וגם... יש דברים שאני לא רוצה לשתף." הפעם היא זו שנשארה בדממה. לא רוצה? ליזי והיא תמיד דיברו על הכל. הוא לא היה מסוגל להביט בה, במקום זה הוא המשיך למולל את שפתו בין שיניו בלחץ.

"כשהגעתי לכאן," קולה היה רגוע באופן מפתיע, וזה מה שהלחיץ אותו יותר. "גיליתי שיש המון דברים שאני לא יודעת על החברים שלי. אבל במהלך הזמן הם שיתפו אותי ואני אותם. אפילו..." היא צחקה, "אפילו אמורי דיבר איתי פעם אחת בקצת יותר פתיחות." הוא הגניב את מבטו בחזרה אליה, היא לא הסיטה ממנו מבט כל זמן שדיברה. "אבל איתך זה מרגיש כאילו רק אני נפתחת, אני רואה שאתה מנסה לגרום לנו להרגיש כמו אחים שוב אבל זה לא יעבוד אם רק אני אעבור שינוי." מוחו היה ריק והוא היה בהלם, זואי דיברה בכזו חדות שאפילו הצליחה לגרום לו להרגיש רע לרגע. אך אז הילאריה חזרה למקומה.

"נו ילדים, כבר יש לכם מה ללבוש לנשף חג המשאלות?" שינתה את נושא השיחה.

"נראה לי שאני אלבש את המדים הטקסיים שלי." ענה.

"כן ברור..." אשת הזאב הנהנה והביטה בצלחת, "כאילו שקליץ תאשר את זה." גיחכה וגרמה לדילן להזעיף פנים.

"רגע, על מה אנחנו מדברים?" זואי שאלה, עצבן אותה שהיא עדיין לא מבינה הכל מיד, שהיא צריכה להמשיך לשאול שאלות. אבל למה יכלה לצפות? היא נמצאת באלמנטיה בערך שבועיים, אולי שבועיים וחצי.