Not from here

26- שלמים

מצטערת שלקח לי הרבה זמן אבל תהנו :)
———————————————————

•לאחר שנתיים•
*לאונרדו*
״בוקר טוב בייב״ מריה אמרה והתיישבה מולי בשולחן אוכל לאחר שנתנה לי נשיקה ״בוקר טוב״ עניתי וניגבתי את פי בלי שהיא תראה ״רוצה לעשות היום משהו?״ היא שאלה בחיוך ״הייתי רוצה אבל אני עסוק״ אמרתי והיא הסתכלה עליי מבואסת ״אוקיי..לפחות נאכל ארוחת בוקר ביחד״ היא אמרה וקמתי מהשולחן ״מריה אני חייב ללכת נתראה בערב״ אמרתי ויצאתי מהבית זה לא מגיע לה כבר שנתיים שהיא נותנת לי את כל האהבה שלה ואני לא מחזיר לה כלום זה לא מגיע לה אבל אני לא יכול לתת לה אהבה בזמן שהראש שלי חושב רק על מישהי אחת שלא ראיתי במשך שנתיים ״כן״ אמרתי כשעניתי לטלפון ״בוקר טוב בוס רק רציתי להגיד שג׳ים ודניאל טסו היום לישראל לפגוש את מאור הם הזמינו גם אותך״ העובד שלי אמר ואחזתי בהגה בחוזקה מתלבט אם להסכים להזמנה או לא אחרי הכל שנתיים לא הייתי שם שנתיים שאני לא מסוגל לשמוע את השם של אחד מהם ״תארגן לי את המטוס״ אמרתי וניתקתי לפני שהוא יכל להגיד משהו.
*בל* •יום אחרי•
״בוקר טוב״ אמרתי בחיוך כשנכנסתי למשרד שאני עובדת בו משרד האדריכלות אחד מהמשרדים המצליחים שיש ״בוקר טוב בל״ העובדים במשרד חייכו נכנסתי למשרד שלי והתחלתי לעבוד על הבית שאני מעצבת כרגע לאחד הלקוחות החשובים ביותר שלנו ״בל יש כאן מסמכים שקאי רוצה שתחתמי עליהם״ ליילה אמרה והנהנתי בחיוך והיא יצאה מהמשרד שלי עברתי על המסמכים חתמתי עליהם והלכתי למשרד של קאי שהיה מול המשרד שלי ״קאי?״ שאלתי ודפקתי בדלת ״תיכנסי בל״ הוא אמר ונכנסתי ״חתמתי על המסמכים״ אמרתי ״אין בעיה..בל רציתי לשאול משהו״ הוא אמר והנהנתי מחכה שישאל הוא בא לשאול אבל ליילה נכנסה למשרד מהר ״בל מישהו בכניסה מחפש אותך העובדת בכניסה ניסתה להתקשר לטלפון במשרד שלך ולא ענית״ היא אמרה ״מי?״ שאלתי והיא עשתה פרצוף של לא יודעת ״הוא לא אמר את השם שלו אבל הוא אמר שהוא שאתם חבריי ילדות״ היא אמרה ולא הבנתי מי זה כי לא היו לי חברים עד שנכנסתי למשרד פה עכשיו ברוך ה יש לי את החבורה שלי ועוד כמה ״איפה בל?״ קול מוכר שאל מחוץ למשרד והמסמכים שהיו בידי נפלו על הרצפה ״לא נכון״ אמרתי וליילה וקאי הסתכלו עליי לא מבינים ויצאתי בריצה מהמשרד ״עמית!!״ אמרתי בקול ורצתי לזרועותיו (מי שלא זוכר עמית זה אחיו הגדול של אביעד) ״יפה שלי!״ הוא אמר והרים אותי וחייכתי חיוך גדול עד שהבנתי שאנחנו באמצע המשרד וירדתי מעמית מהר ״א..כן בוא ניכנס למשרד שלי״ אמרתי וסידרתי את המכנסיים שלי ונכנסו למשרד כשכל המבטים עלינו ״מה אתה עושה פה?!״ שאלתי המומה כשסגרתי את דלת המשרד למרות שזה לא כל כך עוזר משום שדלתות המשרד שלי הם מזכוכית ויכלו לשמוע ולראות מה קורה בפנים אלא אם מדברים בשקט מה שלא אופייני לי ולעמית ״חזרתי״ הוא אמר וחייכתי עמית היה בחול לתקופה ארוכה מאוד ״לתמיד??״ שאלתי מתרגשת והוא הנהן וחיבקתי אותו שוב ״תיזהר לך לעזוב שוב אני נשבעת שאני ארצח אותך אם תעלם לתקופה כל כך ארוכה״ אמרתי והוא צחק ״אני רואה שאת באמצע עבודה ואני מפריע״ הוא אמר והסתכל על כל עובדי המשרד שהסתכלו עלינו כולל קאי ״כן..״ אמרתי ״תשלחי לי הודעה כשאת מסיימת נלך לאכול משהו?״ הוא אמר והנהנתי בחיוך ״אני אשמח״ אמרתי ״טוב כפרה שלי אוהב אותך״ הוא אמר ונתן לי פיקה קטנה בפה כן הרגל משונה שלנו אני ככה גם עם אביאל אל תשאלו ״גם אני אותך״ אמרתי ויצאנו מהמשרד שלי ״תישארי את לא חייבת ללוות אותי״ הוא אמר וחייכתי אליו לפני שהוא הלך וליילה ישר משכה אותי בחזרה למשרד שלי כן ליילה הפכה להיות החברה הכי טובה שלי ״מי זה היה החתיך הזה ולמה הוא נישק אותך את לא נשואה בכלל?!״ היא שאלה בהלם וצחקתי ״תרגעי חולה זה אחי הגדול״ אמרתי מכיוון שאני מחשיבה אותו כאחי ״אח אח כמו אביאל או אח אח כמו אביעד״ היא שאלה ״אח אח כמו אביעד למעשה זה אחיו הגדול של אביעד״ אמרתי ״עכשיו הבנתי למה הוא כל כך חתיך בואנה הגנים עוברים חזק במשפחה שלכם ושלהם אה״ היא אמרה וצחקתי ״תגידי יש לו מישהי?״ היא שאלה לא מבזבזת זמן כמו תמיד ״את רוצה אני אסדר לך אותו?״ שאלתי והיא קפצה בהתרגשות ״כן כן!יש חולה עלייך יפתי שלי!״ היא אמרה בחיוך ונתנה לי נשיקה בלחי ויצאה בחזרה לעבודה ואני הלכתי בחזרה לקאי אין סתומות כמוה תאמינו לי אבל אני חולה עליה היא אחותי הקטנה ״כן..סליחה על זה פשוט לא ראיתי אותו שנתיים ו..״ הסברתי לקאי והוא הנהן ״את לא צריכה לתת לי הסברים זה החיים שלך בכל מקרה רציתי לשאול אם את עושה משהו אחר הצהריים״ קאי אמר ולא הבנתי הוא אף פעם לא שאל אותי את זה ״למעשה כן..אני יוצאת עם עמית זה שהיה פה אני מצטערת אבל אפשר לקבוע לפעם אחרת אם אתה רוצה״ אמרתי מובכת מהסיטואציה שהבוס שלי שאל אותי מה אני עושה אחר הצהריים ״הבנתי..אוקיי את יכולה לחזור לעבודה שלך״ הוא אמר הנהנתי וחזרתי בחזרה למשרד שלי ממשיכה לעבוד.
-
״נו אז מה הבנתי את נשואה למאור אטיאס״ עמית אמר בזמן שישבנו במסעדה ״סיפור ארוך אבל אתה יודע משהו..אף פעם לא דיברתי על זה עם מישהו בשנתיים האחרונות ואיתך תמיד דיברתי על הכל יותר ממה שדיברתי עם אביאל..״ אמרתי והמלצר הביא לנו את האוכל שהזמנו ״מה יש נסיכה שלי״ הוא אמר והרגשתי תחושת ריקנות מבפנים שהוא אמר את זה ״אני לא זוכרת איך התחלנו לצאת כאלו אני יודעת מה קרה אבל מרגיש לי שהרבה חלקים בסיפור הזה חסרים לי וגם כאלו אני יודעת שאני מוקפת באנשים שאוהבים אותי ואני אותם אבל אני מרגישה לבד בשנתיים האלה כאלו משהו חסר לי משהו ששכחתי״ אמרתי והוא החזיק את ידי ״אני שמעתי על מה שקרה לפני שנתיים בל על הירי אולי חלק מהזיכרון שלך אבד בגלל זה?״ הוא שאל וניסיתי להיזכר ״לא,לא נרא..״ התחלתי להגיד אבל אז לאונרדו הבחור מהבית חולים עלה לי לראש פתאום ״אני חושבת שאתה צודק״ אמרתי והוא הסתכל עליי והתחלתי להסביר לו על לאונרדו בזמן שאנחנו אוכלים
״בל..את יודעת מי זה בכלל?״ הוא שאל כשהראתי לו את התמונה של לאונרדו כשסיימנו לאכול ״בל זה ראש המאפיה של איטליה ולפי מה שאני מבין..אתם הייתם ביחד כנראה״ הוא אמר והסתכלתי עליו מבולבלת ושתיתי מים כדי להרגע אבל נחנקתי כשראיתי אותו הוא נכנס למסעדה שישבנו בה ומהר מאוד פינו לו שולחן והתייחסו אליו כמלך היו איתו עוד שתי גברים . שתי הגברים שהיו איתו שמו לב שהסתכלתי עליהם וחייכו אליי חיוך גדול כאלו הכירו אותי אבל אז זה הכה בי ברגע שהוא הסתכל עליי הכל חזר אליי .
•פלאשבקים•

״בל?״ הוא שאל מוציא אותי מהבועה שנכנסתי אליה ״מה את עושה פ..״ הוא התחיל לשאול אבל קטעתי אותו בכך שנישקתי אותו
-

״תגיד משהו..״ אמרתי והוא לא אמר כלום הוא רק התקרב אליי ונישק אותי ״אני חושב שאליסון צדקה..״ הוא לחש והסתכלתי עליו לא מבינה ״ אני הולך להתאהב בך ואני לא יצליח לצאת מזה.״
-

״לא ממש לא את יודעת כמה אני אוהב אותך ואת החיוך שלך אבל זה מציק לי שאני לא האחד שגורם לך לחייך״ הוא אמר והסתכלתי על הרצפה ״אני אוהבת אותך ליאו ואני אף פעם לא אפסיק״ אמרתי והסתכלתי על העיניים השחורות שאני כל כך אוהבת העברתי את ידי על פניו ונתתי לו נשיקה בלחי ״אני מאחלת לך שתיהיה הכי מאושר בעולם״ אמרתי ויצאתי מהשירותים

-

״אני יודע אבל..את אוהבת את זה? פשוט אני לא מפסיק לחשוב עלייך בל והמחשבה ששברתי לך את הלב ושאת עם מישהו אחר הורגת אותי אז כדי שתישארי איתי לתמיד ..״
הוא התחיל להגיד ואני השלמתי אותו ״קעקעת את העיניים שלי על הלב שלך״ הסתכלתי עליו ולא יכולתי להסביר את מה שאני מרגישה אז פשוט נישקתי אותו אני כל כך התגעגעתי להרגיש אותו לידי לחיבוק שלו ולמילים שלו והמבטים המלאים אהבה שהוא נותן לי בלי שום סיבה הוא גורם לי להרגיש כאלו אני הילדה היחידה בעולם

•סוף פלאשבקים•

הנשימות שלי ניהיו כבדות יותר ויותר והרגשתי שלא נכנס לי חמצן לגוף לא לא אנחנו היינו ביחד אני אהבתי אותו ואז גם זה חזר אליי מאור הכריח אותי באותו לילה במועדון שאני אהיה איתו כי אם לא הוא יפגע באביאל אבל בכל זאת ניהיו לי רגשות אליו
״בל!בל! מה קורה לך?!״ שמעתי את עמית צועק אבל אני הייתי עסוקה בלנסות לנשום מה שלא כל כך עבד לי.

*לאונרדו*
״לאונרדו!״ ג׳ים אמר והצביע על מקום כלשהו הסתכלתי וזאת הייתה בל היא הסתכלה עלינו ולאט לאט היא התחילה להפסיק לנשום ״בל!בל!מה קורה לך?!״ הגבר הלא מוכר שהיה איתה התחיל לצעוק ולהיחלץ רצתי אליהם מיד והחזקתי אותה ״היי בל!תסתכלי עליי!״ אמרתי בקול וכולם הסתכלו עלינו היא הסתכלה עליי וג׳ים ודניאל נעמדו מאחורי ״תנשמי איתי ביחד אוקיי?״ אמרתי ונשמתי עמוק מחכה שהיא תעשה את זה אחרי כלום לא עניין אותי באותו הרגע רק היא. היא חזרה אחריי ונשמה עמוק ״יופי הנה לאט לאט תנשמי אני פה איתך״ אמרתי שוכח שהיא לא זוכרת אותי הנשימות שלה נרגעו ועדיין החזקתי אותה דמעות זלגו על פניה והיא הסתכלה עליי מחזיקה את ידי ״ליאו״ היא אמרה והלב שלי נעצר היא זוכרת? ״את..״ התחלתי להגיד והיא קטעה אותי ״כן..עכשיו נזכרתי כשראיתי את ג׳ים ודניאל ליאו אני כל כך מצטערת״ היא אמרה וניגבתי את הדמעות שלה מחבק אותה חזק לא רוצה לעזוב ״זה בסדר זה לא אשמתך נסיכה שלי״ אמרתי והיא חיבקה אותי וסוף סוף הרגשתי שלם.

*בל*
חיבקתי אותו וסוף סוף הרגשתי שהחור שהיה בתוכי נסגר סוף סוף הרגשתי שלמה כאלו הנשמה שלי חזרה אליי.