Not from here

53-

•לאחר חודשיים•
•אלסנדרו•
קיבלתי שיחה מבל וישר עניתי בלי לחשוב ״היי״ אמרתי בחיוך אבל היה שקט מהקו השני ״בל?״ שאלתי ופתאום היה רעש מוזר כאלו אוטו שנעצר בפתאומיות קול של גבר צעק משהו והשיחה התנתקה ישר
״לאונרדו!!״ צרחתי ורצתי אליו
•בל•
״למי התקשרת?!״ הגבר צרח עליי ושתקתי ״תעני!!!״ הוא צרח אוחז בי בחוזקה ונחנקתי מהחגורה שסגרה עליי ״אל תיגע בי״ אמרתי והוא צחק ״את אומרת לי מה לעשות?״ הוא שאל ״איך קוראים לך?״ שאלתי והוא חייך חיוך רחב חושף את שיניו הלבנות ״לא עונה לך על זה״ הוא אמר ״מה הקשר שלך לבעלי?״ שאלתי ״לא אכפת לי מבעלך בכלל״ הוא אמר והייתי מבולבלת אם זה לא קשור ללאונרדו אז מה הוא רוצה ממני? ״אז?״ שאלתי ״אותך אני רוצה״ הוא אמר ״למה? אני לא מכירה אותך בכלל״ אמרתי ״את זוכרת..לפני כמה זמן את רצחת מישהו״ הוא אמר מזכיר לי את מה שקרה ״זה היה מלפני מלא זמן״ אמרתי ״כן..אבל הוא היה אח שלי״ הגבר אמר ויצא מהאוטו מושך אותי לתוך בניין נטוש ״ומה אתה רוצה שאני אבקש סליחה? זה הגיע לו״ אמרתי והוא הכניס אותי לבניין בכעס זורק אותי על הרצפה ״אתה יודע..לא כדאי לך להתעסק איתי״ אמרתי ״כן למה?״ הוא שאל ״טוב כנראה משהו פה נסתם״ אמרתי מצביע על הראש שלו מתכוונת למוח ״שכחת מי זה בעלי?״ שאלתי ״הוא לא מעניין אותי״ הוא אמר וקמתי מהרצפה והוא דחף אותי אליה שוב ״בן...״ התחלתי להגיד בעברית אבל עצרתי את עצמי קמה שוב מהרצפה ומביאה לו סטירה ״אל תיגע בי שוב!״ צעקתי והוא גיכך מחזיק את ידי מאחורי גבי נותן לי מכה בבטן מזכיר לי את הילד או הילדה שיש שם .
•לאונרדו•
״תמצאו לי אותה עכשיו!!!״ צרחתי על העובדים שלי שבדקו איפה הטלפון שלה ועברו על כל המצלמות בעיר ״היא אמרה לך משהו?״ שאלתי את אלסנדרו והוא הניד בראשו לשלילה בעצבים ״היא לא אמרה כלום רק שמעתי צרחה של איזה גבר״ הוא אמר ושתק וכנראה שהוא תיכנן את המוות של הגבר הזה בדיוק כמוני.
״מצאנו אותה״ אחד העובדים אמר ואני ואלסנדרו ישר הסתכלנו עליו ״איפה היא?!״ הוא שאל ״2 רחובות אחרי הבית ספר הישן יש יער עם בניין נטוש הם שם״ הוא אמר ואני ואלסנדרו ישר רצנו לבחוץ לוקחים נשקים ונכנסים לאוטו.
•אלסנדרו•
״לא!!! לא בבקשה!!!״ שמענו את קולה של בל צועק כשעצרנו את האוטו ביער ואני ולאונרדו ישר יצאנו מהאוטו עם נשקים טעונים ״דייייייי!!!״ היא צרחה שוב ואני ראיתי רק שחור ואני בטוח שלאונרדו היה באותו המצב כמוני פתאום ניהיה שקט מבפנים ואני והוא רצנו כמו מטורפים לתוך הבניין ״אני אשחט אותו״ לאונרדו אמר בעצבים והדבר היחיד שחשבתי עליו הוא איך אני חותך כל חלק וחלק מהבן אדם הזה אני יודע שזה לא בסדר מה שאני מרגיש אליה כי היא אשתו של אחי התאום אבל זה חזק ממני.
נכנסו לחדר שהיה שם וראינו את בל שוכבת על הרצפה מחוסרת הכרה בלי חולצה כשידייה על הבטן המדממת שלה ואז הבנתי מה הוא עשה.״בן זונה!!! הילד שלי!!!!״ לאונרדו צרח וכולו ניהיה אדום הוא תפס את הבן אדם מגרונו מצמיד אותו לקיר ומרביץ לו בלי הפסקה הרמתי את בל כמו שמרימים כלה ״אני לוקח אותה לרופא״ אמרתי ללאונרדו שהיה בעולם משלו ולא הפסיק להכות את אותו הגבר רצתי עם בל מהר לאוטו משכיב אותה במושבים מאחור ונסעתי הכי מהר שיכולתי לרופא הפרטי של המשפחה .
נכנסתי לביתו בלי לדפוק על הדלת רואה אותו ואת אשתו מסתכלים עליי בבהלה ״תעזור לי!!!!״ צעקתי והם הסתכלו על בל בהלם והוא מהר לקח אותה לאחד החדרים סוגר את הדלת לא נותן לי להכנס ״מה עשו לה?״ אשתו שאלה בבהלה בזמן שהחזיקה בידי כי ראתה שאני רועד מעצבים ואני רק חשבתי על הילד שלה..כשלאונרדו סיפר לי על זה הוא היה שמח כמו שלא היה מעולם ועכשיו זה נהרס.
״היא..היא בהריון״ אמרתי והאישה הסתכלה עליי עם דמעות בעיניים ״היה אמור להיות להם ילד את מבינה? לאונרדו? אבא? בחיים לא חשבתי שזה יקרה אבל זה קרה והנה היא שם שוכבת בלי הכרה.״ אמרתי מרגיש את גופי מתפרק לחלקים מבפנים ״היא תיהיה בסדר אני מבטיחה״ היא אמרה והנדתי בראשי לשלילה ״אני רוצה להכנס לראות אותה״ אמרתי ״אתה יודע שאי אפשר..״ היא אמרה ״אני רוצה לראות אותה!!״ צעקתי והיא בחנה אותי ״זה לא טוב״ היא אמרה והסתכלתי עליה בשאלה ״זה לא טוב שאני רוצה לראות אותה?״ שאלתי והיא הנידה בראשה לשלילה ״אלסנדרו .. הרגשות שלך הם לא טובים״ היא אמרה והייתי בהלם ״איך?..״ שאלתי ״הדאגה שלך אליה רואים את זה בעיניים״ היא אמרה ״לאונרדו יהרוג אותי לקח לו מלא זמן לסלוח לי על אמא ועכשיו אם הוא יגלה אני באמת יהיה מת בשבילו וגם בשביל אבא ומתיאו״ אמרתי ״אני לא אומרת לך לא לאהוב אותה .. אבל רק תשתדל להסתיר את זה לאונרדו יודע לקרוא אנשים טוב מאוד״ היא אמרה ״את מספרת לי?״ שאלתי בלחישה ושתינו שתקנו עד שהרופא יצא מהחדר ״אני מצטער..אבל הילד לא שרד״ הוא אמר ונשברתי נכנס לחדר סוגר אחרי את הדלת מתיישב ליד בל ומחזיק לה את היד והיא פתחה את עיניה מסתכלת עליי עם דמעות ״היי אל תבכי זה לא אשמתך״ אמרתי מלטף את פניה ״אבל..הילד שלי .. הילד של לאונרדו..״ היא אמרה ״זה לא אשמתך בל ומי שעשה את זה קיבל את העונש שלו אל תרגישי אשמה״ אמרתי והדלת נפתחה ולאונרדו נכנס לחדר כשכל גופו מכוסה בדם מהראש עד לרגליים ״בל!״ בא אמר בקול מחבק אותה ומסתכל עליה גם הוא עם דמעות בעיניים והבנתי שזה הזמן שלי לצאת ולהשאיר אותם לבד.