Not from here

פרק8-

•לאונרדו•
השעה 2 בלילה ביקשתי ממנה לשלוח לי הודעה לפני שהיא הולכת לישון כנראה היא שכחה.. מה קורה לי? בחיים לא הייתי כזה במיוחד לא עם נשים הילדה הזאת משגעת אותי ״תיזהר לאונרדו״ שמעתי את קולה של אליסון אומר באיטלקית והסתכלתי עליה במבט לא מבין אליסון היא כמו אמא שלי היא מכירה אותי יותר טוב מכל אחד אפילו יותר מעצמי ״המבט הזה אתה חושב עליה נכון?״ היא שאלה ולא עניתי איך האישה הזאת יודעת הכל תגידו לי איך? היא צחקה ולא הבנתי למה ״אני מכירה אותך יותר מידי טוב ליאו אתה הולך להתאהב בה״ היא אמרה ויצאה מהמרפסת עוד לפני שהספקתי להגיד משהו .
•בל•
ישבתי בחצר של התיכון מתחת לעץ וקראתי את הספר משחקי הרעב אני כל כך עצבנית בגלל שהם הרגו את רו אהבתי אותה..״היי״ אביעד אמר מאחורי ונבהלתי ״אתה לא נורמאלי״ אמרתי גורמת לו לצחוק ״שמעת מה החליטו שיש?״ הוא שאל והנדתי בראשי לשלילה ״נשף מסיכות ״ הוא אמר והסתכלתי עליו מבולבלת ״מה?״ שאלתי ״הבית ספר מארגן נשף מסיכות אלוהים יודע למה״ הוא אמר ״מתי זה?״ שאלתי ״עוד שבועיים״ הוא אמר ״אבל אין זמן לכלום יש מבחנים וגם עכשיו צריך לארגן את הדברים קיצר בהצלחה לכם״ אמרתי יודעת שאני לא מתכוונת לבוא לדבר הזה ״ביטלו את כל המבחנים ומה זה אומר בהצלחה לכם את באה״ הוא אמר ״לא אני לא, אין לי חברים מה שאומר אין לי עם ללכת וזה באמת סתם אביעד אני לא יודעת..״ אמרתי והוא הסתכל עליי כאלו הוא רוצה להגיד משהו אבל בסוף לא אמר ״החלטה שלך בייבי״ הוא אמר ושתינו קמנו בחזרה לכיתות שלנו כשהצלצול נשמע .
•לאונרדו•
עמדתי ליד האוטו שלי מחוץ לתיכון שהיא לומדת בו מחכה שהיא תצא שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה למרות שהיא ראתה .. כל הילדים התחילו לצאת ואני הסתכלתי עליה היא הייתה לבד והיא חשבה על משהו היא לא שמה לב שהיא עברה לידי אז החזקתי לה את היד והיא נבהלה ״היי״ אמרתי והיא הסתכלה עליי בלי להגיד כלום ״שלחתי לך הודעה״ אמרתי ״אני יודעת״ היא אמרה ״למה לא ענית?״ שאלתי אותה לא מבין מה יש לה ״לא יודעת״ היא אמרה בזלזול ״מה יש לך? אתמול הכל היה בסדר ונישקת אותי ועכשיו את לא מתייחסת אליי״ אמרתי ואני נשמע כמו איזה ילד בתיכון שמאוהב פעם ראשונה ״אני צריכה ללכת״ היא אמרה והלכה זה עצבן אותי . בחיים אף אחד לא העז להתנהג אליי ככה כל פעם שהייתי אומר משהו כולם היו עושים אותו בשניה אני רגיל שכולם מפחדים ממני וזה שהיא מתייחסת אליי ככה זה מעצבן אותי כל כך.
•בל•
השעה 7 בערב אביאל אצל אביעד ולי ניהיה משעמם שמתי נעליים ויצאתי מהבית .
התיישבתי על החול והסתכלתי על הגלים מאיפה הביאו את הרעיון הזה של נשף מסיכות? כשחושבים על זה אולי זה לא יכול להיות כזה נורא אבל גם אם הייתי רוצה ללכת אין לי עם מי .. הרגשתי זוג ידיים מחבק אותי מאחורה וקמתי במהרה אבל נרגעתי טיפה כשזה היה לאונרדו ״על מה את חושבת?״ הוא שאל והתיישב לידי ״כלום״ אמרתי ״ בל מה קרה? ״ הוא שאל ״אני לא יכולה להיות איתך לאונרדו״ אמרתי גורמת לו להסתכל עליי במבט לא מובן ״אתה ראש מאפיה ואני סתם ילדה ואתה עוד מעט חוזר לאיטליה ואני פה באילת חוץ מזה אף אחד לא יקבל את זה שאני מסתובבת איתך״ אמרתי ״הבנתי..״ הוא אמר וקם מהחול מסתובב ללכת ״זהו? אתה לא תגיד כלום חוץ מהבנתי?״ שאלתי מבולבלת ״ מה את רוצה שאני אגיד בל? את זאת שמפחדת להיות לידי״ הוא אמר בקול והוא צדק לא פחדתי ממנו פחדתי מלהתאהב בו מה שלא יקרה בחזרה ואז הוא יחזור לאיטליה ואני אשאר פה פחדתי מזה כי ידעתי שזה קורה ״אתה צודק .. פחדתי להיקשר אלייך יותר מידי פחדתי להתאהב פעם ראשונה כי הבטחתי לעצמי שזה לא יקרה אני תמיד אמרתי לעצמי לא להתאהב באף אחד כי בסוף ישבר לי הלב מה שיכול לקרות אם אני אקשר אלייך ואז תעזוב את הארץ״ אמרתי והוא הסתכל עליי בלי לומר כלום ״תגיד משהו..״ אמרתי והוא לא אמר כלום הוא רק התקרב אליי ונישק אותי ״אני חושב שאליסון צדקה..״ הוא לחש והסתכלתי עליו לא מבינה ״ אני הולך להתאהב בך ואני לא יצליח לצאת מזה.״