Not from here

31-

הפרק ארוך היום אבל אני מקווה שתאהבו :)
———————————————————
התעוררתי כשהטלפון לידי וזה עדיין היה על השיחת וידאו שלי ושל אביאל הוא עדיין ישן לא ניתקתי זה נותן לי ביטחון שהוא לידי גם אם זה בשיחת וידאו. ״בוקר טוב״ קאי אמר וחייך חיוך קטן ״בוקר ..״ אמרתי בחיוך מזויף והוא סימן לי לשבת לידו אז קמתי מהמיטה והתיישבתי לידו ״את עדיין בשיחה?״ הוא שאל מסתכל על הטלפון והנהנתי ״את לא רוצה לנתק?״ הוא שאל ״לא,הוא נותן לי ביטחון גם כשהוא לא לידי זה טוב לדעת שאכפת לו ממני״ אמרתי ״את בסדר?״ קאי שאל ״כן היו יותר גרועים״ אמרתי בחיוך קטן ״אני מצטער שלא יכולתי לעזור אתמול זה פעם ראשונה שאני רואה מישהו בהתקף חרדה אני נלחצתי אז הבאתי לך את הטלפון כי זכרתי שלאחיך קוראים אביאל וגם אמרת את השם שלו מתוך שינה פעם אחת..״ קאי אמר ״תודה שעזרת לי..״ אמרתי ״אתם נראים בקשר ממש טוב״ הוא אמר ״כן הוא הכל בשבילי אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיו הוא היחיד שבאמת גורם לי לבטחון אני אוהבת אותו יותר מאת עצמי הוא הכי חשוב לי״ אמרתי וקאי חייך ״מה?״ שאלתי והוא הסתכל על הטלפון הסתכלתי על המסך וראיתי שאביאל התעורר היו לו דמעות בעיניים ״תסלח לי״ אמרתי לקאי והלכתי לשירותים סוגרת את הדלת ״התעוררת״ אמרתי בחיוך גדול שהפעם לא היה מזויף ״קטנה שלי את יודעת שאת הכל בשבילי?אני הכי אוהב אותך בעולם ואני אמות כדי שלא יקרה לך כלום״ הוא אמר גורם לי לבכות זכיתי. ״טוב אסור לבכות על הבוקר .. שגרת בוקר ביחד?״ שאלתי והוא חייך הולך לשירותים גם וציחצחנו שיניים ושטפנו פנים ביחד ״אתה יודע זה מרגיש כאלו אתה איתי למרות שאתה לא באמת לידי״ אמרתי כשהתיישבתי מול הקפה הקר ואביאל שתה נס קפה חם ״למה את לא שותה את הקפה שלך?״ הוא שאל והסתכלתי על הכוס שרציתי לשתות ממנה אבל משהו בפנים עצר אותי ״אני אשתה עוד מעט״ אמרתי ״בל הקרח ינמס זה לא יהיה טעים את שונאת את זה״ אביאל אמר והוא חשד גם אני הייתי חושדת בעצמי אני בחיים לא מוותרת על קפה קר ״תשתי״ הוא אמר ״אביאל אני אשתה עוד מעט״ אמרתי והוא נאנח ״קטנה שלי אני חייב ללכת לעבודה אני אתקשר ברגע שאני יוכל״ הוא אמר ״טוב יום טוב״ אמרתי והוא חייך שולח לי נשיקה באוויר ורק אז מנתק הרגשתי ריקנות. קמתי ושפכתי את הכוס המלאה של הקפה הקר לכיור ״למה?״ קאי שאל ״למה מה?״ שאלתי בתמימות מזויפת ״הכוס הייתה מלאה לא שתית אפילו טיפה אחת למה?״ הוא שאל חושד גם הוא ״לא עניינך״ אמרתי בקור והלכתי להתלבש.
-
״המלון יפה ממש חשבת כבר באיזה עיצוב לעשות אותו?״ שאלתי וקאי הניד בראשו לשלילה ״טוב אני חשבתי על אולי עיצוב טבעי זה מתאים גם לאיזור״ אמרתי וקאי חשב על זה לשניה ״תסבירי״ קאי ביקש ״טוב מכיוון שהנוף כאן כמו שאתה רואה ירוק חשבתי אולי שנעשה את המלון טבעי כזה אפשר אתה רואה כאן״ אמרתי והצבעתי על האיזור הריק של הכניסה ״אפשר לעשות כמו שתי שבילי פרחים בצדדים האלה״ אמרתי והסברתי לו כל מה שאני חושבת על המלון כולל הגוונים והכל
״אני חושב שזה רעיון טוב״ הוא אמר והנהנתי ״אוקיי אז היום אני אעבוד על הציורים והמבנה״ אמרתי ״טוב את רוצה ללכת לאכול? לא אכלנו כלום מהבוקר״ הוא אמר ״אני לא כל כך רעבה״ אמרתי ״בל לא אכלנו כלום זה לא בריא נלך לאכול משהו קטן ואז נסתובב באיזור אוקיי?״ הוא שאל ולא ידעתי איך להתחמק מזה ״אוקיי״ אמרתי וחזרנו למלון כדי להתארגן.
״שאמרת שנאכל משהו קטן לא חשבתי שהתכוונת שנלך לאחת המסעדות הכי מפורסמות פה״ אמרתי והוא צחק ״מה את רוצה לאכול?״ הוא שאל אותי כשהמלצר עמד מולנו לא רציתי לאכול . אבל ידעתי שהוא יכריח אותי אחרי אתמול ״סלט״ אמרתי והוא הסתכל עליי מבולבל ״בטוח?״ הוא שאל והנהנתי למרות שכולם יודעים שאם אנחנו במסעדה אני לא אחת שתזמין סלט .
אני וקאי דיברנו והוא הצליח להצחיק אותי הרבה פעמים ״את זוכרת את הקטע עם הקפה? ״ הוא שאל והתחלנו לצחוק נזכרים בדברים שקרו במשרד ״איך הוא נבהל מסכן זאת הייתה הכוס השלישית שהוא שבר״ אמרתי וצחקנו יותר אבל פתאום ניהיה שקט במסעדה ולאחר דקה האנשים הסכימו לעצמם לחזור לדבר הסתכלתי על הכניסה והמזלג נפל מידי הוא הסתכל ישר אליי ״אני שניה באה״ אמרתי וקמתי מהר לשירותים מוציאה את הטלפון מהכיס רוצה להתקשר ל-ליילה להגיד לה שהיא טעתה ״בל?״ הוא אמר כשעמד בכניסה לשירותים וכל הרגשות שהיו לי התערבבו אני לא חושבת שאני מסוגלת לזה יותר אני לא מסוגלת שניהיה ביחד ואז הוא יחזור לאישה שלו ויעזוב אותי אני לא מסוגלת שעוד פעם יעזבו אותי זה קשה יותר ממה שזה נשמע
״בל מה את עושה פה?״ הוא שאל מתקרב אליי אבל לא יכולתי להיות איתו הסתכלתי על עצמי במראה ומיד הורדתי את הראש דווקא עכשיו? באמת? בל קחי את עצמך וצאי מהשירותים חשבתי לעצמי אבל המחשבה שקאי יכריח אותי לסיים את הצלחת כי הוא יודע מה קורה הורגת אותי נהייתה לי סחרחורת ובחילה ״בל?״ הוא שאל והתקרב אליי יותר אבל נכנסתי לאחד התאים והכרחתי את עצמי להקיא את הכל. ״בל את בסדר?״ הוא שאל בלחץ ונכנס לתא השירותים וניסה לחבק אותי אבל זזתי ממנו הסתכלתי על ידו שאחזה בידי ומבטי עבר לטבעת הנישואים שלו ומיד הוזזתי את ידי ״בל?את בסדר מה קורה?״ הוא שאל מחזיק את פניי והסתכלתי עליו על הפנים היפות שלו התגעגעתי אליו אבל כל פעם שהוא עוזב זה כואב יותר כי הוא נותן לי תקווה שאולי ניהיה ביחד ואני יודעת שזה לא יקרה זה מפריע לשנינו ״אני צריכה ללכת״ לחשתי ויצאתי מהשירותים נתקלת בקאי ״את בסדר?״ הוא שאל והחזיק את ידי ושניה אחרי לאונרדו יצא עומד לידנו מסתכל על קאי מוזר ״כן..אני רוצה ללכת״ אמרתי ״אבל בקושי אכלת״ הוא אמר ״אני לא מסוגלת בבקשה״ התחננתי אליו שלא יכריח אותי לאכול ״בל..״ הוא אמר אמר לאונרדו קטע אותו ״לא מסוגלת למה?״ הוא שאל ושתקתי ״קאי״ לחשתי והלכנו קאי שילם ואני בינתיים יצאתי מהמסעדה נתקלת בדניאל ״בל?״ הוא אמר מופתע ובאתי ללכת אבל הוא הסתכל לתוך המסעדה והחזיק את ידי ״בל מה קרה?״ הוא שאל וסובבתי את מבטי רואה את לאונרדו וקאי מתקרבים אלינו ״דניאל בבקשה תעזוב״ אמרתי ״למה?״ הוא שאל ״אני לא מסוגלת לעשות את זה יותר דניאל״ אמרתי והוא הסתכל עליי במבט עצוב ״הוא צריך אותך״ הוא אמר ״אבל זה קשה לי דניאל בבקשה״ אמרתי ובדיוק שהוא עזב לאונרדו החזיק את ידי וקאי הסתכל עלינו מבולבל ״בל מה זה היה?״ הוא שאל ״לאונרדו די״ אמרתי וניסיתי לשחרר את ידי מידו אבל הוא לא עזב ״בל תדברי איתי״ הוא אמר ״זה קשה לי! אני לא מסוגלת יותר! יש לך אישה ליאו אני בטוחה שהיא שם בבית מחכה לך וליחס שלך אני לא יהיה זאתי שמחכה בישראל שתבוא בשביל עסקים כל פעם אני לא יכולה יותר ליאו כל פעם שאתה עוזב אני מתגעגעת יותר ובכל פעם שאתה עוזב זה מזכיר לי שכולם עזבו אותי ותמיד חיכיתי שהם יחזרו אבל הם לא! ואני יודעת שזה לא אשמתך אבל אני לא יכולה יותר״ אמרתי עם דמעות בעיניים וגופי התחיל לרעוד טיפה מה שגרם לבנים להילחץ וללאונרדו להחזיק במותניי כשכמעט נפלתי ״בל??״ קאי שאל והחזיק בידי ״שוב?״ הוא שאל והנהנתי לא מסוגלת לדבר
״את לא הבת שלי יותר!״ שמעתי את קולו של אבי צועק עליי ״כל מה שקורה לי זה בגללך ואת אפילו לא שואלת מה איתי!״ קולו שוב צועק ואני רק נכנסתי בעצמי יותר ויותר אף אחד מהם לא ידע לעשות והם נלחצו מה שהכניס אותי יותר ללחץ ועיניי נסגרו לאט עד עד שראיתי רק שחור.
-
התעוררתי ולא הייתי במלון קמתי מהר מהמיטה וניהייתה לי סחרחורת הדלת של החדר נפתחה ולאונרדו נכנס ״התעוררת..״ הוא אמר והנהנתי סרקתי את החדר ״איפה אני?״ שאלתי ״בבית שלי״ הוא אמר והייתי בהלם ״אתה באמת מביא אותי לכאן כשאשתך פה?״ שאלתי ״את התעלפת בל!לאן רצית שאני אקח אותך?!״ הוא צרח גורם לי להתכנס בתוך עצמי ״שיט״ הוא מלמל והתקרב אליי ״אני מצטער״ הוא אמר ורצה לחבק אותי אבל זזתי ממנו ״איפה קאי?״ שאלתי ״בסלון עם דניאל״ הוא אמר ויצאתי מהחדר לפני שהוא יעצור אותי ״התעוררת״ קאי אמר בחיוך וחיבק אותי ״קאי בוא נלך״ אמרתי ״את ממש לא הולכת״ לאונרדו התערב ומריה עמדה בצד לא מבינה מילה ממה שאנחנו אומרים בגלל שזה בעברית ״אשתך מסתכלת״ אמרתי ״אם זה היה תלוי בי את היית אישתי״ הוא אמר ״לאונרדו!״ צעקתי עליו ומריה נבהלה ״אז את רוצה שאני אשקר לך ואגיד שאני אוהב אותה״ הוא שאל ״אל תגיד בכלל לאונרדו״ אמרתי ״ליאו״ הוא תיקן ״אם אני קוראת לך לאונרדו ולא ליאו זה אומר שיש סיבה ואני כועסת אז אל תתקן אותי״ אמרתי ״טוב אבל זה עדיין ליאו״ הוא אמר ״גם היא קוראת לך ככה?״ שאלתי והסתכלתי על מריה ״למה את מקנאת?״ הוא שאל בחיוך וגילגלתי עיניים כן קינאתי אבל הבנתי את המקום שלי בסיפור פה היא אשתו היא בסוף תיהיה האמא של הילדים שלו ותחיה איתו ואני? אני אהיה באילת חושבת למה התאהבתי דווקא בו .
״לא״ אמרתי ״טוב אני צריכה ללכת.״ אמרתי ״את לא הולכת עד שאת מסבירה לי מה קרה״ לאונרדו התעקש ״לא רוצה להסביר לך״ אמרתי באמת לא רציתי . אף אחד לא יודע על הסיוטים שלי ועל ההתקפי חרדה חוץ מאביאל אביעד ועמית אפילו אמא שלי לא יודעת ״חבל שאת סתם עושה את זה קשה בסוף את תספרי לי ושתינו יודעים את זה״ הוא אמר ברצינות מריה התקרבה אליו ואמרה לו משהו אבל הוא צעק עליה זה הפחיד אותה ״היא שמה לב שאת לא רוצה להיות פה אז היא אמרה לו שישחרר אותך״ קאי לחש לי ״אל תצעק עליה!״ צעקתי על לאונרדו ונעמדתי ליד מריה מחזיקה לה את היד היא באמת פחדה ממנו היא חייכה חיוך קטן כשהבינה שאני מגנה עליה לאחר שניה מצאתי את עצמי על הכתף של לאונרדו הוא הכניס אותי לאחד החדרים וסגר את הדלת ״אתה חצוף! מה נראלך?!״ צעקתי עליו וניסיתי ללכת אבל הוא עצר אותי ״למה את מתרחקת ממני?״ הוא שאל וצחקתי ״אתה באמת רוצה לדעת?״ שאלתי והוא הנהן ״כי כל אחד שהיה בחיים שלי עזב אותי! לא היו לי חברים וכל מי שהיה לי זה רק אביאל אביעד ועמית היחידים שסמכתי עליהם והם באמת יודעים מה קרה לי בחיים ! אף אחד לא נשאר איתי חוץ מהם ! לא אבא שלי לא סבתא שלי לא דודים שלי אף אחד! אפילו הארוס שלי בגד בי!״ אמרתי והוא קטע אותי ״אני איתך!״ הוא צעק ״אתה לא!״ צעקתי בחזרה ״אתה לא איתי ליאו. אתה רואה אותי פעם במיליון שנה וגם זה רק בקושי לשבוע ונשים בצד את העובדה שיש לך אישה! היא אוהבת אותך רואים את זה״ אמרתי ״אני לא אוהב אותה״ הוא אמר ״זה לא משנה את זה שהיא אישתך״ אמרתי והוא נאנח יודע שאני צודקת ״את יכולה להסביר לי מה זה היה קודם? אני יודע שאני לא איתך ואני יודע שבטח נמאס לך ממני כבר אבל זה חשוב לי בל אני לא רוצה לראות אותך חוטפת עוד פעם התקף חרדה ואני לא רוצה לראות אותך מקיאה אני לא רוצה לראות אותך במצב הזה״ הוא אמר והחזיק את ידי מושיב אותי לידו ״מאז שאני קטנה..״ התחלתי להגיד ולאונרדו הסתכל עליי רוצה שאני אמשיך לדבר ״אף פעם לא הייתי טובה מספיק..הייתי הכבשה השחורה במשפחה. הילדה השמנה שתמיד מעירים לה על האוכל, הילדה שתמיד עשו עליה חרם והמשפחה לא ידעה כבר איך לטפל בזה, הילדה שתמיד השוו אותה לבנות הדודות שלה שנראות כמו דוגמניות , הילדה שאבא שלה תמיד עזב אותה וכשהוא חזר הוא היה צועק עליה כמה שהיא לא מועילה לאף אחד כמה שהיא שמנה כמה שהיא מפגרת ולא מבינה כלום בלימודים הילדה שהוא לא רצה. בעצם אף אחד לא רצה אותי..״ אמרתי והרגשתי חנוקה לאונרדו שם לב לזה וקירב אותי אליו נותן לי ביטחון ״הוא תמיד נכנס לכלא וכשהיה יוצא היה כועס עליי שלא ביקרתי אותו ושכל הדברים הרעים שקורים לו הם בגללי . בגיל 14 התחילו לי ההתקפי חרדה ואביאל תמיד היה שם בשבילי שר לי שירים ומחזיק לי את היד עד שאני נרגעת בכל פעם שזה קרה ואחד מבני המשפחה ראה את זה הוא היה צועק על אביאל שיעזוב אותי ושאני סתם מחפשת צומי. שבוע לאחר ההתקף החרדה הראשון שלי התחלתי פעם ראשונה לדלג על ארוחות בלי שאף אחד ישים לב סוף סוף התחלתי לרדת במשקל סוף סוף קיבלתי מחמאות מהמשפחה של כמה רזיתי ואם אני ארזה עוד טיפה אהיה אפילו יותר יפה. עד שאביאל תפס אותי זורקת את הצלחת שלי לפח הוא היה מכריח אותי לאכול מולו צלחות שלמות ולא היה זז ממני עד שהייתי מסיימת והוא היה רואה שבלעתי הכל ואז התחלתי שוב לעלות במשקל ושוב התחילו הערות אז מצאתי פיתרון. הייתי אוכלת וכשהייתי מסיימת הייתי אומרת שאני צריכה לשירותים והייתי מקיאה את כל מה שאכלתי זה המשיך במשך שנה וחצי ובאמת ירדתי במשקל אבל יום אחד התעלפתי באמצע ארוחת חג וכשלקחו אותי לבית חולים הרופא אמר שאני לא אוכלת ואביאל הבין שוב הוא היה עובד איתי על זה והיה מעלה לי את הביטחון כל יום .״ אמרתי ולא שמתי לב שאני בוכה אבל מה שהפתיע אותי זה שגם ללאונרדו ירדו דמעות ״והיום?״ הוא שאל ״אתמול כשהגענו לפה אכלתי שווארמה ופתאום כל הערות חזרו אליי ושמעתי את המשפחה שלי צועקת עליי גם אתמול הקאתי את מה שאכלתי ובלילה קמתי מסיוט וקיבלתי שוב התקף חרדה קאי שם לב לזה שאני נמנעת מלאכול והתעקש שאני יאכל את הסלט ואז אתה הגעת ונזכרתי בזה שכולם עוזבים אותי ואני בסוף תמיד נשארת רק עם אביאל אביעד ועמית. ואז הקאתי גם את הארוחה היחידה שאכלתי היום״ אמרתי ולאונרדו חיבק אותי כאלו החיים שלו תלויים בחיבוק הזה
*לאונרדו*
״קומי״ אמרתי וקמתי מהמיטה ובל קמה ממנה מבולבלת החזקתי את ידה והעמדתי אותה מול המראה בחדר ״תסתכלי״ אמרתי ובל הורידה את ראשה לריצפה ״נו אני מחכה״ אמרתי והיא הסתכלה על עצמה במראה היא נגעלה. נעמדתי מאחוריה והצמדתי אותה אליי מחבק אותה מהמותניים ״מה את לא אוהבת בך?״ שאלתי ובל שתקה ״מה את לא אוהבת בך?״ שאלתי שוב ״אני שונאת את הפנים שלי״ היא אמרה ״מה הבעיה בהם?״ שאלתי ״האף גדול הלחיים שמנות ויש לי סנטרים כפולים״ היא אמרה וכאב לי לשמוע אותה אומרת את זה ״מה עוד את לא אוהבת בך?״ שאלתי ״הידיים שלי שמנות הבטן שלי שמנה מידי אני נמוכה מידי והרגליים שלי ממש שמנות יש לי צחוק רועש מידי החיוך שלי מכוער כל מה שאני קונה ניהיה קטן עלי אחרי חודשים אני פתטית ולא פלא שאף אחד לא אוהב אותי״ היא אמרה והרגשתי כאלו מישהו לוקח סכין ודוקר אותי בלי הפסקה . סובבתי אותה אליי והסתכלתי לה בעיניים ״זה לא נכון. אביאל אוהב אותך אביעד אוהב אותך עמית אוהב אותך החברה שלך שראיתי באינסטגרם נראת ממש קרובה אלייך ואני בטוח שהיא אוהבת אותך והכי הכי הרבה אני אוהב אותך״ אמרתי והיא הסתכלה עליי לא מאמינה סובבתי אותה בחזרה למראה ותפסתי את הפנים שלה ״הפנים העגולות האלה הן הפנים הכי יפות שראיתי בחיים שלי , והידיים האלה אני רוצה לקום כל יום ולראות אותם מסביבי מחבקות אותו , החיוך שלך הוא החיוך הכי מושלם שיש , כשאת צוחקת את גורמת לי לחייך משהו שלא קורה לי עם אף אחד , הבטן הזאת שאת מתלוננת עליה כל כך הרבה אין בה שום בעיה ואני מעדיף אותה על כל בטן של דוגמנית אחרת ואני מקווה שיום אחד יהיה בה את אחד הילדים שלי״ אמרתי בכנות מתכוון לכל מילה ומילה שיוצאת לי מהפה ״ואת יודעת את מי אני הכי אוהב?״ שאלתי והיא שתקה ״אותה.״ אמרתי והצבעתי על ההשתקפות של בל במראה ״הלוואי שהיא הייתה מבינה כמה אני אוהב אותך ושאני בחיים לא אוותר עליה והלוואי שהיא הייתה יודעת שבשבילי היא הכי יפה בעולם ואני לא רואה אף אחת אחרת חוץ ממנה״ אמרתי ובל הסתובבה אליי מסתכלת לתוך עיניי ״אתה באמת מתכוון לזה?״ היא שאלה וכאב לי שהיא חושבת שאני משקר לה ״ אני נשבע שאני מתכוון לכל מילה שאמרתי״ אמרתי וירדו לה דמעות לא יכולתי יותר להתאפק ונישקתי אותה ״אני אוהבת אותך״ היא לחשה ״גם אני אוהב אותך״ לחשתי וחזרתי לנשק אותה.