Not from here

37-שלי.

היוש..הפרק הזה קצר יותר מתמיד אבל זה פרק שאני חושבת שכולכם חיכיתם לו תהנו😊
———————————————————
•לאחר שבועיים•
היום זה היום החופשי שלי סוף סוף כל השבוע הזה רק עבדתי אפילו מתיאו התעייף ״בלי!!!״ נעמה צעקה כשנכנסתי לבית חולים בזמן האחרון התחלתי להתנדב בבית חולים במחלקה  לילדים חולי סרטן איך הגעתי לזה? אני וליילה דיברנו על זה יום אחד והחלטתי לנסות ״נעמהה״ אמרתי בחיוך וחיבקתי את אחת הבנות שאני הכי מתחברת אליהן ״בל את זוכרת איזה יום היום?״ היא שאלה ״רביעי?״ שאלתי והיא צחקה ״לא בלי! את לא זוכרת?״ היא שאלה ״יש היום משהו מיוחד?שכחתי משהו?״ שאלתי חוששת ששכחתי איזה יום מיוחד בשבילה ״אוף איתך״ היא אמרה ״בואי״ היא אמרה מחזיקה לי את היד מושכת אותי לאחד החדרים ״נוני לאן את לוקחת אותי״ שאלתי והיא פתחה את הדלת ואני רואה את כל הילדים עומדים בו עם בלונים ושלטים של יום הולדת שמח ועוגה שלפי הציור שהיה עליה כנראה הם הכינו אותה ״מזל טוב!!!״ הם צעקו כשחיוך ענק על פניהם והייתי בהלם ״מזל טוב בליי״ נעמה אמרה בהתרגשות וכולם חיבקו אותי ״תודה יפים שלייי איך זכרתם אני בעצמי שכחתי״ אמרתי עם חיוך אני לא יכולה להסביר כמה אני אוהבת אותם הם פשוט מלאכים קטנים ״אנחנו אוהבים אותך בל״ הם אמרו ״גם אני אותכם״ אמרתי בחיוך.
•לאונרדו•
״איפה אתה מפגר״ מתיאו שאל כשהתקשר אליי ״עכשיו ירדתי מהמטוס״ אמרתי ״טוב קנית את זה?״ הוא שאל ״כן , סידרת את זה?״ שאלתי ״כן״ הוא אמר ״יופי״ אמרתי וניתקתי
״לאן אדוני?״ הנהג שלי שאל כשפתח לי את הדלת ״אני נוסע לבד היום״ אמרתי והוא היה מופתע נותן לי את המפתחות של האוטו שלי ונכנסתי לאוטו מתחיל לנסוע.
•בל•
״מזל טובב!!!״ זה הדבר הראשון ששמעתי כשנכנסתי לבית רואה את כל החברים שלי עומדים עם כובעי יום הולדת מטופשים על ראשם וצחקתי ״תודהה״ אמרתי וליילה באה משום מקום שמה לי את הכובע של הימי הולדת ״את בת 21!!!״ היא צעקה וכולם שרקו הסתכלתי על הבית שמלא באנשים שאני הכי אוהבת חוץ מאחד .. ״לחיי בל!!״ כולם צעקו ושתינו את השוטים שלנו עם חיוך גדול על הפנים.
״היי״ מתיאו לחש וחיבק אותי מאחורה בזמן שכולם היו עסוקים בלרקוד ״היי״ חייכתי ״יש לי מתנה בשבילך״ הוא אמר והסתובבתי אליו ״לא היית צריך..״ אמרתי ״צודקת הייתי חייב״ הוא אמר וצחקתי ״בעיקרון זה שתיים אבל את זאת את מקבלת עכשיו כי היא מחכה הרבה זמן״ הוא אמר והייתי מבולבלת הוא החזיק לי את היד ויצאנו מהבית בלי שאף אחד שם לב ״לאן?״ שאלתי והוא נכנס לאוטו והייתי מבולבלת ״כנסי״ הוא אמר ונכנסתי ״טוב אל תורידי את זה עד שאני אגיד לך״ הוא אמר ושם לי צעיף על העיניים ״ אתה חוטף אותי?״ שאלתי ״עלית עליי. עכשיו את תיהי איתי לנצח״ הוא אמר ושתינו צחקנו .
״בואי״ הוא אמר מביא לי יד עוזר לי לרדת מהאוטו ״אפשר להוריד את זה ממני?״ שאלתי  ״עדיין לא״ הוא אמר ויכולתי להריח את הים ״אנחנו בים?״ שאלתי ״נו זה הפתעה את לא יודעת לסתום?״ הוא שאל וצחקתי ״טוב מוכנה?״ הוא אמר והיה ריגוש בקול שלו ״כן״ אמרתי והוא הוריד לאט את הצעיף ממני פתחתי את עיניי ולקח לי שניה להבין מה קורה
לא יכולתי לזוז ״א.. מ.. ״ התחלתי לגמגם והם צחקו ותיאו החזיק אותי כי ראה שאני לא מצליחה לעמוד מההלם ״בל..״ הקול שכל כך אהבתי אמר בשקט כשחיוך על פניו ״התינשאי לי?״ הוא שאל והסתכלתי עליו כורע ברך מולי ״כןן!! כן !  כן!!״ צרחתי כשחיוך ענק על פני וקפצתי עליו בחיבוק והוא סובב אותי באוויר ״אני אוהב אותך בל סמית׳״ הוא אמר קורא לי בשם משפחה שלו גורם לי לחייך ״גם אני אוהבת אותך בעלי״ אמרתי והוא נישק אותי אני נשבעת שהרגשתי הכי מאושרת בעולם כרגע . הוא שלי . ליאו הוא הבעל שלי.