Not from here

27-

אני אתחיל להקדיש לכן פרקים מהפרק הבא אם אתן רוצות.אם כן למי אני אקדיש ראשונה?
———————————————————
*מאור*
שמעתי צחקוקים ודיבורים מהקומה למעלה ״לא לא לא נו מיתיייי תוריד אותי״ בל צעקה בזמן שהיא צוחקת ועליתי מהר ללמעלה היא עם גבר בבית שלנו? ״בל״ אמרתי ונעמדתי מולה יותר נכון מול הגבר שהרים אותי על גבו והוא הוריד אותה ממנו והם הפסיקו לצחוק ״א..מאור היי לא חשבתי שאתה בבית״ היא אמרה והנהנתי ״את בוגדת בי?״ שאלתי והגבר צחק והתאפקתי לא לתת לו כדור בראש ״מה פתאום מאור אל תגזים״ בל אמרה וצחקה גם אבל כשהסתכלתי עליה היא שתקה ״א..זה מיתי א..עמית אח של אביעד״ היא אמרה והרגשתי כאלו ירדה לי אבן מהלב ״ממתי יש לו אח?״ שאלתי ״הוא היה בחול הוא חזר היום״ היא אמרה ״היום? והדבר הראשון שהוא עשה זה לבוא אלייך?״ שאלתי והיא הנהנה ״לא יכול שניה בלעדיי״ היא אמרה והוא נתן לה מכה בראש ״הסתדרתי יפה מאוד בלונדון בלעדייך״ הוא אמר והיא נתנה לו בוקס בבטן ״תיזהר ממני״ היא אמרה והוא הסתכל עליה ״מה זה היה?״ הוא שאל והיא נתנה לו עוד בוקס ורצה לקומה למעלה כשהוא אחריה ״משוגעת״ מילמלתי לעצמי וחזרתי לעבוד.
*בל*
״איך היה לך היום בעבודה?״ מאור שאל כשנכנס למיטה לידי ״בסדר אתה יודע רגיל לא משהו מיוחד״ אמרתי והוא שם לשינוי בקול שלי ״מה קרה?״ הוא שאל ״למה לא סיפרת לי?״ שאלתי והוא לא הבין ״אני מדברת על לאונרדו מאור למה לא סיפרת לי?״ שאלתי והוא שתק ״לא יכולתי״ הוא אמר ״לא יכולת או לא רצית?״ שאלתי ״לא רציתי אוקיי?! לא רציתי שתיזכרי בו כי לא רציתי שתחזרי אליו רציתי שתיהיי איתי , שלי.״ הוא אמר והייתי מבולבלת ״זה אנוכי מאור״ אמרתי ״אני יודע אבל עד שהתחלת לפתח אליי רגשות ידעתי שזה יעלם ברגע שתיראי אותו בחתונה שלו אני ראיתי איך הוא הסתכל עלייך בל אז סליחה אם הייתי אנוכי כי לא רציתי לראות את האישה שאני אוהב עם גבר אחר!״ הוא אמר בקול ושתינו שתקנו הייתי בהלם זאת הפעם הראשונה במשך שנתיים שהוא אומר לי שהוא אוהב אותי או בכלל מזכיר את המילה אהבה היא לא הייתה קיימת באוצר מילים שלו ״אתה..?״ אמרתי לא מסוגלת להמשיך ״כן בל אני אוהב אותך לקח לי זמן להגיד את זה אבל הנה אמרתי״ הוא אמר וחיוך קטן עלה על פניי וחיבקתי אותו גם אני לא הזכרתי יותר מידי את המילה אהבה חוץ מפעם אחת שנה שעברה אבל כשהוא לא אמר את זה בחזרה ניהיה לי קשה להודות בזה ״את אוהבת אותי?״ הוא שאל וחייכתי ״מאור אטיאס אני..״ התחלתי להגיד והוא הסתכל עליי מחכה שאני אמשיך את מה שהתחלתי ״אני שונאת אותך״ אמרתי וצחקתי ״או באמת?״ הוא שאל והנהנתי והוא התחיל לדגדג אותי ״לא לא מאור נו״

*לאונרדו*
״אתה מוכן להסביר לנו מה זה היה
במסעדה? ״ ג׳ים ודניאל דרשו לדעת ״זה סיפור ארוך״ אמרתי מנסה לחמוק מהם ״יש לנו את כל הזמן בעולם כרגע ״ דניאל אמר והושיב אותי בכח על הכיסא ״היא שכחה אותי לפני שנתיים את זה אתם יודעים״ אמרתי ״כן אבל אנחנו לא יודעים איך בכלל הכרתם״ ג׳ים אמר ״היינו ביחד״ אמרתי והכוס וויסקי שהייתה לדניאל ביד נפלה ״מה?״ הם שאלו שתיהם בהלם ״אתה היית איתה זה לא הגיוני מה נתת לה בתמורה לזה או שהיא בעצם נתנה לך?״ ג׳ים שאל והתעצבנתי מהמחשבה שלו ״לא נתתי לה כלום ג׳ים! הייתי מאוהב!אני עדיין מאוהב עכשיו רדו ממני!״ צעקתי ולקחתי לגימה ארוכה מהבקבוק וויסקי שהיה לידי ״לא נכון״ דניאל אמר ״אתה לא אוהב את מריה?״ הוא שאל ״הכריחו אותי להיות עם מריה!זה הסיבה שעזבתי את בל״ אמרתי והם היו בהלם הם היו צריכים זמן לעכל את מה שאמרתי בעצם גם אני צריך לעכל את זה שהיא עדיין נשואה למאור טוב מה ציפיתי החרא הזה לא סיפר לה הוא אפילו לא ניסה לעזור לה להיזכר בי עכשיו אתם מבינים למה אני לא מחשיב אף אחד לחבר שלי? אם יש לי חברים הם רק לענייני עסקים ואני מנצל את זה שהם מפחדים ממני כזה אני לא רואה כלום חוץ מעסקים ומהמאפיה.הפסקתי להתייחס לדבר אחרים ממזמן מאז שאני בן 16 כל הרגשות שלי נחסמו.
מאז שהוא רצח אותה מולי.בל היחידה שהצליחה להוציא ממני רגשות ואני לא יודע איך.