Not from here

63-

טוב אז מכיוון שכמה אמרו שאני אתחיל לעשות את הפרק כמה שנים אחרי..
———————————————————
•חמש שנים אחרי•
(בבית הם מדברים בעיקר באיטלקית וגם לפעמים עברית)
״האוכל מוכן״ אמרתי בקול וריבל ירד כשבידיו הוא מחזיק את אנת׳וני ואילור שלא הפסיקו לשחק לו בשיער ״האוכל מריח נהדר אמא״ ריבל אמר נושק לראשי גורם לי לחייך כן..שנה אחרי שאילור נולדה ריבל התחיל לקרוא לי אמא למרות שזה ממש לא הגיוני מבחינת הגילאים שלנו אבל.. ״אמא יש לי שאלה״ אנת׳וני אמר בזמן שריבל הושיב אותם על הכסאות הגבוהים שלא הגיעו אליהם ״את אוהבת את אבא?״ הוא שאל ונעמדתי במקום בלי לזוז לרגע מופתעת מהשאלה  ״כן ברור למה אתה שואל?״ שאלתי והבאתי להם את הצלחות ״כי אתם עובדים באותה עבודה אבל את מגיעה לפניו״ הוא אמר ״נכון כי אני צריכה לבוא לפה לטפל בכם״ אמרתי בחיוך מנשקת אותו ואת אילור ״ואתם גם רבים הרבה״ הוא אמר וריבל הסתכל עליי  ״אנחנו לא..״ אמרתי מתיישבת ליד ריבל ״כן אתם כן אתמול הוא צעק עלייך ואת אמרת לו שלא יתקרב אלייך״ אנת׳וני  אמר ״נכון ואז הוא צעק עלייך שהוא יעשה מה שבא לו״ אילור אמרה ושתקתי לרגע ״אנחנו רבים לפעמים אבל זה לא אומר שאנחנו לא אוהבים אחד את השני..אני מאוד אוהבת את אבא״ אמרתי בחיוך ״והוא אוהב אותך?״ אילור שאלה ובדיוק הדלת של הבית נפתחה ושלושת האחים לבית משפחת סמית׳ נכנסו לבית ״אבא!!!״ תוני ואילור צעקו בקול ורצו אליו בחיוך גדול ואני קמתי מהכיסא מחבקת את מתיאו ואלסנדרו ״הכנתי אוכל תשבו אני אמזוג לכם״ אמרתי והם נישקו את הלחי שלי והתיישבו ״אבא אתה יודע שדיברנו עלייך״ תוני אמר ואני הגשתי להם את הצלחות ״כן?על מה דיברתם?״ הוא שאל והגשתי גם לו את הצלחת שלו בלי להסתכל עליו ״על זה שאתה ואמא כל הזמן רבים״ אילור אמר והרגשתי את מבטו של לאונרדו עליי אבל לא הסתכלתי עליו וחזרתי לשבת ליד ריבל שהחזיק את ידי ״אתה אוהב את אמא אבא?״ תוני שאל ולאונרדו שתק ואני קמתי מהשולחן מפנה את הצלחת שלי ועולה ללמעלה ואלסנדרו רץ אחריי ״היי״ הוא אמר מחזיק בידי ״הוא אוהב אותך את יודעת את זה״ הוא אמר ופתאום לאונרדו הגיע משום מקום ״תן לנו רגע״ לאונרדו אמר בקשיחות ואלסנדרו קרץ לי וחייך חיוך קטן וירד בחזרה ללמטה ״תסתכלי עליי״ הוא אמר אבל מבטי נשאר על הרצפה ״בל״ הוא אמר בקול והרמתי אליו את מבטי ״אל תצעק הילדים שוב יתחילו לשאול שאלות״ אמרתי ״מה הסיפור?״ הוא שאל ״איזה סיפור לאונרדו?״ שאלתי והוא לא טרח להגיד לי לקרוא לו ליאו כבר תקופה ארוכה שלא קראתי לו בשם חיבה הזה ״את יודעת שאני כן״ הוא אמר ״כן מה?״ שאלתי והוא שתק שוב ובאתי ללכת אבל הוא החזיק בידי עוצר אותי מלרדת ללמטה ״אני אוהב אותך״ הוא אמר בקור והדבר הראשון שיצא לי מהפה זה צחוק ״למה את צוחקת?״ הוא שאל ״אתה באמת שואל?״ שאלתי והוא הנהן ״כבר שנה שלמה שלא שמעתי אותך אומר את זה עזוב כבר שנה שלמה שבכלל לא שמעתי אותך אומר לי משהו חוץ מבוקר טוב ולילה טוב אה או לשאול מה שלום הילדים״ אמרתי והוא שתק כמו כל הזמן ״בל..״ הוא אמר ופעם ראשונה מזה זמן רב ששמעתי בקול שלו טיפת רגש ״לאונרדו״ אמרתי ״ליאו״ הוא תיקן אותי והנדתי בראשי לשלילה ״אתה לא ליאו..את ליאו אהבתי הרבה יותר״ אמרתי ״למה את אומרת את זה כאלו אנחנו שתי אנשים שונים? אני אותו אחד בל״ הוא אמר ״אתה לא. פעם היית מתקשר אליי כל שניה כדי לבדוק מה איתי ומה אני עושה למרות שאני עובדת איתך והייתי צמודה אלייך כל הזמן פעם היית אומר לי שאתה אוהב אותי בכל לילה וכמה אתה שמח שאני האישה שהתחתנת איתה אני לא יודעת מה קרה לך פתאום אבל עכשיו חוץ מלריב איתי אתה לא עושה כלום״ אמרתי משחררת את ידי מידו אבל הוא החזיק בה שוב מכניס אותנו לחדר וסוגר את הדלת ״תסתכלי עליי״ הוא אמר כשהורדתי את מבטי שוב לרצפה והצמיד אותי אליו ממותני המגע שלו עשה לי צמרמורת זה הרגיש לי מוזר להרגיש את ידיו על גופי שוב והאינסטינקט הראשון שלי היה להתרחק והיה נראה שהוא נפגע מזה אז התקרבתי אליו והוא הניח את ידיו שוב על מותניי ״כשאמרת שפעם אהבת אותי יותר..התכוונת לזה שעכשיו את אוהבת אותי פחות?״ הוא שאל ואני לא יודעת למה דמעות עלו לעיניי ״זה לא שאני אוהבת אותך פחות לאונרדו אתה הבן אדם שאני הכי אוהבת ואני תמיד יאהב אותך בלי הפסקה אבל זה פוגע שכשאני מנסה להתקרב אליך אתה מרחיק אותי וזה פוגע שאתה בקושי מסתכל עליי והכי פוגע זה שאחים שלך מתחייסים אליי הרבה יותר ממך כשאתה זה שאמור להתייחס אליי יותר מכולם״ אמרתי ״הם מתייחסים אלייך יותר טוב ממני?״ הוא שאל והנהנתי מוציאה את הטלפון שלי מכיס הג'ינס מראה לו שאלסנדרו ומתיאו שולחים לי הודעות כל בוקר וכל לילה ותמיד בודקים מה איתי ואם אני צריכה משהו והם שולחים לי בדיחות ומרכלים איתי על אנשים ששלושתינו לא אוהבים ולאונרדו הכניס את הטלפון שלי לכיס שלו והסתכל היישר לתוך עיניי ״אני מצטער״ הוא אמר בשקט ושתקתי רציתי שיגיד עוד משהו חוץ מזה אבל הוא יצא מהחדר בלי להגיד שום דבר נוסף.
לאחר חמש דקות ירדתי ללמטה מנגבת את הדמעות מפניי רואה שהאחים לבית משפחת סמית כבר הלכו וריבל פינה את השולחן ״לאן הם הלכו?״ שאלתי ״אני לא יודע אבל אבא היה נראה עצבני״ ריבל אמר והנהנתי ״אמא בכית? אבא שוב רב איתך?״ אילור שאלה והנדתי בראשי לשלילה ״הכל בסדר אילי לא בכיתי״ אמרתי מהר והרמתי אותם ״אתם רוצים לעשות אמבטיה עם צעצועים?״ שאלתי בחיוך גדול והם חייכו גם הם ״כןן!״ הם אמרו בקול ועליתי איתם למקלחת
-
״היי״ ריבל אמר כשנכנס לחדר סוגר את הדלת ונשכב לידי במיטה ״הי״ אמרתי והנחתי את ראשי עליו ״מה הוא אמר?״ ריבל שאל ״לא הרבה״ אמרתי ״השעה מאוחרת...אתה יכול להתקשר אל מתיאו ולשאול איפה הם?״ שאלתי ״למה את לא מתקשרת?״ ריבל שאל ״הוא לקח לי את הטלפון״ אמרתי והוא גילגל את עיניו ״הוא מעצבן אותי את סיפרת לו בכלל?״ ריבל שאל והנדתי בראשי לשלילה והוא התקשר אל מתיאו עצבני ״ריבי..״ אמרתי מנסה להרגיע אותו ״אמא שואלת איפה אתם״ הוא אמר כשמתיאו ענה לשיחה ״תביא לי אותו״ הוא אמר בעצבים לאחר כמה שניות ולאחר דקה יצא מהחדר ושמעתי צעקות מלמטה  אז ירדתי מהר ״אתה תבוא לפה עכשיו!״ הוא צעק ״איזה מין בעל אתה?!״ הוא צעק לטלפון ואני שמתי את ידי על פניי ״אני לא ארגע עד שאתה תבוא לפה ותקשיב למה שהיא רוצה לספר לך״ הוא אמר ״האישה שלך פאקינג בהריון!!!״ הוא צרח לטלפון וניתק אותו בלי לתת ללאונרדו להגיד משהו נוסף ״למה?״ שאלתי אותו ״כי נשבר לי ממנו! הוא ילמד איך להתנהג אלייך אני שונא שאת בוכה בגללו! את כבר שלוש שבועות אומרת לי שתגידי לו ואת לא אמרת לו! הוא לא יכול לתת לך יחס ללילה אחד ואז להתנהג כמו חרא שוב!״ ריבל צעק בעצבים ועלה לחדר שלו וידעתי שאני צריכה לתת לו קצת זמן לבד כי אז הוא באמת יאבד שליטה.