Not from here

32-

״מריה אפשר שנדבר רגע?״ שאלתי והיא התיישבה על המיטה לידי ״כן..״ היא אמרה ״אני לא רוצה לפגוע בך מריה אבל..״ אמרתי ומריה קטעה אותי ״אתה אוהב אותה״ היא אמרה ״שמתי לב לזה כשאתה תמיד בודק את האינסטגרם שלה ומנסה לדעת מה איתה והיום כשניסית להכריח אותה להישאר ודיברת איתה במשך שעתיים בחדר..״ היא אמרה בשקט והנהנתי ״זה היה עוד לפני שהתחתנו״ אמרתי ״אני יודעת״ היא אמרה ״ואני מבינה אם אתה רוצה להתגרש..אני אדבר עם אבא שלך מחר״ היא אמרה ״באמת?״ שאלתי ״אתה יודע שאני אעשה בשבילך הכל״ היא אמרה והרגשתי רע ״תודה מריה״ אמרתי בחיוך ״יש לך חיוך יפה פעם ראשונה שאני רואה אותו״ היא אמרה וחייכה רציתי להגיד משהו אבל צרחה קטעה אותי זה היה מהחדר שבל ישנה בו אני ומריה רצנו לשם מהר ״תעזבו אותי״ בל לחשה לעצמה בזמן שבכתה ורעדה זה שוב קורה התיישבתי לידה ולאחר שניה קאי נכנס גם הוא לחדר חיבקתי אותה וניסיתי להרגיע אותה אבל זה לא כל כך עבד לי פתאום קאי התחיל לשיר את castle on the hill של אד שירן והחזיק את ידה של בל אני חייב להגיד שאין לו קול ממש יפה אבל לאט לאט בל התחילה להרגע והנשימות שלה חזרו להיות בקצב נורמלי היא חיבקה אותי חזק יותר כאלו היא מפחדת שאני אברח לה
״את בסדר?״ קאי שאל והיא הנהנה בשקט מנגב את הדמעות שלה ״תודה״ היא אמרה בחיוך קטן וקאי הנהן ״הכל בשבילך.. אני אשאיר אותכם לבד״ הוא אמר ויצא מהחדר ומריה הסתכלה עלינו ״אני אצא גם״ היא אמרה ובאה ללכת ״מריה..״ אמרתי ״זה בסדר תישאר איתה״ היא אמרה בחיוך עצוב קטן ויצאה מהחדר . נשכבתי על המיטה ובל שמה את ראשה עליי מחבקת אותי חיבקתי אותה והצמדתי אותה אליי עד שכלום לא יכל להיכנס ביננו ״את בסדר נסיכה?הפחדת אותי״ אמרתי ״סליחה״ היא לחשה ״היי שלא תעזי להצטער על זה . זה ממש לא אשמתך״ אמרתי ״ליאו..״ היא אמרה בשקט ״כן נסיכה?״ שאלתי ״כשאני אקום מחר בבוקר .. אתה עדיין תיהיה לידי? אתה לא תלך?״ היא שאלה חוששת ונשכבתי מעליה ניזהר לא ליפול עליה ולמחוץ את הגוף הקטן שלה ״אני נישאר פה איתך אני לא אלך לשום מקום עד שתקומי ואת רוצה שאני אגלה לך משהו?״ שאלתי והיא הנהנה ״מחר מריה תדבר עם אבא שלי ואנחנו נתגרש את מבינה מה זה אומר?״ שאלתי והיא הסתכלה עליי לא מבינה  ״זה אומר שאני אהיה איתך לתמיד.אני לא עוזב אותך אף פעם״ אמרת והיא הייתה קצת בהלם ״אבל..״ היא התחילה להגיד וקטעתי אותה ״לא אבל. אנחנו ניהיה ביחד בל תתכונני לסבול אותי עוד הרבה זמן כי את תיהיי אישתי״ אמרתי והיא חייכה חיוך קטן ״אשתך?״ היא שאלה ״אם תסכימי כמובן..״ אמרתי בחיוך ״אני צריכה לחשוב על זה״ היא אמרה ופערתי את פי ״סליחה?״ שאלתי והיא צחקה ״אתה יודע אני חושבת שאני לא מוכנה להתחתן עדיין אני צריכה למצוא לי מישהו חתיך ,  גבוה , שיתן לי הרבה אהבה״ היא אמרה בחיוך גדול והתחלתי לדגדג אותה ״כן? חתיך גבוה מה זה כל זה גברת בל?״ שאלתי והיא צחקה לא מצליחה לדבר ״את רומזת שאני לא חתיך מספיק?״ שאלתי ממשיך לדגדג אותה גורם לה לצחוק יותר בקול ״שששששש״ אמרתי והשתקתי אותה בנשיקה ״את תעירי את כל הבית משוגעת״ אמרתי כשהתנתקנו מהנשיקה ״אתה התחלת״ היא אמרה והרמתי גבה ״את אמרת שאני לא חתיך תחזרי בעצמך אני הגבר הכי חתיך שיש״ אמרתי והיא גילגלה עיניים קמתי מהמיטה ונעמדתי מולה מוריד את החולצה נשאר עם הטרנינג שלי ״תסתכלי עליי״ אמרתי והיא הסתכלה ״תיראי איזה חתיך אני את בחיים לא תמצאי מישהו יותר יפה ממני שבדיוק הטעם שלך״ אמרתי ונשמעתי ממש נרקיסיסט אני לא כזה אבל סתם כדי להציק לה ״כן? מאיפה אתה יודע מה הטעם שלי?״ היא שאלה ״ברור שאני יודע הטעם שלך זה מישהו עם שיער שחור עיניים שחורות שיש לו זיפים הוא שרירי ויש לו קעקועים מהצוואר שנמשכים לשאר הגוף והכי חשוב הוא ראש מאפיה איטלקי״ אמרתי והיא צחקה ״אתה ממש חיי בסרט״ היא אמרה ובחנה את גופי בפעם השלישית ״אולי אני חי בסרט אבל את זאת שלא מפסיקה לבהות בי מהרגע שהורדתי את החולצה״ אמרתי והיא זרקה עליי את הכרית ״מי מסתכל עלייך בכלל״ היא אמרה וצחקתי נשכב מעליה ״פשוט תודי בזה שאת לא תמצאי בחיים מישהו כמוני״ אמרתי והיא שתקה ״אני מחכה״ אמרתי ״אני באמת בחיים לא אמצא מישהו כמוך..״ היא אמרה וחייכתי ״מישהו מעצבן כמוך״ היא הוסיפה בחיוך וגילגלתי עיניים ״מגיע לי פיצוי על כל ההעלבה הזאת״ אמרתי ״כן ? איזה פיצוי?״ היא שאלה והצבעתי על שפתיי ״נשיקה״ אמרתי בחיוך ״אחת״ היא אמרה ״אחת״ הסכמתי והיא נתנה לי נשיקה ואז הצבעתי על הלחי שלי ״ליאו אמרת אחת״ היא אמרה ״נו אחרונה״ אמרתי והיא התקרבה ללחי שלי וסובבתי את פניי מצמיד את שפתיי לשלה ״אתה חצוף״ היא אמרה ״כן כן מה שתגידי״ אמרתי וחזרתי לנשק אותה.

*בל*
התעוררתי ואף אחד לא היה במיטה לידי הוא אמר שהוא ישאר..הוא לא עזב אותך בל תרגעי.. ניסיתי להרגיע את עצמי אבל מה אם הוא התחרט ? קמתי מהמיטה הולכת לשירותים כדי לשטוף פנים ולצחצח שיניים ״ליאו?״ שאלתי כשיצאתי מהחדר הבית הזה ענק אני לא לא יודעת איפה הסלון בכלל ״ליאו?״ אמרתי שוב קצת יותר בקול אבל היה שקט ״ליאו??״ שאלתי וירדתי במדרגות נאבדת בין המסדרונות איך בית יכול להיות כל כך גדול?? הסתובבתי ונתקעתי במישהו ״אוי אלוהים אני כל כך מצטערת״ אמרתי באנגלית והסתכלתי על הבן שנתקעתי בו ״אני לא שמתי לב לאן אני הולכת הבית הזה גדול מידי תסלח לי״ אמרתי והוא סידר את החליפה שלו ״תשימי לב לאן את הולכת.״ הוא אמר והנהנתי ״אתה אולי יודע איפה ליאו?״ שאלתי והוא הסתכל עליי מבולבל ״ליאו?״ הוא שאל שיט ״סליחה התבלבלתי אני מתכוונת לאונרדו..״ אמרתי והוא היה מבולבל הוא בא להגיד משהו אבל פתאום לאונרדו הגיע משום מקום ״התעוררת״ הוא אמר כשראה אותי ״אתה לא היית לידי ואני נאבדתי פה״ אמרתי והוא חיבק אותי ״לא יקרה יותר..״ הוא אמר ״בל תכירי זה אבא שלי״ הוא אמר באנגלית והסתכל על הבן אדם שנתקעתי בו ״אתה אבא שלו?״ שאלתי והוא הנהן אוי.. ״אני ממש מצטערת על מקודם״ אמרתי שוב ״אמרת את זה שלוש פעמים את לא צריכה להגיד יותר״ הוא אמר והנהנתי הוא הסתכל על לאונרדו ואמר משהו שלא הבנתי באיטלקית לאונרדו ענה לו ואז האיש הסתכל עליי ״נעים להכיר אדריאן׳״ אבא של ליאו אמר והשיט לי את ידו לחצתי את ידו וחייכתי חיוך קטן ״בל״ אמרתי והוא הנהן בוחן אותי והבנתי שאני עומדת מולו לבושה רק בחולצה של לאונרדו ״שכבתם?״ אדריאן שאל את לאונרדו ואני הייתי נבוכה מאוד לאונרדו הסתכל על אדריאן במבט לא ברור ואמר משהו באיטלקית כנראה קשור אליי אדריאן הסתכל עליי וחייך חיוך קטן ״את מוצאת חן בעיניי״ הוא אמר וחייכתי לאונרדו בא להגיד משהו אבל מישהו שנראה בגיל שלי רץ אלינו בזמן שהוא צועק משהו באיטלקית כשחיוך גדול על פניו והוא מחבק את לאונרדו הוא הסתכל על אדריאן וכנראה אמר לו שלום ואז מבטו הגיע אליי הוא בחן אותי ואמר משהו באיטלקית ולאונרדו נתן לו מכה בראש ״מתיאו״ הגבר אמר בחיוך ״בל״ אמרתי והוא חייך ״לא פלא שקוראים לך בל״ הוא אמר והייתי מבולבלת ״אני מתכוון השם מתאים לך מכיוון שאת יפה מאוד״ הוא אמר ולאונרדו נתן לו עוד מכה מה שגרם לי ולאדריאן לצחוק מתיאו החזיר מכה ללאונרדו ואז הסתכל עליי ״בת כמה את?״ הוא שאל ״20״ אמרתי והוא חייך ״ אני 21.. יש לך חבר?״ הוא שאל ״כן יש לה בעל״ לאונרדו התערב ״אני לא רואה טבעת וגם אם כן מאיפה אתה יודע?״ מתיאו שאל ״ כי זאת אישתי ילד מפגר!״ לאונרדו התעצבן ומתיאו היה בהלם ״רגע..איפה מריה?״ הוא שאל ״נפרדנו הבוקר״ לאונרדו אמר ומתיאו חייך ״טוב אני מבין אותך תראה איזה יפה היא״ מתיאו אמר כאלו אני לא עומדת מולו ״אני אהרוג אותך בוא לפה!״ לאונרדו צעק ורדף אחרי מתיאו שברח ואני צחקתי ״תתעלמי משתיהם תאמיני לי אני לא יודע איך הם הבנים שלי״ אדריאן אמר ושתינו צחקנו ״בואי״ הוא אמר והוביל אותי אל הסלון.
*בערב*
״תודה״ אמרתי בחיוך לעוזרת שהביאה לנו את האוכל והיא חייכה. ״איך נפגשתם?״ מתיאו שאל ״הוא נתקע בי במועדון״ אמרתי ״כמה זמן אתם מכירים?״ אדריאן שאל והם התחילו לאכול ״ארבע או שלוש שנים אני לא כל כך זוכרת״ אמרתי ״מזאת אומרת לא כך כך זוכרת?״ אדריאן שאל ״היא שכחה אותי״ לאונרדו אמר ״איך? זה לא הגיוני״ מתיאו אמר ״היה תאונה והיא העירה אצלה טראומה שגרמה לה לשכוח מי אני״ לאונרדו אמר והייתה שתיקה לרגע ״אני ממש מחבב אותך״ מתיאו אמר וחייכתי ״גם אני אותך״ אמרתי ״אולי תמציאי לי שם חיבה כמו של ליאו״ מתיאו ביקש וצחקנו ״מה אתה אומר על תיאו ?״ שאלתי ״נחמד אני אוהב את זה״ הוא אמר בחיוך ״למה את לא אוכלת כלום״ אדריאן שאל והסתכלתי על הצלחת המלאה שלי ״אני..לא רעבה״ אמרתי אני יודעת שלאונרדו עשה איתי שיחה על זה אתמול אבל זה קשה להתחיל לאכול פתאום אני יודעת שאם אני יאכל עכשיו אני אקיא הכל לא בגלל שאני רוצה בגלל שאני  כבר רגילה לזה זה קרה לי גם כשהייתי קטנה  ״בל..״ ליאו אמר ״אני יודעת ליאו אבל זה קשה״ אמרתי בעברית כדי שאדריאן ומתיאו לא יבינו ״אני יודע אבל תנסי הגוף שלך צריך את זה את לא אכלת כלום במשך יומיים כמעט״ לאונרדו אמר ואדיראן
ומתיאו הסתכלנו עלינו מוזר מבינים שקורה משהו ״תנסי בשבילי..״ לאונרדו ביקש ושם את ידו על הרגל שלי כדי לתת לי תחושת ביטחון הסתכלתי על הצלחת קצת חוששת החזקתי את המזלג ביד רועדת והכנסתי את האוכל לפה ״תיבלעי״ לאונרדו אמר כשראה שאני נמנעת מלבלוע את האוכל , בלעתי אותו בכוח והרגשתי שאני עומדת להקיא ״האוכל לא טעים? אני יכול לבקש שיכינו לך משהו אחר אם את רוצה״ אדריאן אמר והנדתי בראשי לשלילה ״האוכל טעים תודה״ אמרתי בחיוך קטן ולאונרדו הסתכל עליי רוצה שאמשיך לאכול. לאחר שאכלתי כמעט חצי מהצלחת הרגשתי שאני לא יכולה יותר ״איפה השירותים?״ שאלתי ״פה מצד ימין״ מתיאו אמר וקמתי מהשולחן מודה לו ״לא בל שבי״ לאונרדו אמר ואני הלכתי לשירותים כשהוא אחריי נכנסתי לשירותים והקאתי הכל ״בל..״ לאונרדו אמר וחיבק אותי ״אני מצטערת אבל זה קשה באמת שניסיתי״ אמרתי וירדו לי דמעות ״זה בסדר..אנחנו עוד נצליח אני איתך״ לאונרדו אמר ״בואי תשטפי פנים ונחזור״ הוא אמר ושטפתי את הפנים והפה ״הכל בסדר?״ מתיאו שאל בדאגה וניגבתי את הדמעות מעיניי ״כן״ אמרתי ״רוצה שנלך לסיבוב?״ מתיאו שאל וחשבתי  לרגע אוויר יעשה לי קצת טוב ״כן.. אתה מסכים?״ שאלתי את לאונרדו ״ברור רק תשמור לי עליה הבנת?״ הוא אמר מזהיר את מתיאו שצחק ״ברור״ מתיאו אמר ויצאנו.