Not from here

46- הרצח הראשון שלי.

״הוא עשה מה בשטח שלי?!״ שמעתי את לאונרדו צורח וככה התעוררתי הבוקר ״כל חור באיטליה הוא הפאקינג שטח שלי!!״ הוא צרח שוב ״תארגן לי את המטוס הבן אדם הזה מת״ הוא אמר עצבני וניתק את הטלפון ״בוקר..״ אמרתי והוא הסתכל עליי ״בוקר טוב נסיכה״ הוא אמר מנשק את ראשי ״מה קרה?״ שאלתי ״לא משהו שצריך להדאיג אותך..אנחנו טסים לאיטליה״ הוא אמר והנהנתי ״כן שמעתי״ אמרתי וקמתי מהמיטה ״איך שנסיים עם הבעיה באיטליה נתחיל לארגן את החתונה שלנו״ הוא אמר מחבק אותי מאחור ״באמת?״ שאלתי והוא הנהן ״איפה אתה רוצה שנעשה אותה?״ שאלתי אותו ״חשבתי שנעשה את זה באיטליה?״ הוא שאל ״אבל איך זה אפשרי? כאלו ״ התחלתי להגיד והוא קטע אותי ״בשביל זה יש לי מטוסים פרטיים״ הוא אמר והייתי בהלם ״מטוסים שלך?״ שאלתי והוא הנהן ״טוב כבר נשב ונדבר על הכל עכשיו תתארגני אנחנו יוצאים בעוד שעה״ הוא אמר נותן לי נשיקה בלחי ויוצא מהחדר .
ירדתי ללמטה עם המזוודה שלי והבנים הסתכלו עליי ״מה זה?״ מתיאו שאל בוחן אותי ״מה זה מה״ שאלתי ״מה שאת לובשת״ הוא אמר ״יותר נכון מה שאת לא לובשת״ אלסנדרו אמר ואז ליאו נכנס לסלון ונעצר בוחן אותי ״כן את יפה והכל אבל רק לאן הבגדים שלך נעלמו?״ הוא שאל ״לא נעלמו לשום מקום״ אמרתי מסתכלת על החצאית הקצרה והטופ סטרפלס השחור שלבשתי ״בל לא בא לי עכשיו שכל הגברים בפריז יסתכלו עלייך״ הוא אמר ״אף אחד לא יסתכל עליי ואם כן אז יש לי מזל שיש לשלושתיכם ידיים שמתפקדות מצוין כדי לטפל בזה״ אמרתי ויצאתי מהאחוזה מתקדמת לכיוון הג׳יפ השחור של לאונרדו והבנים יצאו מיד אחריי נכנסים לג׳יפ ואני התיישבתי במושב הקדמי ליד ליאו ״את יפה״ ליאו לחש לי שרק אני אשמע ונתן לי נשיקה בלחי ״חשבתי שלפני שניה שנאת את זה״ אמרתי ״בסדר אבל אני סומך עלייך״ הוא אמר גורם לי לחייך ״אתה יודע חשבתי שתכריח אותי להחליף״ אמרתי ״למה שאני אכריח אותך? אומנם אני לא אוהב שאחרים מסתכלים עלייך אבל אני בחיים לא אכריח אותך להחליף בגדים תלבשי מה שאת אוהבת״ הוא אמר וחייכתי ״פשוט..לא משנה״ אמרתי והוא הסתכל עליי ואז על הבנים שישבו מאחורה ״תדברי בעברית הם לא יבינו״ הוא אמר בעברית ״פשוט אבא היה קורא לי בכל מיני שמות והיה מכריח אותי להחליף בגדים״ אמרתי והאחיזה שלו בהגה התחזקה ״אני זה לא הוא בל איתי את לא צריכה לפחד מכל תנועה שתעשי אני מסכים לך לעשות מה שאת רוצה״ הוא אמר ושם את ידו על רגלי .
•איטליה•
נכנסו לארמון של לאונרדו כן אני בחיים לא אפסיק לקרוא לו ארמון הוא יותר גדול מכל האחוזות של משפחת סמית׳ ובאיטליה יש לפחות 5 כאלה ועוד כמה בתים ״אני יכולה לבוא איתך?״ שאלתי את ליאו והוא הסתכל עליי ״בל אני לא רוצה שיקרה לך משהו..״ הוא אמר דואג ״לא יקרה לי כלום מבטיחה״ אמרתי והוא התלבט לרגע ״טוב לכי תחליפי בגדים ובואי״ הוא אמר ועליתי לחדר התלבטתי מה ללבוש אבל אז החלטתי להתאים את עצמי ללאונרדו
לבשתי חולצה מכופתרת לבנה גינס שחור וג׳קט חליפה שחור עם מגפי עקב שחורים פתחתי את שלושת הכפתורים הראשונים של החולצה וירדתי ללמטה וליאו הסתכל עליי וצחק ״אז את מתאימה את עצמך אליי?״ הוא שאל והנהנתי ״יפה לי ככה בסגנון של ראש מאפיה?״ שאלתי והוא הנהן ״מאוד״ הוא אמר ונכנסו לאוטו.
-
נכנסו עם האוטו לתוך שכונה שהייתה נראת לא וואו נגיד את זה ככה לא בקטע של עשירים או פחות פשוט השכונה הזאת הייתה ממש מוזנחת ״תשמרי את זה עלייך״ ליאו אמר מביא לי אקדח ״אל תפחדי להשתמש בו״ הוא אמר ויצאנו מהאוטו היה כאן מלא בלאגן והאנשים לא שמו לב בכלל שלאונרדו סמית׳ נכנס לשכונה זה הכעיס אותו מאוד והנה המבט הקר הזה יותר מתמיד חזר והעיניים השחורות שלו הפכו ליותר שחורות ממה שהיו בדרך כלל ואני נשבעת שמישהו יכול לקבל התקף לב אם רק יתן מבט אחד קטן לעיניים האלו לאונרדו לא חשב פעמיים לפני שהרים את היד עם האקדח ללמעלה וירה באוויר פתאום כל המבטים הופנו אלינו והיה בהם פחד ״אני עומד פה כבר כמה דקות ואתם ממשיכים בשלכם?!״ הוא צעק והתקדמנו לכיוון האנשים חלק מהגברים לא היססו לרגע לפני שבחנו את גופי וזה הכעיס אותי כל כך ״תעיף את המבט שלך ממני״ אמרתי לאחד מהם באנגלית מה שגרם ללאונרדו להסתכל עליהם והם מיד הפנו את מבטם למקום אחר ״אתם חיים בשכונה שלי!מה שאומר שכשאני מגיע אתם פאקינג מכבדים אותי! וזה לא משנה אם אני נמצא בשכונה או בכל מקום אחר אתם תמיד תכבדו אותי כי כל איטליה שייכת לי ואני יודע שאתם יודעים טוב מאוד מה קורה למי שלא מקשיב לי נכון?״ הוא שאל וכולם שתקו ״נכון?!״ הוא צעק והם הנהנו בפחד ״עכשיו יש לי שתי שאלות ואני מצפה שתענו לי בכנות כי אם לא..אני לא אהסס לפני שאני ירה למישהו ישר בין העיניים״ הוא אמר באיום ״עכשיו אני מצפה שכל ילד שקנה מאנזו סמים יבוא ויעמוד מולי עכשיו!״ לאונרדו צעק בהתחלה אף אחד לא ניגש אליו ״אני סופר עד שלוש 1...2...״ הוא לא הספיק להגיע לשלוש וכבר 15 נערים בני 14 נעמדו מולו ״באמת? ריבל? כבר הזהרתי אותך יותר מפעמיים״ לאונרדו אמר והחזיק בידו של נער אחד ״מה אני אעשה איתך ריבל?״ הוא שאל והחזקתי בידו ״הוא רק ילד״ אמרתי בעברית ״בל הוא קנה יותר מחמש פעמים סמים! הוא מסכן את החיים שלו!״ לאונרדו אמר בעצבים והסתכל על ריבל ״למה אתה עושה את זה?״ שאלתי אותו הוא לא ענה בהתחלה ״היא מדברת איתך״ לאונרדו אמר ״אין לי סיבה״ ריבל אמר באנגלית כושלת ומבטא איטלקי כבד ״לכל דבר דבר יש סיבה ריבל״ אמרתי ״את באמת רוצה לדעת?״ הוא שאל ״שתי ההורים שלי התאבדו! אני חי בשכונת עוני כבדה אני צריך לגנוב אוכל כדי לשרוד את היום ואין לי אף אחד חוץ מעצמי! אז כן אני קונה סמים כי זה עוזר!״ הוא צעק והתבלבל בכמה מילים ״אתם יודעים אנגלית?״ שאלתי את שאר הנערים שהיו לגמרי מבולבלים ריבל אמר להם משהו באיטלקית והם הנידו בראשם לשלילה והבנתי שהם לא יודעים אנגלית ״איך אתה יודע אנגלית?״ שאלתי ״מתיירים״ הוא אמר ״מזאת אומרת?״ שאלתי ״הם עוברים פה בשכונות מדברים אנגלית וככה אני לומד״ הוא אמר ״לפני כמה זמן ההורים שלך התאבדו?״ שאלתי ״שלוש שנים״ הוא אמר והרגשתי כאב בחזה ״אתה יכול להביא לי את מה שקנית?״ שאלתי והוא התלבט ואז הוצאתי שלוש שקיות מהכיס שלו והייתי בהלם נתתי את השקיות ללאונרדו והוא הסתכל על שאל הנערים ואמר משהו באיטלקית ואז גם הם הוציאו שקיות עם חומר מהכיסים שלהם והביאו את זה לליאו ״תודה״ אמרתי לריבל
״איפה אנזו?״ שאלתי אותו והוא הצביע על אחד הבתים והנהנתי אליו ולאונרדו התקדמם לכיוון הבית בצעדים הרבה יותר מהירים ממני כך שכבר הספיק להכנס אליו ״יהודיה מסריחה תמותי״ שמעתי קול אומר מאחורי והסתובבתי אל אותו הגבר שאמר את זה ״סליחה?״ שאלתי מקווה שלא שמעתי נכון ״שמעת אותי יהודיה מסריחה.״ הוא אמר מדגיש את מילותיו והתעצבנתי כל כך ״תגיד את זה שוב״ אמרתי באיום והוא צחק ״אני לא מפחד ממך את אישה את לא יכולה לעשות לי כלום ושמעת את מה שאמרתי ואת רוצה לשמוע עוד משהו? חבל שהגרמנים לא הרגו את כולכם!״ הוא אמר באומץ והייתי כל כך עצבנית שלא חשבתי על מה שאני עושה הוצאתי את האקדח וכיוונתי אותו אל אותו הגבר מרימה גבה ״אתה יודע במקומך הייתי שומרת על הפה״ אמרתי ״כן? למה מה תעשי לי?״ הוא שאל ושנאתי את האומץ שיש לו הוא חושב שהוא משהו הוא התקרב אליי באיום ואני עמדתי במקומי לא מפחדת ממנו ״אל תנסה אותי״ אמרתי בקול וכולם הסתכלו עלינו אני שונאת אנטישמים הרבה יותר ממה שהם שונאים אותנו ״חבל שהיטלר לא שרף את כולכם וגמר עם זה כבר״ הגבר אמר והרגשתי את גופי מתחמם ״כן תתעצבני עוד אין לך אומץ לירות עם האקדח הזה את בסך הכל אישה . את לא שווה כלום. הדבר היחיד שאת צריכה לעשות זה לבשל לילדים שלך אבל את יהודיה אז מה שאת צריכה לעשות זה למות״ הוא אמר מתגרה בי יותר ויותר אז נתתי לו בוקס בפנים שגרם לו למעוד אחורה הוא הסתכל עליי בעצבים ודחף אותי ״יש לך יותר מידי אומץ אישה״ הוא אמר ״תיזהר עם המילים שלך למה עוד שניה לא יהיו לך ביצים בשביל לדבר ככה״ אמרתי ונתתי לו עוד בוקס רק שהפעם הוא היה באף נראלי ששברתי לו את האף..כמות הדם שירדה ממנו איכס. הוא נתן לי בוקס ומשך לי בשיער שהיה אסוף לקוקו גבוה נתתי לו בעיטה מפילה אותו לרצפה ונעמדתי מעליו הוא החזיק ברגלי מפיל אותי עליו הוא בא לתת לי עוד מכה אבל לא חשבתי פעמיים לפני שהטענתי את האקדח ויריתי בראשו הדם שלו עף על פניי ועל חולצתי הלבנה וכולם הוציאו קולות הלם וראיתי את לאונרדו יוצא בריצה מאותו הבית הישן שאנזו היה בו והסתכל עליי בהלם ״בל!״ הוא צעק ורץ אליי מקים אותי מהגבר המת מתחתיי  ״מה קרה פה?״ הוא שאל ושתקתי מסתכלת על הגבר מבינה מה עשיתי.אני רצחתי מישהו אני הרגתי מישהו בפעם הראשונה בחיי . אני...המחשבות שלי נקטעו מצרחתו של לאונרדו ״שמישהו יסביר לי מה לעזאזל קרה פה!!!״ הוא צרח על האנשים שהיו בהלם כולם שתקו והסתכלו עליי ״עכשיו אתם שותקים? זה הגיע לו ! ״ צעקתי עליהם והם הנידו בראשם לשלילה ״איך יכולת?! יש לו ילד!״ אישה אחת צעקה עליי ״גם לנו היו ילדים! וזה לא הפריע לגרמנים! להפך הם נתנו להם עבודות פרך ולאחר מכן הרגו את כל המשפחות שלהם ואותם! אז אני לא הולכת לבקש סליחה על מה שעשיתי!!״ צרחתי עם דמעות בעיניים ורצתי משם לכיוון הג׳יפ של לאונרדו שומעת את לאונרדו צורח על האישה שצרחה עליי באיטלקית וגם היא צרחה עליו גם משהו שלא הבנתי וככה זה המשיך ״בל!״ שמעתי קול צועק מאחוריי הסתובבתי וראיתי את ריבל רץ אליי שהגיע אליי הוא חיבק אותי ונתתי לדמעות לרדת ״אני מצטער על מה שהוא אמר זה באמת הגיע לו אל תרגישי אשמה״ הוא אמר מעודד אותי והסתכל על פניי ״אל תיבכי״ הוא ביקש וניגבתי את הדמעות בחיוך קטן ״תודה..״ אמרתי לו שמעתי את האישה צורחת על לאונרדו משהו ואז נשמע קול ירייה והיה שקט ״מה היא אמרה לו?״ שאלתי את ריבל ״אני לא יודע איך אומרים את זה באנגלית..״ הוא אמר ואז חשב לרגע ״זה מישהי שנותנת את עצמה לגברים?״ הוא ניסה להסביר לי באנגלית כושלת ״זונה״ אמרתי והוא הנהן ״כן זה״ ריבל אמר ״אל תתיחסי אני בטוח שאת לא כזאת ואת מדהימה״ הוא אמר וחייכתי ״ריבל יש לך בית?״ שאלתי והוא שתק לרגע ואז הניד בראשו לשלילה ״אני ישן על הספסל שם״ הוא אמר מצביע על אחד הספסלים השבורים ״אני אבין אם לא תרצה אבל..אתה רוצה לגור איתנו?״ שאלתי והוא הסתכל עליי המום ״אני..אני לא חושב שלאונרדו יסכים וגם...״ הוא התחיל להגיד וקטעתי אותו ״הוא יסכים אני אדבר איתו ואני גם אלמד אותך אנגלית זה לא מגיע לך לחיות ככה״ אמרתי ״באמת תעשי את זה בשבילי ??את תלמדי אותי אנגלית?״ הוא שאל ״אבל יש לי תנאים״ אמרתי הוא בא להגיד משהו אבל לאונרדו נעמד מולנו ״נסיכה שלי אני מצטער כל כך״ הוא אמר מחבק אותי ומנשק את ראשי ״ליאו אני רצחתי מישהו..״ אמרתי עדיין בהלם מעצמי ״אני יודע קטנה שלי אבל זה הגיע לו אף אחד לא ידבר עלייך ככה ואני יודע שזה נושא רגיש לך״ הוא אמר והוא צדק השואה זה נושא מאוד רגיש אצלי אני שונאת את זה ״והאישה?״ שאלתי ״היא לא ידעה איך לשמור על הפה שלה ודיברה איך שבא לה אליי ועלייך אז..״ הוא אמר והנהנתי ״טוב כנסי לאוטו״ הוא אמר פותח לי את הדלת והסתכלתי על ריבל ״ליאו..״ אמרתי והוא הסתכל על ריבל גם ״מה?״ הוא שאל ״אני רוצה שהוא יבוא איתנו״ אמרתי בעברית ״יבוא לאן בל?״ הוא שאל ״אני רוצה שהוא יגור איתנו אני אלמד אותו לדבר באנגלית ואני אדאג לו״ אמרתי ״בל את לא רצינית איתי נכון?״ הוא שאל ״אני מאוד רצינית ליאו אני לא יכולה לראות אותו ככה הוא יותר חכם פה מכולם והוא הראשון שבא בריצה כדי לנחם אותי עכשיו אני לא רוצה לראות אותו בעוד כמה שנים עדיין ישן על הספסל המחורבן הזה וניהיה מכור לסמים כי החיים לא היו הוגנים כלפיו!״ אמרתי ולאונרדו נשם עמוק ״בל אם הוא עושה בעיה אחת..״ הוא אמר באנגלית והסתכל על ריבל ״אני נשבע אדוני אני לא אעשה לכם בעיות אני אעשה כל מה שתגידו לי״ ריבל אמר והסתכלתי על לאונרדו בתחינה ״כנסו לאוטו״ לאונרדו אמר ואני חייכתי ״תודה״ אמרתי ונתתי לו נשיקה קטנה ונכנסתי לאוטו מתיישבת במושב האחורי עם ריבל ״תודה בל״ הוא לחש וחיבק אותי כאלו חייו תלויים בחיבוק הזה חיבקתי אותו וליטפתי את ראשו הוא הסתכל עליי וראיתי את עיניו נוצצות ״אל תבכה״ לחשתי וניגבתי את דמעותיו והוא חייך ״אני אהיה חייב לך לתמיד.״ הוא אמר והנדתי בראשי לשלילה ״אתה לא חייב לי כלום ריבל מעכשיו אנחנו כמו אחים״ אמרתי רואה את ליאו מסתכל עלינו מהמראה ומחייך חיוך שרק אני יכולתי לראות.