•בל•
הוא החזיק בידי מסתכל על טבעת הנישואים שלנו ״בל חשבת על להיפרד?״ הוא שאל שובר אותי למליון חתיכות אחרי לא פחות משניה עיניי התמלאו בדמעות ונתתי לו סטירה בכל הכח שלי קמתי מהמיטה לובשת נעליים וירדתי מהר ללמטה כשהדמעות לא מפסיקות לרדת והתעלמתי מלאונרדו שלא הפסיק להתחנן אליי שאעצור ״בל??״ אלסנדרו ומתיאו שאלו כשראו אותי ולאונרדו נעמד לידי מחזיק בידי והתרחקתי ממנו מהר לא מסוגלת להסתכל עליו ויצאתי בריצה מהבית לא אכפת לי לאן לא לקחתי את האוטו ואפילו הטלפון שלי נשאר אצלו.
•לאונרדו•
״חתיכת מטומטם מה עשית לה?!״ מתיאו צעק עליי והחזיק בחולצה שלי ״שאלתי אם היא חשבת על להיפרד״ אמרתי בקול חלש וקיבלתי בוקס לפנים ממתיאו וראו שגם אלסנדרו התאפק כל כך לא להוציא את אקדח ולירות בי הוא יצא בריצה מהבית צועק את שמע של בל בלי הפסקה ואני עמדתי מול מתיאו עם דמעות בעיניים הבן אדם היחיד שראה אותי בוכה זה בל אבל עכשיו אני פשוט לא מצליח לשלוט בזה אני מפחד לאבד אותה היא הכל בשבילי ״אתה מטומטם״ מתיאו אמר והסתכל עליי מאוכזב והוציא את הטלפון שלו מתקשר למישהו ״אתה יכול לבוא לבית של הילד שלך ולהכניס לו מוח לראש לפני שאני הורג אותו??״ הוא אמר בקול והבנתי שהוא התקשר לאבא שלי ולאחר עשר דקות אבא שלי נכנס לבית
•בל•
אני ואלסנדרו ישבנו באיזשהו מקום מהמם שהוא לקח אותי אליו ״בואי״ הוא אמר מסמן לי לשים את ראשי על רגליו וכך עשיתי מסתכלת על הכוכבים ״הוא באמת אוהב אותך בל״ אלסנדרו אמר ״זה לא נראה ככה אל..הוא מתנהג כמו ילד קטן כאלו החלפנו גילאים אני והוא״ אמרתי ״את צודקת אבל זה קשה לו״ אלסנדרו אמר ״מה בדיוק קשה לו?״ שאלתי ״בל אתם מכירים אחד את השני הרבה זמן ועברתם מליון דברים ביחד״ הוא אמר מלטף את שיערי ״ונכון יש לי אח שלפעמים הוא דורש מכות שיחזירו אותו למקום שלו אבל את אוהבת אותו והוא אוהב אותך הכי בעולם ואני נשבע לך על זה שהוא בחיים לא הפסיק לאהוב אותך והוא תמיד יעשה בשבילך הכל ובל מי כמוך יודע שהוא מוכן למות בשבילך״ אלסנדרו אמר מזכיר לי את מה שקרה שנה שעברה ״אבל אני לא יכולה שהוא ככה אלסנדרו״ אמרתי וקמתי ממנו והוא הסתכל לתוך עיניי ״בל יש לי משהו להגיד לך אבל תבטיחי לי שלא משנה מה זה לא יהרוס את הקשר ביננו...״ הוא אמר והייתי מבולבלת ״מבטיחה״ אמרתי ״אני אוהב אותך״ הוא אמר
•אלסנדרו•
״אני אוהב אותך״ אמרתי והיא שתקה ״אני..זה לא היה במקום .. בואי נחזור לבית לאונרדו מחכה לך״ אמרתי קם אבל היא החזיקה בידי ״זה בסדר אל..״ היא אמרה קמה ונעמדת לידי ״זה לא את אשתו של התאום שלי״ אמרתי ״אלסנדרו..זה בסדר זה לא שחטאת עכשיו במשהו רק אמרת את מה שאתה מרגיש״ היא אמרה בחיוך ״את לא כועסת?״ שאלתי ״לא..למה חשבת שאני אכעס?״ היא שאלה ״כי בכל זאת את נשואה לתאום שלי וזה לא בסדר שאני מאוהב בך כבר כמה שנים״ אמרתי ״כמה זמן?״ היא שאלה ״מהיום שסיפרתי לך על אמא״ אמרתי בשקט ועכשיו הבנתי למה לאונרדו תמיד אומר שהוא מרגיש חלש לידה בחיים לא הודתי ברגשות שלי ולא הראתי אותם ואבא תמיד אמר שאם נראה את הרגשות שלנו זה יעשה אותנו חלשים אוי אלוהים כמה עונשים היינו מקבלים ברגעים שהיינו מראים טיפת רגש היא חיבקה אותי ״את יודעת..את מיוחדת״ אמרתי מניח את ידי על מותניה והיא הסתכלה עליי מבולבלת כאלו לא מאמינה למה שאני אומר ״בל אני רציני מהרגע שהגעת אנחנו עושים את הדבר שהכי הזהירו אותנו ממנו כשהיינו קטנים את יודעת כמה היינו חוטפים ברגע שהראינו רגשות?
והנה תראי אבא שלנו בעצמו מראה רגשות כשהוא לידך אז את לא יכולה להגיד שאת לא מיוחדת בשבילנו כי אפילו גרמת לשתיים מאיתנו להתאהב בך ואנחנו השתיים הכי קשים״ אמרתי והיא הסתכלה לתוך עיניי ״אל..״ היא התחילה להגיד ״אני יודע שאת אוהבת אותו ותמיד תאהבי אותו למרות שאנחנו בערך כמעט אותו בן אדם״ אמרתי את מה שידעתי תמיד ״אני אוהבת אותך אבל הלב שלי שייך לליאו״ היא אמרה והנהנתי והיא נעמדה על קצות האצבעות שלה כדי להגיע לפניי וזה גם לא הלך לה כי הייתי גבוה לה מידי ושתינו צחקנו ״נו תתכופף מעצבן״ היא אמרה והתכופפתי טיפה והיא שמה את ידה על פניי מנשקת את הלחי שלי גורמת לי לחייך ״לאונרדו תמיד מתכופף בשבילך?״ שאלתי כשהתקדמנו לאוטו ״לא הוא פשוט מרים אותי״ היא אמרה וצחקנו
-
•לאונרדו•
אלסנדרו ובל נכנסו לבית כשעל פניהם חיוך גדול וקמתי ישר עומד מולם ״אפשר שנדבר?״ שאלתי ואלסנדרו הסתכל עליה ״כן״ היא אמרה ועלינו לחדר שלנו ״אני מצטער כל כך התנהגתי כמו ילד קטן ואני נשבע שאם תתני לי עוד הזדמנות אני לא אעשה את זה שוב בל אני אוהב אותך יותר מאת עצמי ואני מתגעגע אלינו מתגעגע אלייך איך שאת מלטפת את פניי עד שאני נרדם ואז בבוקר את מעירה אותי כשאת יושבת עליי ומנשקת כל חלק בפנים שלי עד שאני מתעורר ובכל פעם שאת מסתכלת עליי עם המבט הזה שלך שאני לא עומד בו אני יודע שזכיתי במשהו שלא מגיע לי וכמה את עושה אותי מאושר וכשאני איתך אני רוצה שהזמן יעצור ונישאר רק אנחנו בל בבקשה תסלחי לי״ אמרתי מסתכל על האישה שאני כל כך אוהב מקווה שהיא תסלח לי
היא התקרבה אליי עומדת על קצות האצבעות גורמת לי לצחוק ולהרים אותה על ידיי ״אני לא רוצה לשמוע אותך בחיים אומר את המילה להיפרד כי אני נשבעת שאם היא תצא מהפה שלך עוד פעם אחת גם בטעות לא יהיה דרך חזרה ליאו״ היא אמרה ״אני נשבע בל״ אמרתי והיא נישקה אותי גורמת לי להרגיש בעננים ״כבר אמרתי לך כמה אני אוהב אותך?״ שאלתי ״אתה צריך להגיד תודה לתאום שלך כי אם לא הוא לא הייתי מנשקת אותך עכשיו״ היא אמרה ״על מה דיברתם באמת?״ שאלתי והיא שתקה לרגע ״הוא הסביר לי כמה אתה אוהב אותי ולמה התחתנתי איתך מההתחלה״ היא אמרה וחזרתי לנשק אותה כשחיוך גדול על פניי מקווה שלא יהיו לנו עוד מקרים כאלה כי אני לא מסוגל להיות בלעדיה אפילו לחמש דקות
YOU ARE READING
Not from here
Romance-גמור- כולם ידעו מי הוא ולמה הוא פה , כולם חוץ ממנה. היא לא הכירה אותו כלל ולא שמעה עליו מעולם לעומת זאת כולם שמעו עליו מיליוני סיפורים וכולם פחדו ממנו ומהמעשים שלו הם אפילו פחדו להסתכל על העיניים השחורות שלו. מה יקרה כשהיא תיתקל בו במקרה במועדון...
