עדיין מליפיסנט

1

הארלי-
מסתבר שעוד לא התרגלתי להרגשה של לקום בפעם הראשונה במקום חדש.
זאת כבר הפעם השלישית שלי בשנה האחרונה, ועדיין, הבהלה הראשונית הזאת נשארת.
בעצם, הפעם יש לי תירוץ, אני קמה לקולות צלצול טלפון. בין הדרכים הגרועות ביותר להתעורר בהן.

״מה לעזאזל-״ אני ממלמלת, בעייפות, עדיין כמעט ישנה.
אני מכריחה את עצמי לקום, מהתנוחה הכי נוחה בהיסטוריה, כשהראש שלי על החזה של ריידן והזרוע שלו סביב המותניים שלי. 
״בבקשה, תכבי את זה.״ ריידן נשמע במצב גרוע בהרבה משלי. אני שומעת אותו מתלונן מאחורי, ואז מנסה להגיע אל המכשיר שממרר לי את החיים.

״אתה מתכוון לענות לשיחה?״ אני מתקנת אותו, עדיין מנסה להבין איפה הטלפון שלי.
״מי לעזאזל מתקשר אליך?״ הוא רוטן, ואני סוף סוף מוצאת את הטלפון, ומחכה שניה לפניי שאני עונה.

״זה מספר לא ידוע.״ אני אומרת, לוחצת על הכפתור, ומעבירה את השיחה למצב רמקול.
״בוקר טוב.״ קול של אישה בוקע מהצד השני, אני מחליפה מבטים עם ריידן שנראה מבולבל בדיוק כמוני, אבל כועס יותר.

״מי זה?״ אני שואלת, לא מפוקסת ורק רוצה לנתק.
״הערתי אתכם, נכון?״ היא מדברת חזק מדיי בשביל השעה הזאת, ואני אפילו לא יודעת מה השעה.
בשלב הזה אני מבינה שיש רק מישהי אחת שיכולה להתקשר אלינו על הבוקר, ולדבר כאילו אנחנו מכירים.

״בלה?״ כשהבנתי שנדבר עם האחרים היום, לא חשבתי שזה יקרה כל כך מוקדם בבוקר.
אבל אני לא מסוגלת להתלונן, בזכותם אנחנו עדיין בחוץ, הם שילמו על המלון הזה, אנחנו צריכים אותם.
״כל הכבוד.״ היא עונה בהתלהבות.
ריידן מגלגל עיינים, ואני נדרכת.

״אני מבינה שאתם לא מהסוג של שעון מעורר.״
היא ממשיכה בשלה, אני יודעת שריידן לא במצב לעכל מילה ממה שבלה אומרת, מכאן שאני צריכה להקשיב פעמיים.
״לא ממש.״ אני עונה למרות שזה לא הכרחי. היא מצחקקת, בניגוד אלינו, בלה עירנית לחלוטין.

״בכל מקרה,״ אני שומעת קול נוסף, של אחד הבנים, אין לי מושג מי מהם.
״תהיו מחוץ למלון באחד עשרה, אנחנו נאסוף אתכם.״
הוא קובע, אני מבינה ששלושתם כנראה נמצאים על הקו.
אני צריכה להתאפס, ומהר.

״אין בעיה.״ אני עונה, סוף סוף נשמעת חדה ולא מדברת מתוך שינה.
״יופי, בלה, תני לילדים לקום.״ קול שלישי נכנס לשיחה, אני שומעת אנחה, ואז שוב את בלה.
״בסדר, שמעתם את אדי.״ אוליי עכשיו אצליח להבדיל ביניהם.
״נתראה בקרוב.״ היא אומרת. אני מרגישה לא בנוח בלי להוסיף עוד משפט.

״דרך אגב, תודה, לכולכם.״ נראה לי שאני ערנית, בוודאות יותר מריידן, ופחות מהם, אבל בצורה שמספיקה כדיי להבין מה האחרים רוצים ממני, ולזכור מה הם עשו בשבילי עד עכשיו.
״ברור.״ ג׳ק, אני חושבת, עונה לי, ואז השיחה מתנתקת.