הארלי-
אני מקווה שזאת הפעם האחרונה לזמן הקרוב שבה אני וריידן נתעורר ביחד במקום חדש.
הפעם, אנחנו בבית אמיתי, דירה שאמורה להיות קבועה.
בילינו את השבועות מחוץ לאתונה בכל מיני פתרונות זמניים, שלחלוטין נמאס לי מהם. בנוסף, החדר שאני מתעוררת בו כל כך יפה, עד שלא מתחשק לי לעזוב אותו.
הבנתי כבר בסיור הקטן שעשינו כאן לפניי כמה ימים, שזה המקום שאני רוצה לגור בו.
הבניין הקטן הזה, הקומות המעטות, הרחוב, כל דבר כאן משדר בדיוק את מה שרציתי. זאת אומרת, זה לא שרציתי לחפש דירה בגיל שבע עשרה, אבל אם זאת האפשרות היחידה שלי, אני מעדיפה לגור במקום כזה.
הוא מתאים את עצמו לסיפור הכיסוי שלנו, ממש הדירה המושלמת לזוג צעיר.
הכמות הקטנה של החדרים, והקרבה למקומות בילוי, ולאחרים, הכל מסתדר. אנחנו גרים כאן באופן רשמי כבר כמעט עשרים וארבע שעות, אבל רק עכשיו, כשאני מתעוררת במיטה הנוחה הזאת, התחושה שלי הופכת לרשמית.
אני לא רגילה לבית, לא ישנתי באחד כזה כבר כמה חודשים, ואני מוכרחה לומר שזה שונה.
אני כן רגילה לריידן, זאת כנראה הסיבה לכך שאני זזה לכיוון שלו בלי כל סוג של מודעות. זה כאילו הגוף שלי מחפש את שלו, ואני לא שמה לב לזה. אני נושמת בהקלה כשאני נצמדת אליו. אני לא רוצה להעיר אותו, אבל שוב, אני לא מודעת לפעולות שאני עושה בשלב הזה של הבוקר.
״מליפיסנט.״ הוא ממלמל, עדיין בעיינים עצומות, עכשיו אני כבר בטוחה שהערתי אותו.
אם זה המצב, אני כבר לא צריכה להיזהר. אני מניחה את הראש שלי על החזה שלו, מרגישה את הזרוע שלו נכרכת סביבי כתגובה.
״בוקר טוב.״ אני אומרת בשקט.
״בוקר טוב.״ הוא עונה, בקול העייף הזה שלו.
האצבעות שלו מתופפות בעדינות על המתוניים שלי, ואני מרגישה את החזה שלו עולה ויורד. אני אוהבת להתעורר איתו.
למרות הבקשות החוזרות של האחרים, שנינו עדיין מתנגדים לצורך בשעון מעורר.
זה עובד, אני לא בטוחה איך, אבל אני גם לא מנסה להבין. ריידן היה זקוק לבקרים השקטים האלה, והוא הדביק גם אותי. שעונים מעוררים נשמעים כמו התגלמות השטן כרגע.
״החדר הזה ממש יפה.״
זה בערך הדבר היחידי שאני מוסגלת לחשוב עליו.
על הדירה החדשה שלנו, והחדר הספציפי הזה.
יש לו שניי חלונות, אחד גדול במעט מהשני. הווילונות שמעטרים אותם הם חצי שקופים, ככה שעכשיו, השמש מבחוץ מצליחה לחדור פנימה ולהאיר את החלל.
היא חושפת את שלושה קירות כמעט לבנים, ואחד, זה שהמיטה צמודה אליו, בצבע חום בהיר שתואם אותה.
כל הרהיטים כאן הם חלק מסוג של סט, זה קריטי בשבילי, העניין של התאמה.
הארון, המיטה, והשידות הקטנות, חולקים את אותו הצבע ואותה הטקסטורה.
בשונה מהחדרים האחרונים שלי, המקום הזה ברצינות מרגיש כמו בית.
אני לא נמצאת כאן אפילו יום אחד, ועדיין, אני שמה לב לזה.
YOU ARE READING
עדיין מליפיסנט
Romanceהפעם, להארלי יש אפילו יותר בעיות, למזלה, היא כבר לא לבד להתמודד איתן. הארלי וריידן הצליחו לצאת מאתונה, אבל רק כדיי לגלות שהעולם האמיתי מסוכן יותר, כל עוד הם לא ישיגו שליטה בחיים של עצמם. כדיי לעשות זאת, הם יצטרכו להיזהר, להמשיך לחקור, ובעיקר להקרי...
