עדיין מליפיסנט

19

הארלי-
היום, באופן מפתיע, אני מתעוררת ללא תחושת סחרחורת שליוותה אותי בבקרים הקודמים.
לוקחים לי כמה רגעים לשים לב לזה, אבל אני קמה בבוקר ומרגישה בסדר.
אני נשארת במיטה, מחכה לחוסר שיווי משקל, או בחילה, אבל שום דבר לא מגיע. ואם זה לא מספיק, אני אפילו מסוגלת לחשוב בצלילות.
המוח שלי חיכה לסימן הזה לרוץ, ועכשיו, כשאני ערה ולא מרגישה חולה כמו בבקרים האחרונים, הוא יכול לעבוד בלי הפרעות או מחסומים. לא נראה לי שזה יתרון.
אני חושבת בעיקר על אתמול. נזכרת בכל הראיות שמצאנו, כל מה שאמור להוכיח את חפותם של ההורים של ריידן.

בילינו שעות מול המחשב של ג׳ק אתמול, הסוללה שלו נגמרה, וזה מה שהכריח אותנו לעצור.
מה שגרם לי להרים את הראש שלי מהכתף שלו, להפסיק את הרצף הלא שפוי הזה, ולנשום.
אני לא חושבת שאפשר להאשים אותי, או את ריידן, לצורך העניין. מהר מאוד נותרנו מרותקים לכמויות המידע האלה. בשונה מהמשרד של מארי, כשלא היה לנו זמן ולא היינו מוכנים, אתמול לא היה מי שיעצור אותנו מלהמשיך. להמשיך גם אם זה מעיק, או מלחיץ, או כואב, כי אין לנו ברירה אחרת.

אמת יכולה לכאוב, בדרך כלל, היא עושה את זה. להימנע ממנה כרגע, מהחשש לכאב, לא יעזור לנו, אלא רק יזיק, כשנצטרך להתמודד איתה בכל זאת.
אנחנו צריכים לקחת את האמת ולהפוך אותה לשבויה שלנו. וזה חייב לקרות עכשיו, כשיש לנו יתרון על אליוט.

כשעוד אין לו מושג על הפריצה לאתר שלו, לחברה שלו, כשהוא לא יודע שסיפור הכיסוי שלו מנופץ. 
בשעות האלה, צפינו בחיים שלנו מנוקדת מבט אחרת.
אני לא חושבת שאי פעם אתרגל לתחושה הזאת. להסתכל על עצמי, ועליו, ממבט על. לקרוא על בתי הספר שהייתי בהם, השכונה שגרתי בה, ההורים שלי, החברים הקודמים שלי. לראות את כל המבחנים שעשיתי בגיל צעיר ובלי מודעות, את גליונות הציונים, תיקים אישיים, תיקים פליליים, כל דבר שמרכיב אותי ואפשר לכתוב.

ואני יודעת שזה לא קצה הקרחון.
כל מה שגיליתי על עצמי, אלה היו פרטים שוליים. כי המטרה שלי ושל ריידן הייתה להוכיח את התיאוריה הקטנה שלנו. בזה, תודה לאל, נראה לי שהצלחנו.

הסיפור, כשבונים אותו שלב אחריי שלב, ומתבססים על עובדות ולא השערות, לא עד כדיי כך מורכב.
לפניי חמש עשרה שנה, אליוט ריינס הפך לבעלים הראשיים של מדע מדויק. לפניי קצת יותר מעשור, ההורים של ריידן נכנסו לעסק.
התפקידים המפורטים שלהם היו חסוים, אבל שניהם נחשבו כמדענים, המטרה שלהם הייתה להפוך את התרשימים הראשוניים של כל תמיסה, למשהו ממשי יותר, בר ביצוע. אני חייבת לציין, זאת נשמעת כמו עבודה מעניינת, אבל הם לא באמת עסקו בזה, ככה שהדעה שלי לא רלוונטית.

הם קיבלו כסף על ריידן, בדומה למה שההורים שלי עשו. העבודה האמיתית של כל אחד מהם, הייתה בדיוק מה שריידן זכר, הם לא שיקרו לו, אבל באותו הזמן, בכל חודש, כל אחד מהם קיבל שתיי משכורות.
האחת על העבודות הרגילות שלהם, מה שהם עשו בכל יום, השניה על התרומה של הבן שלהם למדע.