30

195 36 6
                                    

ריידן-
״זה מיותר, לחלוטין.״ היא צוחקת. אני הייתי, ועדיין, רציני לחלוטין.
״תגיד את זה לבלה.״ היא מתנערת מאשמה, אני מניד את הראש לשלילה.
״בלה לא הציעה את הרעיון הזה.״ אני מזכיר לה ביאוש, הארלי ממשיכה לצחוק. קשה לי להישאר אדיש למראה הזה, אני אוהב את איך שהפנים שלה נראות כשהיא צוחקת. אבל אני גם לא רוצה לוותר על זה. להסכים איתה, או לבלות עוד דקה בלמידת השפה הלא שימושית הזאת.
יש לנו דרכים טובות בהרבה מזו לנצל את הזמן הזה ביחד, לבד, בדירה החדשה.
אנחנו גרים ביחד, ועדיין, חלק גדול מהזמן שלנו מושקע באחרים. אנחנו חופשיים, ועדיין, לא מפסיקים להתעסק בזה.

״זה לא משנה, היא זאת שהחליטה שכדאי לנו, לך, בעצם, ללמוד אותה.״ היא קובעת, הארלי ללא ספק אחראית למשימה הזאת שהוטלה עלינו, אבל קשה לה להודות בזה.
אני לא חושב שבאמת אכפת לה, אוליי להפך, אני חושב שהסיטואציה הזאת משעשעת אותה. היא כמעט נהנתה מהדקות האחרונות.

״בגלל שאת העלת את הנושא.״ אני ממשיך באותו הקו, לא מניח לה להתחמק מהודאה באשמה.
הארלי מרימה ידיים, עדיין, לא מוותרת.
״אני חשבתי שלמדת קוד מורס. כולם למדו את זה, בשלב מסוים-״
״לא. רק את, הזויה אחת.״ אני קוטע אותה, והיא שוב צוחקת. הארלי מרימה את השמיכה שעטפה אותה, קמה, ומתיישבת ליידי, על קצה המיטה.

עדיין מליפיסנטWhere stories live. Discover now