14

355 40 6
                                    


ריידן-
״לא היום, בלה.״ אני חוזר על עצמי, בטלפון.
״הבנתי את זה, פשוט תתן לי רגע.״ כצפוי, היא לא מוותרת.
״בשביל מה?״ אני שואל ביאוש, מקשיב לקול שלה שעוקב במהירות אחריי שלי.

״אני צריכה לספר לך משהו, רק אחד.״ היא מסבירה במהירות. אני שוקל את האפשרויות שלי. למען האמת, לא נראה שיש לי כאלה.
אם אסכים עכשיו, היא תדבר לכמה רגעים, נה שיוביל לסיום השיחה הזאת, ואם לא, היא תמשיך לדבר, עד שאני אתייאש.

״בסדר.״ אני שומע אותה נאנחת בהקלה.
״התחלנו להקשיב להקלטות של אשלי.״ היא אומרת. בלה מפסיקה את עצמה, לרגע, ואז חוזרת.

״והיא הזכירה את הארלי, ואותך.״
״זה לא מפתיע, בלה, ציפינו למשהו בסגנון.״ אני עוצר אותה. נראה לי שהאחרים פשוט לא מסוגלים לקבל לא. גם כשהארלי עדיין מרותקת למיטה.
״ואת ההורים שלך.״ היא מתעלמת ממני, פולטת בנשימה אחת. הקו נעשה שקט.
אני מבלה כמה שניות בלמצוא הסבר למילים שלה, ולא מצליח.

״באיזה הקשר?״ אני שואל, בקושי.
נראה לי שזאת סוג של טעות. הקשר של אשלי אליי או להורים שלי לא קיים. היא לא מכירה אותי, אותנו.

״היא זיהתה אותם.״ היסוס בקול שלה עובר גם מהצד השני של הטלפון. אני נאנח.
״היא לא, הם מתים.״ עכשיו אני כבר בטוח שזאת אי הבנה.
״בדיוק. לזה אני מתכוונת.״ היא ממלמלת.
מסבכת את המצב. אני מרגיש סוג של מתח. אוליי זה אמיתי, אוליי בלה לא טועה. אוליי אשלי לא טועה.
אבל איך היא אמורה לזהות אנשים מתים?

״בלה, את יכולה להיות ברורה יותר?״ אני נכנע למחשבות שלי, למרות שלא רציתי להתעסק בשום דבר חוץ מבהארלי היום.
אין לי שום הסבר, שום השערה הגיונית, לכן אני צריך את המידע של בלה. לפחות היא השיגה את מבוקשה.

״כן, סליחה. זה פשוט, אני בדרך-״ קול מחדר השינה מסיח את דעתי.
גם אם היה המשך מסוים לשמפט של בלה, אני לא שמעתי אותו. הנה הקול הזה, שוב, בדיוק מאותו המקום. אלה משפטים, או נסיונות למשפטים.
נראה לי שמליפיסנט מדברת. יכול להיות שהיא התעוררה? אני לא מצליח להבין אותה, הקול שלה חלש ובלה עדיין מדברת בקו השני.

״אני חייב ללכת, נראה לי שהיא מתעוררת.״ אני אומר, כשכל תשומת הלב שלי כבר מופנית למלמולים מהחדר בהמשך המסדרון.
״בסדר, אבל-״
״אחר כך, בלה.״ אני לא מחכה יותר מדיי, ומנתק את השיחה. הקול של הארלי הופך לכמעט ברור כשאני מתקדם אליה. הדלת כבר הייתה פתוחה, ועדיין, קשה להבין בדיוק מה היא אומרת.
רק כשאני נכנס, ואני רואה אותה, אני מבין שהיא מדברת מתוך שינה.

מוזר. היא אף פעם לא דיברה ככה.
אני נשאר בכניסה לחדר, בוחן את הסיטואציה שמולי. מליפסינט משיכה למלמל, ואני מנסה למצוא בזה הגיון.

עדיין מליפיסנטWhere stories live. Discover now