עדיין מליפיסנט

10

הארלי-
״אז שניכם תיכנסו באיזור תשע בערב.״ ג׳ק מנסה לעקוב.
אני עדיין לא בטוחה ברמת ההסכמה שלו ושל אדי למה שאנחנו מתכננים.
בעיקר ג׳ק, בעצם, עדיין מנסה לשנות את דעתנו.

הוא יכול להמשיך ככה, בכל מקרה, זה לא יוביל לתוצאה שתספק אותו.
אני לא מתכוונת לרדת מהתכנית הזאת, להתקפל, ולפספס את ההזדמנות שנחתה עלינו. אני יודעת שכולם חוץ ממני חושדים, אפילו ריידן, כנראה.
הם לא מאמינים לי, כשאני אומרת להם שאני בטוחה בחפות של אשלי.

לא ריידן, ולא האחרים, אי פעם פגשו מישהו ממשפחת ריינס. אני היחידה שיצרה איתם קשר מינימלי, וזה הופך אותי למקור המידע האמין ביותר שלנו, עד שנפגוש את אשלי בשבת הקרובה.
אין לי איך להסביר את זה, אבל אני יודעת שהיא לא קשורה, אני יודעת שאין לאשלי מושג על מה שקורה מסביבה. בגלל זה, היא המטרה המושלמת.

אשלי תמימה, היא צעירה, היא הנסיכה הקטנה של המשפחה שלה. הנסיכה הקטנה והמיליארדרית.
היא סירבה להתעסק בכל תחום שקדם לה, בכל מה שהם מוכרים בו. אשלי לא לומדת מנהל עסקים, או מתעניינת בהייטק.
היא ידועה בזכות עצמה, ברשתות החברתיות שלה, חברות האיפור והאופנה, זה מה שמחזיק אותה, ושומר עליה רלוונטית.
בניגוד למשפחה שלה, היא לא צריכה שום דבר אחר. מבחינתה, ברור לי שאשלי נוסעת לקליפורניה כדיי לתמוך בחברה שלה.
זאת כבר לא דעתי האישית, בימים האחרונים, כולנו עשינו ניתוח אופי לאישה הזאת. היא קשורה לורוניקה, יש תמונות וסרטונים שלהן מהשקות שונות, בתים יפים, ומסעדות יוקרה. נראה שהן חברות כבר יותר משנה. ורוניקה חוגגת יום הולדת במועדון החדש שהיא קנתה, ואשלי, כמובן, חייבת להראות נוכחות.

היא לא מתכננת לפגוש אותי שם, היא לא מודעת למה שאנחנו מתכננים לעשות.
בכנות, אין לי רגשות אשמה לגבי זה. אני לא חושבת שאשלי עלולה להיפגע, אם הכל ילך כמתוכנן, היא אפילו לא תגלה. הניצול הזה שלה, לא ממש מפריע לי.
זה חלון הזדמנויות, קצר, ונדיר, ואני הולכת לנצל אותו בצורה הטובה ביותר.
המצב שלי ושל ריידן, וגם של האחרים, מצדיק פעולות כאלה. אנחנו חייבים להתקדם, להפסיק להיות עשרה צעדים מאחורי כל מי שנגדנו, וכניסה למשפחת ריינס, יכולה להיות הדבר שיקפיץ אותנו קדימה, שיצמצם את הפער.

אלה הדברים שניסתי להסביר לאדי וג׳ק.
בלה הייתה בעניין כבר בההתחלה, ריידן נכנס לזה בקלות, שניהם קשים יותר לפיצוח. אבל אפילו הבנים הסכימו לנסות, למרות שהם לא מרוצים, נראה לי שהם הבינו שהם במיעוט, וגם אם לא, הדעה שלהם לא ממש משפיעה עליי.
דעות של אחרים בדרך כלל לא משפיעות עליי, לא בסיטואציות כאלה.

״שעה אחריי שהמועדון נפתח מחדש.״ ריידן מחדד.
הקול שלו מצליח להחזיר אותי לריכוז.
״ואשלי, איך אנחנו מעריכים את שעת ההגעה שלה?״ אדי שואל, הוא וג׳ק עוברים על הפרטים, שוב ושוב.
״אני מאמינה שהיא תיכנס באיחור אופנתי. בעשר, אנחנו מקווים.״ אני עונה, מנסה להישאר ממוקדת.
השיחה הזאת כבר נעשתה מעט מתישה, אבל היא חשובה, מאוד. אני וריידן צריכים לפעול במדויק, כמעט בשלמות, כדיי ששום דבר לא יהרס.