13

318 44 13
                                    

הארלי-
״אני לא רוצה לדבר על זה.״ אני משתמשת באדישות הגבוהה ביותר שאני מצליחה להשיג. לאף אחד מהם לא אכפת מהרצונות שלי, אז לא נראה לי שהנסיון הזה לגרום להם לעזוב אותי בשקט יצליח.

״למה לעזאזל יש סיגריות בחדר שלך?״ כצפוי, התעלמות מוחלטת.
הוויכוח הזה ארוך מדיי, זה תמיד ככה. אותה המתכונת, רק שבכל פעם מחדש, יש לי פחות ענין בלריב או להשלים איתם. עכשיו, למשל, כבר ממש לא אכפת לי.

״כי אני מעשנת אותן״ אני עונה לה, לא מנידה עפעף, בניגוד לאמא שלי, שמסתכלת עליי כאילו סיפרתי לה שהיא עומדת להיות סבתא.
״למה הייתם בחדר שלי?״ הקול שלי ממלא את החלל שהשתיקה המופתעת שלהם יצרה.
״את רצינית?״ אבא מרים את הקול.
״את חושבת שאת במצב לשאול שאלות?״ אני נאבקת בצורך לגלגל עיינים.
התזמון שלהם מעניין אותי. אני מוכנה להישבע שההורים שלי גילו על העישון כבר מזמן, חשבתי שזה לא משנה להם. הם לא התערבו עד עכשיו, ואני רוצה לדעת למה.

״אתם ידעתם על זה, אין סיכוי שלא. פשוט חיכיתם לרגע לשאול אותי.״
״נכון.״ אמא מודה באשמה. תופסת אותי מופתעת, חשבתי שזה יקח יותר זמן.
״למה עכשיו?״ אני שואלת, אוליי היא במצב רוח לענות. אוליי הם סוף סוף יסבירו לי משהו על ההתנהלות שלהם איתי.

עדיין מליפיסנטWhere stories live. Discover now