עדיין מליפיסנט

15

הארלי-
לעזאזל עם תופעות הלוואי האלה.
אני מוצאת את עצמי קפואה, מבחינה נפשית. אני חושבת שכולנו כאלה, ובגלל זה עברו כבר שניות ארוכות ואף אחד לא הוציא הגה מהפה.
אוליי כל אחד מאיתנו מנתח את המידע הזה, כולם חושבים על הסבר הגיוני ועל דרך לצאת ממה שמענו בצורה שלא תסבך אותנו.
בעיקר את ריידן. אני מפחדת לגלות על הדברים שבראש שלו כרגע. אני מקבלת הצצה דרך כפות היידים שלנו, שפתחו ביניהן מלחמה. הוא מכאיב לי ואני בטוחה שאני עושה את אותו הדבר, אבל שנינו לא זזים, כי הכאב הזה מועיל יותר מאשר התחושה הריקה בלעדיו.
הוא לא מסתכל עליי, הוא מתחמק בכישרון מארבע זוגות עיינים שמחפשים אותו. הוא חייב להיות אבוד, אני יודעת שהייתי כזאת במקומו. רק עצם העובדה שהוא הסתיר ממני את התפתחות הזאת עד הבוקר אכזבה אותי. יכול להיות שריידן רצה להקל עליי, בהתחשב במצב הפיזי שהייתי בו אתמול, אבל אני מאמינה שיש עוד סיבה לשקרים הלבנים האלה.

ריידן שונא לדבר על ההורים שלו. הוא בקושי עושה את זה. אני רוצה שהוא יפתח, אבל אני לא רוצה ללחוץ עליו, אז הנחתי לנושא הזה, האמנתי שזה יקרה במועד מסוים, כשנהיה קרובים אפילו יותר.
אבל לגורל יש תכניות אחרות, או שלהורים שלו היו כאלה, ועכשיו הנושא שלהם חייב לעלות אל פני השטח.
ריידן מתעב את זה, אני לא צריכה לפגוש את המבט המאוכזב בעיינים היפות שלו, כדיי לדעת.
השתיקה שלו, של כולם, מחמירה את המצב שלי.
גם ההורים שלו היו חלק מזה? אוליי הם לא ידעו, אוליי דברים השתנו, סכסוכים נוצרו.
אוליי אשלי משקרת? למרות שאין לה מושג ששמענו אותה, שום תועלת בלשקר. אוליי מישהו משקר לאשלי? זה כבר מוצדק.
יכול להיות שזה חלק מסיפור הכיסוי של אליוט, ושל ההורים שלי, למשל, ושהמשפחה של ריידן באמת לא קשורה, כמו שהנחנו עד עכשיו.

או שלא. אוליי גם האנשים שחשבנו שבצד שלנו התבררו כנגדנו. אוליי ההורים שלי הם לא היחידים שמכרו את הבת שלהם.
אם ככה, למה הם עזרו לנו? אוליי זה עוד סוג של מלכודת?
לעזאזל, זה מבלבל.
אני אפילו לא מצליחה לחשוב בכוחות עצמי. הבטן שלי מתחילה לכאוב, הזמן עובר לאט וכולם מתאבנים, אני מאמינה שמחכים לריידן. אבל לא אכפת לו.
הכאב הזה מתחזק, לא, זה לא כאב, זאת בחילה.
מערבולת שגדלה בכל רגע של דממה בסלון, בקצב מסחרר, תחושה בלתי נוחה מתפשטת בכל הגוף שלי.
אני נועצת את הציפורניים שלי בכף היד שלו, חזק יוצר, מנסה להשתלט על עצמי.

איך אנחנו אמורים לפתור את זה?
באיזה דרך אפשר להבין מי בצד שלנו. מישהו בכלל בצד שלנו?
אני מכריחה את עצמי לנשום אבל לא מצליחה.
תתרכזי.
זה לא עובד. לא כשהבטן שלי הורגת אותי. הבחילה כבר כל כך חזקה, עד שאין לי באמת ברירה, אלא אם מתחשק לי להרוס את הספה שאני יושבת עליה.
אני נחלצת מהאחיזה של ריידן, קמה באותה החדות מהספה, ובלי לספק הסברים, כמעט רצה אל האסלה הקרובה ביותר.
למזלי, בערך, אני מספיקה להגיע בזמן. אני מקיאה, לבד, לשניה אחת, ואז אני שומעת צעדים. אני לא בטוחה מי נעמד מאחורי, ואני לא מסתובבת כדיי לראות, כי אני עסוקה מדיי בלהמשיך להקיא.