הארלי-
תודה לאל, עזבנו את האחרים.
השיחה הזאת הייתה כל כך ארוכה, לא הצלחתי לעמוד בזה. ריידן עלה עליי, אני לא בטוחה איך, אבל הוא ברצינות הציל אותי כשאמר לבלה שאנחנו יכולים לחזור למלון החדש ברגל.
זה היה חשוב, כל הדברים שנאמרו בשעות האחרונות היו חייבים להיאמר, אבל זה היה יותר מדיי.
יותר מדיי לחץ, יותר מדיי אחריות, הרבה יותר מדיי דאגות. הם רגילים לזה, בלה, אדי, וג׳ק, שלושתם נמצאים בסיפור הזה כבר שנים.
הם מתחבאים, הם חוקרים, והם מצילים זרים, זאת חלק מהשגרה שלהם.
אני וריידן לא כאלה.
לפניי פחות משבועיים עוד היינו באתונה, עם החברים שלנו, רק מפנטזים על לעזוב.
אתמול עברתי כל כך הרבה, שנינו, אני לא יכולה לספוג עוד מתח. אני פשוט צריכה להירגע, ולמזלי הרב, האדם היחיד בעולם שבאמת מצליח להרגיע אותי, שלף אותי מהפנהאוז של האחרים. הוא גם הולך ליידי כרגע.
מזג האוויר בסדר, קריר, אבל לא בצורה שמכבידה עליי יותר מדיי.
כבר לא יורד גשם, אבל הריח של מים טריים ממלא את האוויר.
״את בסדר?״ אני שומעת את הנימה הדואגת שלו, וממהרת להנהן.
אני באמת בסדר, בהתחשב בנסיבות, באפשרויות הגרועות יותר, אני פשוט רוצה להרגיש קצת יותר מזה.
״כן, פשוט רציתי לצאת להם מהבית.״ ריידן מגחך למשמע הכנות הבוטה שלי.
״שמתי לב.״ הוא אומר כמובן מאילו.
״אתה תמיד שם לב.״ אני ממלמלת, הפעם ריידן לא משיב בשום סוג של ציניות. במקום, אני מרגישה אותו בוחן אותי במבט שלו.
אני מפסידה בקרב הקצר עם עצמי, ומסתכלת עליו. כמו שחשבתי, לא עובר רגע עד שהעיינים שלו מוצאות את שלי, כאילו הוא רק חיכה לזה.
״אני משתדל, מליפיסנט.״ הוא אומר.
״בדרך כלל, זה פשוט, כמו עכשיו.״
״איך אני נראית עכשיו?״ אני שואלת מתוך סקרנות.
ריידן קורא אותי, ואני קוראת אותו.
אני לא בטוחה איך הגענו לרמה כזאת של היכרות בכמה חודשים ספורים, אבל אני יודעת מה התשובה שעומדת על קצה הלשון שלו, ואני יודעת שהיא נכונה.
״כמו מישהי מותשת, שמנסה להעמיד פנים.״ אני נאנחת. הצעדים שלי הופכים לכבדים יותר, אני מרגישה כאילו לדבר זאת הדרך היחידה לשפר את ההרגשה שלי.
״אני פשוט רוצה הפסקה.״ אני פולטת, ומיד מתחרטת על זה. אבל ריידן מקשיב, והעיינים שלו חודרות לגופי ומכריחות אותי להמשיך.
״אתמול היינו קרובים, כל כך קרובים, וגם לפניי. אפילו לא התרגלנו ללהיות מחוץ לאתונה, ועכשיו אנחנו בקליפורניה. אלה החיים שלנו עכשיו, אני מבינה את זה, ידעתי שאלה יהיו ההשלכות. אבל הכל קורה כל כך מהר, וחוץ מבבקרים, אין לי רגע לנשום.״
אני אומרת בכזאת מהירות, אוליי משהו בתת המודע שלי תכנן את זה ככה.
לדבר מהר כל כך, עד שריידן לא יוכל להבין מה אמרתי. כך או כך, טעיתי, מההבעה שלו אני יודע שהוא שמע והבין כל הברה שיצאה ממני בהתפרצות הקטנה הזאת.
YOU ARE READING
עדיין מליפיסנט
Romanceהפעם, להארלי יש אפילו יותר בעיות, למזלה, היא כבר לא לבד להתמודד איתן. הארלי וריידן הצליחו לצאת מאתונה, אבל רק כדיי לגלות שהעולם האמיתי מסוכן יותר, כל עוד הם לא ישיגו שליטה בחיים של עצמם. כדיי לעשות זאת, הם יצטרכו להיזהר, להמשיך לחקור, ובעיקר להקרי...
