ריידן-
הנרי חוזר לבקר אותי. הפעם, אני מבחין בסוג של שינוי אצלו, מנסה לאתר את הבעיה המדויקת.
לא, זאת לא בעיה, להפך.
הוא נראה אנרגטי, להוט למשהו, אני לא יודע למה, וזה מטריד אותי.
הוא משתמש בטביעת אצבע ולא בכרטיס מגנטי כדיי לפתוח את הדלת, אבל שתיי האופציות תקפות כדיי לגרום למנעול לצפצף. זה מידע חשוב, ככה אפשר לצאת מכאן, לעקוף את הדלת שננעלת באופן אוטומטי.
אבל לעזוב את החדר יהיה רק השלב הראשון והפשוט ביותר בלברוח מהמקום הזה.
הוא מרושת במצלמות, שצופים בהם, להערכתי, כל הזמן. המסדרון גם כזה, והמעלית לא שונה. עדיין לא ברור לי איזה קומה היא קומת הקרקע, איך אפשר לעזוב את הבנין, זה עוד מכשול בדרך.
מה מחכה מחוץ לבניין הזה? איפה לעזאזל הוא ממוקם?
גם אם אצליח לסגור את כל הקצוות הפתוחים האלה, אני חייב למצוא את מליפיסנט, כדיי ששנינו נוכל לברוח מכאן.
אלה לא יותר ממשאלות, כרגע, אחריי ימים ארוכים בחדר הזה, לעזוב הפך לשאיפה בלתי אפשרית.
לא כשברור כמה מערך האבטחה כאן רציני, כמה עיינים מופנות לכיווני בכל רגע, וכמה קשה עבדו כדיי לייצר את הכלא המודרני והנוח הזה.
בכל מקרה, הנרי משתמש בטביעת אצבע ולא בכרטיס מגנטי. הוא נכנס ביחד עם אוונס, מה שאומר שהם רוצים להוציא אותי מהחדר.
כשזאת המטרה, הנרי תמיד מלווה במישהו, למקרה ואני אנסה לברוח, או משהו כזה.
הם נזהרים איתי, אני מניח שגם עם הארלי. אני מקווה בשבילם שכן.
״אין לנו הרבה זמן, ריידן, אבל אנחנו צריכים שתבוא איתנו.״ הוא אומר בלי לחכות אפילו שניה, לא מוודא שאני בכלל מקשיב לו.
״בשביל מה?״
״זה הסבר ארוך.״ הוא אומר.
״תאמין לי, שעדיף לך פשוט לראות בעצמך.״
״זה קשור למה שעשיתם לפניי יומיים?״ אני מתעלם מנסיון ההתחמקות שלו, חיכיתי יותר מדיי זמן בשביל להבין מה קרה.
אתמול אף אחד לא הגיע.
זה היה מוזר, למען האמת. יום שלם שבו לא ראיתי אף אחד, חוץ משתיי הנשים האלה שאחראיות על האוכל.
אני אף פעם לא יודע מתיי מישהו מתכנן להגיע, להיכנס לחדר, מתיי המנעול ישמיע צליל.
זה קורה שלוש פעמים ביום, בזמנים שאני לא עוקב אחריהם, אבל חוץ מהארוחות האלה, בכל רגע מישהו אחר יכול להגיע.
למדתי לצפות לזה, והופתעתי אתמול, כשהחדר נשאר ריק. זה גרם לי לתהות אם משהו קרה, משהו לא שגרתי, שינוי, אוליי. הנחתי שיש קשר ישיר לסריקה המוזרה שעברתי בפעם האחרונה שעזבתי את החדר הזה.
קמתי מעורפל, אין לי מושג כמה זמן הגוף שלי היה מושבת, רק השומרים נשארו במעבדה והם החזירו אותי לכאן בלי לספק הסבר הגון.
חשבתי על זה הרבה ביום שביליתי לבד, ועכשיו, סוף סוף יש לי הזדמנות לשאול.
״כן.״ הוא עונה בכנות.
כשהוא מועיל בטובו לדבר איתי, הנרי תמיד עושה הזאת בכנות.
״מה בדיוק זה היה, המכונה הזאת?״
YOU ARE READING
עדיין מליפיסנט
Romanceהפעם, להארלי יש אפילו יותר בעיות, למזלה, היא כבר לא לבד להתמודד איתן. הארלי וריידן הצליחו לצאת מאתונה, אבל רק כדיי לגלות שהעולם האמיתי מסוכן יותר, כל עוד הם לא ישיגו שליטה בחיים של עצמם. כדיי לעשות זאת, הם יצטרכו להיזהר, להמשיך לחקור, ובעיקר להקרי...
