(נקודת מבטה של אמבר)
הזיכרון של איך שהמילים האלו ברחו מפיו כמעט בזרם אתמול בלילה הצליח להפיל אותי שוב- כאן בוקר לאחר מכן. נזכרתי בבירור איך הסתכלתי עליו- נלחמת בחום שבעיניי שסימן לי שדמעות היו קרובות להסגיר אותי. לא ידעתי מה לומר- מה לעשות. כל שיכלתי לראות היה אותו עומד שם, עם חצי חיוך עקום כאילו כדי להגיד "אין-לי-הרבה-מה-לעשות-לגבי-זה". עם חולצת הטי שירט הלבנה והמחוררת שלו, איך כתפיו נמתחו קצת כשהמילים האלו ברחו מפיו, כסימן לכמה שבור הוא היה באמת. שבור באופן יפה.
זה הפתיע אותי שהיתה לי את ההרגשה, שזה שאמר את המילים הללו בקול גרם להקלה. זה שהוציא אותן לאוויר הפתוח והקר איכשהו הקל את המשא על כתפיו אפילו אם במשקל של אטום.
הוא שם לב כמה חסרת מילים נהייתי וחיוכו העצוב התרחב קצת בזמן שאמר אם ניעור קטן של ראשו; אני מצטער.
הוא נאנח כאילו חסר אמונה על מילותיו, כיווץ את עיניו והסתכל על שמי הלילה כאילו הרגיש מודאג. לבסוף הוא הסתכל חזרה עליי עם עיניו הירוקות ואמר לי; לילה טוב אמבר.
משכתי את השמיכה מעל ראשי עדיין מרגישה מותשת אחרי הסיוט. ידעתי שאמבטיה תעזור לשטוף את הרגשת הלחץ, אבל כל שיכלתי לחשוב עליו ברגעים אלו היה הארי סטיילס- כותב היומן, שפגשתי אתמול בלילה נגד כל הסיכויים האפשריים בעולם.
מוחי הוצף בשאלות, תאוריות, רשמים, רגשות אבל יותר מכל- כל כך הרבה שאלות. כאן בחושך מתחת לשמיכה הן נראו כמעט חונקות אותי, אז בתסכול ובאנחה הורדתי את השמיכה מראשי. זה לא ממש עזר. הדירה היתה ריקה ומוארת באור חלש ומוזר, בגלל החוסר בזריחת שמש מהחלון. זרקתי את ידיי לצידי גופי על השמיכה בייאוש והרגשתי משהו מוכר נוגע בידי הימנית. הרמתי את עצמי עם מרפקיי והסתכלתי על פינה של יומן חום, שהיה חצי מוסתר מתחת לשמיכה.
איך זה הגיע לשם? כיווצתי את גבותיי ולאט לאט נזכרתי בזכרון המעומעם של איך שהתעוררתי באמצע הלילה- קמתי והלכתי חצי ערה לתיקי ומשם הוצאתי את היומן. כל זה כדי לוודא שכל זה לא היה רק חלום משוגע. אז הלכתי איתו חזרה למיטתי וכשמוחי שקע בשינה אצבעותיי שחררו את אחיזתן החזקה מהראיה היחדה שהיתה לי שהוא היה אמיתי.
הארי סטיילס.
השם המשיך לחזור על עצמו שוב ושוב בלחישה במוחי. הייתי כל כך בטוחה ששמעתי את השם סטיילס לפני- אבל עם כך פעם שהוא חזר במוחי ההרגשה ששמעתי את השם לפני נעלמה. במקום זאת האמנתי שהרגשת הדז'ה וו שהרגשתי כל פעם ששמעתי את שמו נגרמה מכך ששמעתי את השם פעמיים אתמול מג'ני.
הרמתי בעדינות את היומן והחזקתי אותו פתוח מעליי, בזמן ששכבתי על גבי. פתחתי אותו בעמוד אקראי באמצע- ידעתי שלא הגעתי כל כך רחוק בקריאת היומן. חוץ מהציטוט עם המספרים, שמצאתי גם במקרה- בפעם הראשונה שקראתי ביומן.
הדפים שעליהם פתחתי את היומן היו מלאים במשפטים באורך של שורה-שתיים. הם היו בלגן אחד גדול, כתובים בכיוונים שונים ומסובכים יחד. חלק מהם פנו כל פעם שהגיעו לקצה הדף, או כשעמדו להתחבר עם משפט אחר- לאחרים היו אותיות שקטנו וקטנו מחוסר המקום. זה היה בלגן בלתי נשלט, שתיאר לי את איך שמחשבותיי בטח ייראו כרגע. בלגן אחד מסובך וגדול.
ובכל זאת כשהתמקדתי במשפט אחד- יופי הבלגן זהר דרכו.
קראתי כל מילה בזהירות;
24.03-stars exist on the constant edge between explosion and implosion. You and me-babe we all consist of stardust.
(24.03- כוכבים קיימים על הקצה הקבוע בין פיצוץ וקריסה. את ואני- בייב כולנו מכילים אבק כוכבים.)
כל כך מוצפת בכל מה שהיה קשור בבלגן היפה שנקרא הארי סטיילס- ויתרתי. מנידה בראשי בחוסר אמונה, שהוא היה אמיתי. זורקת את היומן בעדינות על השמיכה, יצאתי מהמחסה החם והלכתי למקלחת.
לצאת מהמקלחת היה כמו לצאת מחדר מלא בקיטור. עם מגבת לבנה עטופה צמוד לגופי ועוד אחת על שיערי יצאתי לטמפרטורה הקרה מדי. זה היה הקטע בלגור בדירה שמשכורת של מכינת קפה הצליח לכסות את עלותו; מיזוג האוויר היה גרוע. בדיוק כמו הברז במטבח והמנעול של הדלת הקדמית. אני תוהה מה הארי יחשוב על המקום הזה. מהר ניערתי את המחשבה מראשי.
בזמן שהאדים הפכו לטיפות על גופי מהבדל הטמפרטורות, שמתי לב למשהו שלא ידעתי שהיה לי חסר. המוסיקה מהשכן שבמקומה מתחתיי התגנבה לדירתי ומילאה אותה חזרה בשמש.
הקול הגס והצרוד שהכרתי כל כך טוב למרות שלא ידעתי מי היה האמן. חייכתי, כשהרגשת הלחץ האחרונה מהסיוט נעלמה וחציתי מהר את החדר לכיוון החלון. עומדת על המזרון שחררתי את נעילתו של החלון ופתחתי אותו- המוסיקה נשמעה ברורה יותר ויפה יותר מאי פעם, כשהקור המקפיא עשה עור ברווז לזרועותיי וכתפיי החשופות. בכל זאת בירכתי לשלום את זרם המוזיקה והאוויר שהצליחו להבהיר את מוחי המעונן, בזמן שהתלבשתי וכשסיימתי החלטתי לנקוש על דלתו של השכן ולשאול מה שם הזמר. למרות שנשבעתי שלא אעשה זאת.
מכיוון שהכל נראה מתנהל שונה מהשגרה החלטתי שגם אני אעשה כך.
YOU ARE READING
The journal H.S translated to hebrew
Fanfictionהסיפור בהפסקה כרגע ואני לא יודעת מתי/ אם אמשיך אותו מצטערת. "את מבינה שיומן הוא דבר אישי מאוד נכון?" קולו היה מחוספס, נמוך ומאיים. הקול הזה החזיר את גופי לחיים וגרם לי לקחת צעד אחורה בפחד כשהמשיך, "אז השאלה היחידה שלי היא למה לעזאזל את עומדת עם שלי...