The journal H.S translated to hebrew

פרק 45

(נקודת מבטו של הארי)
הובלתי את ידי בשיערי המבולגן, מגלגל את עיניי במה שנראה כמו הפעם ה100 היום. הם התנהגו כמו ילדים שאכלו יותר מדי סוכר או משהו - במיוחד ג'ני ברגע זה.
"איך קראו לה לואי? קדימה אתה חייב לזכור!" היא נעצה את אצבעה בצידו עם חיוך שלא עזב את פניה. הוא היה על פניה מאז שלואי הגיע בשתיים לפנות בוקר. וכמובן שהיא שמעה בטעות את שאלתו הראשונה לפני שאפילו נכנס לדירתנו הקטנה 'מי הייתה הבחורה מאתמול סטיילס?'
לא לקח לג'ני הרבה שכנוע, לפני שהוציאה את כל הסיפור מלואי, בזמן ששתה קפה במטבח.
"תני לי דקה אישה!" לואי צעק- לחש, הוא היה לגמרי בהאנגאובר מאתמול בלילה. מסתבר שהבחור הבלונדיני, שאמבר הייתה איתו בבר וראתה אותנו מופיעים היה שתיין. לא יכלתי לזכור את שמו. אבל על זה התרשמתי- אם הוא הצליח לגרום לטומלינסון להשתכר... בואו רק נגיד שזה הישג.
"אז תחשוב מהר יותר!" ג'ני אמרה קצת יותר מדי חזק גורמת ללואי להתכווץ, הוא הרים את אצבעו עם סימן של 'לא. לא. הו לא' כלפיה. היא רק הנידה בראשה עם חיוך והחזירה את עיניי אליה. שניהם היו על הספה הבלויה, בזמן שאני ישבתי על הרצפה עם גבי על הקיר בין שתי החלונות, הנחתי את ראשי על הקיר ונאנחתי.
ג'ני המשיכה עם לחישה שופטת כלפיי, "אני לא מאמינה שאתה לא מוכן להגיד לי ממזר!" היא תפסה את הכרית האחרונה וזרקה אותה עליי, בדיוק כמו שעשתה עם האחרות. אני רק ניסיתי לא לחייך חיוך רחב כמו שרציתי- והנדתי בראשי לא נותן לצליל לצאת משפתיי אחרי שחסמתי את הכרית.
"ארגגג בנים!" היא הרימה את ידיה באוויר ונתנה לשנינו מבטים רוצחים. ניסיתי אפילו לא לחייך קצת ולואי הרים את גבותיו אליי, קולה העצבני לגמרי לא עוזר לכאב ראשו.
ניסיתי לא לחשוב על אתמול בלילה, איך עיניה זהרו בין טיפות הגשם, איך שערה היה ספוג וכהה יותר, איך שפתיה הפכו לחיוך מושלם, איך שהן טעמו....
כיווצתי את גבותיי והכרחתי את עצמי לחשוב על משהו אחר. נותן למוחי להיות מוסח על ידי הגיטרה החשמלית בידיי, עם רגליי מתוחות לפניי- קצת שלובות לקראת כפות רגליי, הגיטרה הרגישה מושלם באחיזתי. בלי הרבה מאמץ נתתי לאצבעותיי לעבור על המיתרים, מנגנות את המנגינה שחשבתי עליה אתמול. היא תלך באופן מושלם עם המילים שכתבתי בפעם הראשונה שראיתי אותה בחדרי...
"זה היה... אני חושב ששמה היה אמבר?" לואי סוף סוף דיבר מפריע למנגינתי, שפסקה לפתע כשאמר את שמה. ניסיתי להשאיר את מבטי למטה, אך כל גופי נמתח רק מהזכרת שמה- וג'ני שמה לב לתגובתי מהר יותר משיכלה להגיד 'פאק'.
"יצאת לדייט עם אמבר מור מזדיין כפוי טובה! ובכן הולי פאקינג שיט הארי אדוארד סטיילס באמת ברחת מהבמה בשבילה! הלב שלי! הרגשות!" כשג'ני צעקה מתוך ראותיה וקפצה ממושבה היה נראה שלואי מת לגמרי מהקול הצווחני ואני עשיתי כל מה שיכלתי כדי להשאיר את מבטי על הרצפה ולא להגיב.
"הו שיט סליחה לו אבל", היא הסתכלה עליי שוב עם עיניים רחבות ולחשה בחוזקה, "הולי שיט סטיילס!" הוא התיישבה עם רגליים שלובות על הרצפה ליידי, והסתכלה עליי כאילו הייתי חיה בגן חיות שהיא אף פעם לא ראתה.
היא מתחה את גבה וכיווצה את עיניה אליי עם החיוך הרשע ביותר שאי פעם ראיתי על פניה השטניות. ניסיתי להשאיר את פניי חסרות הבעה, ורק הרמתי גבה אחת אליה בחשד. היא הזיזה קצת משיערה האדום מפניה לא מורידה את מבטה מעיניי.
"אוקיי בוא נוציא הכל ממך הארי אדוארד סטיילס. אני יכולה לקרוא את פניך כמו שאף אחד אחר לא יכול. ואתה פאקינג יודע את זה- אז רק תנסה לעשות כל מה שאתה יכול כדי לא להראות הבעות פנים", היא הרימה את אצבעה אליי, "אני אראה ישר מבעד לכך!" לא יכלתי להתאפק יותר אז פשוט חייכתי חיוך ענק ונאנחתי בכבדות.
"את לגמרי משוגעת", אמרתי. יכלתי לראות את לואי מהנהן מפינת עיניי. ג'ני עדיין הסתכלה עליי לגמרי רצינית עם עיניה החומות והמפוקסות. מנער את ראשי המשכתי לנגן לאט, מרכיב את המנגינה שוב.
"לואי אני חושבת שהוא ממש מחבב אותה- זה די נורא באמת. הוא לא כזה סודי בדרך כלל אתה יודע? לגמרי לא לגבי הבחורה האחרונה... מה היה שמה שוב הארי?" לואי צפה בנו כשג'ני אמרה את מחשבותיה ואני ניגנתי לאט.
נאנחתי בקול, "למה את חייבת להעלות אותה כל הזמן?" ג'ני אף פעם לא פספסה הזדמנות לצחוק על זה. היא לגמרי ידעה את השם של הבחורה הזאת- זה נמשך לכמה חודשים והיה הטעות הגדולה ביותר שעשיתי. ה- מה שזה לא היה- הקצרה הזאת יכלה להשתווה לטיטאניק- היא נגמרה באסון ובאמת לא אהבתי להפליג בכל מקרה.
"כן אני יודעת היא הייתה סוג של כלבה חסרת לב לא?" מבטה מלא המחשבה של ג'ני הונח עליי- כשפעם נוספת- מצאתי את עצמי מגלגל את עיניי על כמה שהייתה מעצבנת היום.
"אבל אמבר מור בטוח לא נראית כמו.... כלבה חסרת לב- נכון הארי?" לואי הצטרף עם חיוך- הם לגמרי התאגדו נגדי!
התמקדתי בלהמשיך את מנגינתי, מנסה חזק שלא לחייך- ולחשוב שגם לואי היה מעצבן ביותר היום.
"אני מתכוון היא נראתה די חמודה באמת ואיפה אמרת שפגשת אותה הארי? הו כן לא אמרת", לואי המשיך כשגם הוא צפה בי מנסה בכוח לקרוא את פניי כמו ג'ני.
"אולי אני צריכה לשאול את אמבר עליך בעבודה ולראות אם היא רוצה לספר לי מה-" ג'ני אמרה עם טון עובדתי. הו לא.
"אוקיי! כן אוקיי! זו הייתה אמבר" השענתי את ראשי חזרה על הקיר ונאנחתי מובס, בזמן שג'ני צחקה את הצחוק המרושע ביותר שהיא הצליחה.
"אז יצאתם לדייט?" ג'ני לחצה עליי, והבנתי שאני בטח צריך לברוח לגמרי ממנה ומלואי אם אני רוצה לצאת מזה בחיים. שכחתי כמה שילוב שלה ושל לואי יכול להיות מסוכן.
"זה לא היה דייט- מכיוון שזה לא היה מתוכנן. זו הייתה רק פגישה רנדומלית", קמתי מהרצפה מחזיק את הגיטרה החשמלית חזק. לואי עדיין שכב על משענת היד של הספה עם מראה שצרח האנגאובר צריך- נואשות- כדור- נגד- כאבים. שיערו היה אפילו יותר מבולגן מבדרך כלל והוא לבש סוודר אפור שגדול ממנו בכמה מידות. שיערתי שהמראה שלו עכשיו יכל להמיס בנות יותר מהר מלבה.
"אם זה נכון אני הולכת לרצוח אותך סטיילס- לא רצת מהבמה בשביל פגישה רנדומלית עם בחורה כלשהי", לואי מלמל עם רק עין אחת פתוחה, כשהניח את סנטרו על ידיו שהיו קבורות בשרווליו.
"או מיי גאד הארי סטיילס נישקת אותה?!" לחץ מילא את גופי כמו אש בשדה קוצים גורם לי לחזק את אחיזתי בגיטרה על הבנתה של ג'ני. הייתי חייב לברוח משני אלו. יצאתי מהסלון.
"אני לא מאמינה שנישקת אותה!"
יכלתי רק לשמוע את לואי משתיק אותה, לפני שנכנסתי לחדרי בורח משני האנשים המטורפים שהיו עדיין בסלון. סגרתי את דלתי מאחוריי וסוף סוף יכלתי לחייך כמה רחב שרציתי.
בלי הרבה מחשבה תפסתי את יומני החדש משידתי ועט מהרצפה, לפני שנזרקתי על מיטתי.
לא הצלחתי לישון כל הלילה. לא אחרי שהותקפתי בנשיקה לא צפוייה על ידיה בגשם אתמול בלילה. היה נראה שזה נמשך לנצח ובאותו הזמן גם הרגיש קצר מדי, זה הרגיש לי שנפרדה מהנשיקה באותה המהירות שקפצה ונישקה אותי. ראשי הסתובב מאז, היא חייכה את החיוך המדהים ביותר אליי, שהייתי בטוח שיכל לבייש את כל האלות היווניות. היא נשכה את שפתה התחתונה מבלי לשים לב כשהלכה על קצות אצבעותיה ולחשה לי חסרת נשימה- 'תודה הארי סטיילס. על כל מה שהיה הלילה'. לאחר מכן היא הלכה אחורה ונעלמה בטשטוש הגשם. ניערתי את ראשי בחוסר אמון על מה שקרה באותו רגע. לא היה לי מושג כמה זמן עמדתי שם בגשם עדיין מרגיש את חום שפתיה. היא הייתה אמיתית. לא הייתי בטוח אבל הייתה לי את ההרגשה שהיא צפתה בי אפילו כשהתחלתי ללכת לתחנת האוטובוס הקרובה ביותר.
שכבתי על גבי ופתחתי את יומני על העמוד האחרון שקשקשתי עליו. מצאתי את הדבר שעבדתי עליו בכל הלילה הזה ובלילה שבו פגשתי אותה בחדרי- פשוט הייתה חסרה לי השורה האחרונה. זה היה נראה משימה בלתי אפשרית לתאר את הבלתי ניתן לתיאור. אבל ההתעסקות עם המנגינה על הגיטרה בחדר השני נתנה לי רעיון. זה הרגיש כאילו היו לי את המילים על קצה לשוני כדי לסיים את השיר הזה. חסר נשימה כתבתי את המילים של השורה האחרונה לפני שהן יעלמו שוב במערבולת מחשבותיי.

ואולי האטומים שלנו היו קרובים,
בהתחלה של הכל,
לפני שהתפצלנו- בגלל שאני ממשיך
להימשך לכיוונה.
היא סידור כזה מושלם של אטומים.
יכלתי לשמוע את לואי וג'ני במטבח, ג'ני דיברה חזק מספיק שיכלתי לשמוע אותה בשלמות- מה שהיא כמובן ידעה, "הו ולו- לאמבר יש משמרת מחר מאחת עשרה בבוקר עד שש בערב- אבל כמובן שהיא מהאנשים האלה שאתה פוגש לגמרי ברנדומליות, אז למה שלהארי יהיה אכפת מזה אני צודקת?" לואי צחקק.
חייכתי כשהסתכלתי על התקרה, למשמע טונה המשועשע של ג'ני שנשמע דרך דלתי הסגורה. אולי אני צריך להופיע לגמרי במקרה ב cafe du acta מחר בין אחת עשרה לשש? אחרי הכל אטומים זהים מנסים לחזור אחד לשני בסופו של דבר.