The journal H.S translated to hebrew

פרק 37

(נקודת מבט אמבר)

יכלתי להרגיש שלא היה לו נוח לדבר על הנושא יותר אבל לא יכלתי להתאפק מלשאול, "הו אז של מישהו שקרוב אליך?"
הוא זז בחוסר נוחות תחת מבטי והתחיל ללכת שוב, "כן אני מניח שאפשר לקרוא לזה ככה".
עמדתי והסתכלתי עליו לרגע קצר, איך אפילו מתחת לג'קט העבה יכלתי לראות שכתפיו וצווארו היו שמוטים, עוד פעם, כאילו היה אטלס שנשא את העולם על כתפיו. היו לו את הסיבות שלו לעשות את מה שעשה ואם הוא לא היה מוכן לספר לי אותן עדיין זה היה לגמרי בסדר. המשכנו ללכת בשקט.
שמתי לב שהתקרבנו יותר למילניום פארק, עוד תיירים התחילו לפנות כשפנינו למזרח רחוב וושינגטון.
"אתה רוצה לקנות משהו לשתות?" שאלתי את הארי כשהבנתי כמה קר היה ושמחתי על שהעליתי נושא חדש. עיניי עברו לאורות מDunkin' donats שעדיין היה פתוח- זה בטח היה אחד מאלו שהיו פתוחים 24 שעות.
הסתכלתי עליו כשעקב אחרי מבטי למקום עם האור הכתום והוורוד. מונית עברה כשכמה מבוגרים צחקו רחוק יותר במורד הרחוב.
"Dunkin' donuts?"
חיוכו התרחב אחרי שהנהן לשאלתי והתחלנו לחצות את הכביש. קולו הכיל קצת חוסר אמונה ושעשוע.
"לא קפה כל כך טוב כמו ב café du acta- כלום לא יכול להיות יותר טוב מזה - אבל עדיין מתחרה הגון יחסית לרשת חנויות!" התלבטתי לגבי הטון המהסס שלו, צופה איך חיוכו התרחב והוא מלמל 'כן בטח'.
שמחתי שלא הרסתי הכל עם השאלות הסתומות מקודם.
כשהגענו לחנות הוא דחף את דלת הזכוכית עם גבו, "ואני מתערב שהוא אפילו יותר טוב כשאת מכינה אותו, נכון? צורת הלב על הלאטה עושה את זה מיוחד- אני צודק?" רגועה מזה שהוא לא כועס עליי צחקקתי על שאלתו העוקצת, כשעיניו הירוקות הסתכלו עליי. צמרמורת עברה בגופי כשהבנתי שהוא זכר את כשג'ני דיברה על אמנות הקפה שלי כשהיתה שיכורה.
"כן, כן לגמרי- זה מקום האמנות כשאנחנו מכינים קפה בשיקגו".
כשהוא החזיק את הדלת פתוחה בשבילי, לא יכלתי שלא לבחון את איך שנראה שוב. שערו החום המבולגן עף ברוח, לחייו היו סמוקות מהקור ועיניו היו כל כך... חיות עם הניצוץ הזה- ניצוץ שיש בדרך כלל כששמחים יותר משאפשר לדמיין או כשיוצאים החוצה להליכה או להתאמן או דברים כאלה שגורמים לך להרגיש חי.
תווי פניו היו כמו של דוגמן- חשבתי שוב, הפעם בלי אפילו טיפה של ספק. רואה אותו שם מחזיק את הדלת, בזמן שכל שאר הלקוחות המסתתרים מהחורף בתוך החנות נראו אפורים וממוצעים. כל כך רגילים. שיערם מבולגן גם- אבל בדרך משעממת, לחייהם סמוקות גם- אבל לא בדרך המקסימה הזאת כמו שלו. הוא נראה כמו מלאך עם גומות החן והמראה ההיפסטרי שלו. מלאך היפסטרי. צחקקתי מהמחשבה.
והוא החזיק את הדלת בשבילי! התכופפתי מתחת לידו בזמן שאמרתי 'תודה', שגרם לצחקוק עמוק לצאת ממנו. אהבתי לשמוע אותו- אני מתערבת איתכם שזה הקול של מלאך אמיתי צוחק. אלוהים מה לא בסדר איתי! בדרך כלל לא הייתי כזאת. גלגלתי את עיניי על מחשבותיי כשהוא בא לידי והסתכל על הנוף.
מאחורי הזכוכיות בדלפק היו שורות של דונאטס. הריח כאן היה של קפה וסוכר בשילוב כמעט בלתי נסבל.
"תני לי סיכוי (give me a chance)". הארי אמר בקול עם חיוך מלא ביטחון.
"מה?" הוא הרים את אצבעו באוויר וחייך אליי בשעשוע. "השיר- הוא של Gotye".
היינו פה שלוש שניות! איך הוא הצליח לזהות איזה שיר זה היה! כשהקשבתי לשיר הבנתי שלא שמעתי אותו לפני. אבל הוא בטח צדק.
"הו אממ- וואו. אתה די מוזיקלי נכון?" הוא צחק עליי, "יכול להיות".
אנשים צחקו, כשהם התחילו להתחמם כאן שוב, צפיתי בהארי שפתח קצת את המעיל שלו כשהסתכל על התפריט.
"אנחנו יכולים לקחת לדרך?" הסתכלתי בחשד על הארי כשהוריד את המעיל והניח אותו על זרועו. הוא רוצה להישאר כאן? זה לא היה כל כך נוח עם האור החזק והיה די מלא באנשים כאן אז אפילו השולחנות הקטנים עם החלונות היו מלאים. ורציתי להראות לו משהו בפארק...
הוא הזיז את עיניו מהתפריט, בזמן שהכנסתי את אפי עמוק יותר לתוך הצעיף כשהדלת נפתחה שוב נותנת לאוויר הקפוא להיכנס.
"כן, כן זה מה שחשבתי שהתכוונת", אז למה הוא הוריד את המעיל שלו? עיניו עברו חזרה לתפריט, החיוך הקבוע הזה עדיין על שפתיו, כשהתור התקדם קצת. ידיי היו קבורות עמוק בתוך כיסיי אפילו שעדיין הייתי עם כפפותיי.
אם לא הייתי חושבת שהוא משוגע על שהוריד את מעילו- לגמרי לא הייתי מתנגדת לכך. תמיד היה לי משהו לבנים עם סוודרים. הארי לא היה יוצא מן הכלל. הסוודר האפור הכהה נראה מושלם על גופו. איך שהשרוולים היו טיפה ארוכים וכיסו חצי מידיו. כשצפיתי בו בסקרנות משהו מאחוריו תפס את תשומת לבי- קול.
עם סומק שהופיע על לחיי בגלל שבהיתי בו איתרתי את הקול- קבוצה של בנות מצחקקות, קצת יותר צעירות מאיתנו, שגם שמו לב כמה הסוודר התאים לו. וכמה שהוא נראה כמו זמר חתיך מלהקה עם השיער המבולגן באופן מושלם והעיניים הירוקות היפות האלה. תהיתי אם הן באמת ידעו שהוא בלהקה? אלוהים הן באמת חשבו שהוא חתיך! הנערה עם התלתלים הבלונדינים הסתכלה בעיניי בסקרנות ומיד הסטתי את מבטי.
זה הרגיש כל כך מוזר, אבל לא יכלתי להתאפק מלחייך. הארי לא שם לב לשום דבר כשהסתובב אליי עם החיוך המתוק והתמים הזה, "אז מה את רוצה?"
"משהו חם!(hot)" אמרתי לא ממש חושבת על מילותיי. הסמקתי כשהוא הרים גבה אחת, "התכוונתי משהו חמים. די...די חם בחוץ.
אני...אני מתכוונת".