"אני לא מאחרת! אני לא מאחרת!!" צעקתי בקול על אחד העובדים מארק ,בזמן שהורדתי את הג'קט החום שלי ותפסתי במהירות אחד מסינרי ה'קפה' ,שהגיע לי עד לירך כשקשרתי אותו סביב מותניי.החלקתי את פלאפוני ופנקס לתוך הסינר ושמעתי את מארק מגחך מהחדר הראשי.חייכתי למשמע הקול המוכר והתחלתי לאסוף את שיערי,מחזיקה את העיפרון בשיניי ומיהרתי אליו. "לא איחרתי!",אמרתי שוב,המילים לא היו ברורות בגלל העיפרון שהיה בפי.כשלבסוף הייתי מרוצה ממראה שיערי יצאתי ונתקלתי במארק שמילמל 'בטח' באירוניה והניד בראשו עדיין מגחך ה'קפה' לא היה מלא למזלי.זוג ישב ליד החלון,קבוצה של חמש נערים ישבה ודיברה ליד שולחן ונערה הקלידה במהירות במחשבה הנייד הנוצץ.אף פעם לא באמת הבנתי למה אנשים קנו את המחשבים היקרים האלה בכל מקרה- מה רע בזולים- כן אולי הם יותר מכוערים- אני מתכוונת האם זה הגיוני לשלם כל כך הרבה על מראה?!-
מארק ניקה את הכיור מאחורי הדלפק ממלמל שירים היפסטרים רגועים שנוגנו.תמיד אהבתי את האורות המעומעמים ב'קפה' וקירות העץ - זה לא היה מקום מפואר אך נעים ונוח.
בדרך כלל היו שם הרבה היפסטרים- כמו הזוג הזה בחלון. הם ניראו כמו סטודנטים לאומנות או משהו כזה.עיניי הוסטו במהירות לשולחן שגרם לי לכווץ את עיני, "למה לא ניקו פה?!"
מארק עדיין התרכז בניקוי הכיור כשהוא ענה,"יש את הנערה החדשה הזו - הייתה לה את המשמרת הראשונה היום ואריק אמר לי שהיא הייתה בלתי אפשרית.הוא היה כל כך לחוץ כשבאתי - מסתבר שהוא שלח אותה הביתה מוקדם היא הייתה פשוט...בלתי אפשרית."
"ברצינות?!"הרמתי את גבותיי,שלקחתי אחת מהכוסות והכנתי את מכונת האספרסו.
"כן,אמרתי לו שנדאג לזה"-הוא נאנח ונשען על הדלפק צופה בי מרתיחה את החלב. בטח שמארק הציע את זה - הוא תמיד היה מנומס.כמעט יותר מדי מנומס לפעמים.הנהנתי בהסכמה "מה היא עשתה לו?! אני מתכוונת אריק די קשוח", גיכחתי.הבחור הבלונדיני הגדול והמאומן היה בן אדם עם הרבה משאבים נפשיים.
הוא היה מי שאימן אותי כשהתחלתי לעבוד פה לפני שנה וחצי -וואו- זה באמת היה לפני כל כך הרבה זמן? בכל מקרה לא יכלתי לדמיין שמשהו באמת יכול להלחיץ את אריק.
אפילו כשהגיעו סטודנטים שיכורים הוא לא נלחץ,בניגוד אליי.
הייתי יותר מדי מבולבלת - זה קרה בחודש הראשון שעבדתי פה - אז הוא הצטרך להתמודד גם איתי.
"כן - זאת הייתה גם השאלה שלי. היה לה האנגאובר", מארק גיחך כשלקחתי את הכוס עם האספרסו, "היא ממש ניסתה לעזור ולהקשיב לו, אבל מסתבר שהיא פישלה בחמש הזמנות והיא עדיין לא למדה להשתמש במכונת האספרסו.
אחר כך היא הפילה מגש עם שתי לאטה, שנשפך על כל הרצפה".
נרתעתי רק מלדמיין את זה - וב'קפה' מלא באנשים, "אז היא באמת היתה יותר נטל, מאשר עזרה. אבל היא בטח היתה רק לחוצה ביומה הראשון", הוא הוסיף - גורם לי לחייך שוב. מנומס כתמיד. הוא ימציא תירוצים בשביל כל אחד. " אני מתכוון היא חייבת להיות טובה במשהו כי לא סתם העסיקו אותה, נכון?"
מארק צפה בי כששפכתי בעדינות את החלב החם לכוס, מסיימת בצורה יפה ואמנותית.
"שחצנית", מארק לחש לי, כשהסתכלתי בגאווה על עבודתי.
כן זה יצא ממש יפה.
"מקנא מאוד?" הצקתי לו בחזרה עם צחקוק.
לא משנה כמה פעמים ניסיתי ללמד אותו את הסוד מאחורי אמנות קפה - הוא עדיין נשאר עם סימן שאלה אחד , מתי הקפה שלו ייצא עם צורה יפה. שתיתי את הקפה - מסתכלת שוב שלאף אחד מהלקוחות לא חסר משהו - "אבל אתה מכין אמריקנו נהדר. אז אני סולחת לך"- על פניו נמתח חיוך ועיניו החומות נצצו משעשוע - זו הייתה התגובה הכי חמודה, כשנתתי לו מחמאות. הוא הניד בראשו בקלילות גורם לי לצחוק. כשלא יכולתי לעמוד יותר בבלגן שהיה על השולחנות עברתי במהירות את הדלפק אוספת את הצלחות והכוסות.
מחזירה אותם למארק לכיור, חזרתי והדלקתי את הנרות שהיו על כל שולחן.
אני מקווה שהערב לא יהיו יותר מדי
הפתעות.....
YOU ARE READING
The journal H.S translated to hebrew
Fanficהסיפור בהפסקה כרגע ואני לא יודעת מתי/ אם אמשיך אותו מצטערת. "את מבינה שיומן הוא דבר אישי מאוד נכון?" קולו היה מחוספס, נמוך ומאיים. הקול הזה החזיר את גופי לחיים וגרם לי לקחת צעד אחורה בפחד כשהמשיך, "אז השאלה היחידה שלי היא למה לעזאזל את עומדת עם שלי...
