The journal H.S translated to hebrew

פרק 33

(נקודת מבט הארי)

צפיתי בה כשהיא לחצה ידיים עם לואי. לא הייתי בטוח מה הייתה בדיוק ההרגשה שהופיע בתוכי, אבל לא יכלתי להתאפק מלרצות להושיט את ידי ולמשוך אותה אחורה. להחזיק את ידה, להחזיק אותה קרוב אליי. לשמור עליה.
באמת הייתי משוגע.
"אז את הולכת לעיר גם או?" לואי שאל עם עיניו הכחולות-ירוקות והתמימות מסתכל עליה- דיברנו על ללכת למועדון אחרי זה. אבל כרגע הייתי בספק. באמת שלא יכל להיות לי פחות אכפת מהמועדון הטיפשי הזה כשאמבר הייתה איתי. לא היה אכפת לי לאן נלך כל עוד היא תבוא. היא תרצה לבוא? הסתכלתי עליה בציפייה, צפיתי איך שפתיה הוורודות המלאות התעקלו לחיוך.
"אני מא-" היא התחילה עד שקול אחר הפריע לה.
"או מיי גאד! Little nothings! אתם מדהימים!"
מבטי התרומם מהר וראיתי בחור צעיר- קרוב לוודאי בגיל שלי, עם מעיל ביד אחת, פה פעור ועיניים כחולות רחבות ומופתעות, שצפו בשלושתינו.
זיהיתי את השיער הבלונדיני הצבוע ונזכרתי שוב, שאמבר באה לכאן עם מישהו אחר. כל כך הרבה בגלל התקווה לשמור אותה קרוב.
"היי נייל- לקח לך הרבה זמן!" אמבר אמרה לו וצחקקה כשהוא חייך כהתנצלות. הוא גרם לה לצחקק. הלסת שלי התהדקה.
"כן, התור היה כל כך ארוך! אז מצאת את הלהקה אחרי הכל?" הוא חייך אלינו. עיניו השמחות עצרו עליי לזמן קצת ארוך יותר מעל האחרים, כאילו הוא ידע משהו שלא ידעתי. כאילו המשפט האחרון כוון אליי. אמבר חיפשה אותנו? את הלהקה? או אותי? עיניי עברו במהירות לאמבר, שנראתה מופתעת מהתגובה.
"אממ הם מצאו אותי האמת", היא חייכה, כשצבע כיסה את לחייה. היא הזיזה את מבטה בלחץ- אל המדרכה, אל נייל, אל לואי ולבסוף היא העזה להרים את מבטה אליי.
"אני שמח לשמוע את זה!" קולו של נייל הממלמל נבלע ברעש מהבר. מוסיקה התחילה להתנגן שוב.
לא יכלתי שלא להתעצבן מעיני התינוק הכחולות שלו והשיער המבולגן הזה.
מי צובע את השיער בבלונד בכל מקרה? אמבר שחררה את ידיה והושיטה אותן אל הג'קט, שהבחור -נייל- החזיק. היה לה קר. איך הוא יכל לא לתת לה את הג'קט ישר שיצא לכאן? הוא לא שם לב שאנחנו עלולים להיות כמה מעלות מתחת לאפס כאן? עם כל מבט לא סבלתי אותו יותר ויותר, כשהוא עשה את המבט הזה של 'נכון' והיה נחוש במבוכה לעזור לאמבר לשים את הג'קט שלה.
לואי בדק את הטלפון שלו, "אז אתם רוצים לבוא? חבר בדיוק שאל לאיזה מועדון הולכים הלילה".
כשנייל אמר בהתלהבות 'אני אבוא!' כל מה שעשיתי היה להסתכל על אמבר. היא דחפה קבוצת שיער אל מאחורי אוזנה, מבט חושב היה על פניה, כשהסתכלה על לואי. כאילו היא חשבה על המצב מחדש. שוקלת את האפשרויות. מה היא עמדה להגיד? לואי ונייל כבר התחילו לדבר על מקומות ללכת אליהם. זה לא ממש יפתיע אם שניהם יסתדרו בקלות- לואי היה ממש, ממש חברותי ומסוג האנשים שכולם העריצו. ההתלהבות של נייל בלי ספק תהיה משעשעת בשביל לואי.
"מה לגבייך?" לא שמתי לב כמה מלא תקווה קולי נשמע כשדיברתי- אבל זה היה מאוחר מדי לקחת חזרה את המילים. עיניה של אמבר עברו על גופי כאילו היא פתאום שמה לב למשהו חשוב "היית כאן בחוץ כל כך הרבה זמן! בוא", היא החזיקה את ידי והתחילה למשוך אותי, "נלך להביא לך ג'קט!"
חייכתי אליה מבולבל, "מה לגבי השאלה שלי?" צפיתי בה משועשע, איך היא ניסתה לגרום לי לזוז.
"זה ייתן לי זמן לחשוב על האפשרויות שלי!" עיניה הוארו כשהיא חייכה אליי וצחקוק יצא משפתיי, "אני לא מאמינה שאתה לובש רק גופייה. הארי. משוגע." היא הנידה בראשה, קבוצת השיער הזאת נופלת שוב לעיניה.
לבי דפק מהר לקול שמי בורח משפתיה המושלמות בדיוק באותה קלות שנושמים. התחלתי ללכת איתה מנסה להושיט את ידי ולהחזיר את קבוצת השיער למקומה.
"אנחנו הולכים להביא את הג'קט של הארי!" לואי ונייל הנהנו כתגובה למה שאמרה, בזמן שכבר היו עמוק בתוך שיחה על חיי הלילה בשיקגו. לבי פעם שוב.
לא יכלתי שלא לצחוק על דאגתה לגבי טמפרטורת הגוף שלי. לאף אחד לא היה אכפת בדרך כלל- או אי פעם.
כשעברנו דרך הקהל הגדל בחוץ מול הבר, היא הובילה אותי לכיוון הדלת- עדיין עם ידה אוחזת בשלי. לא יכלתי להפסיק לצחקק על נסיונה למשוך אותי. היא הסתכלה אל מאחורי כתפה עם חיוך, "מה?"
"כלום", רק העובדה שאמרת את שמי בקול. פעמיים. היא גלגלה את עיניה אליי וחיוכי התרחב אפילו יותר.