The journal H.S translated to hebrew

פרק 13

הימים עברו מהר. שעות. כוסות של קפה התרוקנו. שיעורים עם אדון קלווין. צחוקים עם מארק. ארוחת ערב עם דייזי ואריה. רגעים. שניות. והיומן היה איתי באופן קבוע. לא שחררתי את רצועת העדינה שוב, אבל הוא היה איתי והשם הארי הפך לדמות דמוית צל בחיי, אדם שלא יכלתי בדיוק להתמקד בו, אבל תמיד היה שם.

הוא נראה מטושטש, כך שלא יכלתי בדיוק לזהות אותו אבל עדיין הוא תמיד היה שם.

שם עם אותן המילים שיצאו משפתיו בלחישה שלא נגמרת; im tired of feeling alone. (נמאס לי להרגיש לבד)

"את עושה משהו כיף הערב אמבר?" מארק שאל אותי עם חיוך ענק, כשהבחורה שבהה בה במשך השעתיים האחרונות יצאה.

אחרי שנתנה לו את המספר שלה.

איזה שישי נחמד.

צחקתי על הסומק הבולט והחמוד על לחייו, "כן חשבתי על לבלות את הערב אצל ג'ני האמת. הבחורה החדשה. לא היתה לך משמרת איתה ברביעי או משהו? כיווצתי את עיניי כלפיו מנסה להיזכר מה הוא אמר לי.

"כןן". הוא הדגיש את ה'ן' עדיין מחייך, כששיחק עם קצה הדף שעליו היה רשום מספר הפלאפון.

לא יכלתי שלא להשוות את כתב היד לשלו. לשל הארי. הכרחתי את מוחי לחשוב על משהו אחר ולא עליו, התמקדתי במילים של מארק, "....כבר הרבה יותר טובה באמנות לאטה ממני".

לא אמרתי כלום. עדיין עצבנית על עצמי שחשבתי על היומן. עליו. אפילו לא הכרתי אותו- ועדיין הרגשתי כאילו כן. כאילו הצטרכתי לשמור עליו בטוח. עליו ועל מוחו היפה.

"או כן אממ- אז מה אמרת כי לא קלטתי את החלק הראשון האמת".

מארק צחק בקול, גורם לכמה מהלקוחות להסתכל עלינו מאחורי הדלפק בהפתעה.

צחקקתי יחד איתו.

"מצטערת".

"פשוט אמרתי את העובדה הכל כך משעממת, שגם אני הוזמנתי.

אבל אני לא יכול להגיע".

מארק התגרה בי עם חיוכו המקסים, שעזר לרכך את מילותיו.

נרתעתי, "או באסה. יכל להיות כיף".

הגיע הערב, הייתי אצל ג'ני והתחושה השורפת של האלכוהול מהכוס השלישית שלי עשתה את דרכה בגופי.

משכרת את מוחי גורמת לכל סביבתי להיראות מטושטשת.

הכל מהפוסטר הדוהה של west side על הקיר בצבע הלבנדר לספה בסגנון הבוהמי.

האור המעומעם מהמנורה האדומה הישנה שהאירה את הכל באור אדום.

מהצמח המת שבחלון ועד למאפרה העמוסה לגמרי על שולחן הקפה עשוי הזכוכית, שעליו היו גם כמה בקבוקי ליקר.