The journal H.S translated to hebrew

פרק 5

"אתה צוחק עליי חשבתי שהוא אף פעם לא יעזוב", צעקתי כשאיש האמריקנו המבוגר סוף סוף אמר לילה טוב ועזב ונעלתי את הדלת מאחוריו.

השעה היתה 23:35 והייתי מותשת.

החלטנו לסגור את המקום מוקדם בגלל שהגשם מנע מאנשים לצאת הערב.

מייקל הסתכל עליי ממאחוריי מכונת האספרסו שעשתה רעשים מוזרים כשניקתה את עצמה.

כששמע את טוני המעוצבן הוא צחק, "הסיפור שלו על הטיול לאמסטרדם היה די מעניין... בהשוואה לשאר לפחות!"

ניקינו את המקום במהירות ובשקט שנינו רוצים ללכת הביתה.

בכל מקרה לא היה לי אכפת כי ראשי התפוצץ כשתהיתי מי יכול להיות הבעלים.

לצערי לא יכולתי להסתכל בו שוב מאז שמצאתי אותו.

צפיתי במארק נועל את המקום, נשפתי והסתכלתי בחצי עין על הנשימה שלי באוויר.

הפסיק לרדת גשם אבל הערב הזה היה לח ובעל טמפרטורה נמוכה לצערי.

הכנסתי את אפי עמוק יותר אל תוך הצעיף הסתכלתי על מארק הכניס את ידיו עמוק אל תוך כיסיו, "יש לך עוד משמרות השבוע?"

"כן", נאנחתי לא ממש במצב רוח לחשוב על עבודה.

כל מה שרציתי לחשוב עליו היתה המיטה שלי פיתחתי את התאוריה הזאת, יותר כמו מסקנה בעצם שהיומן היה של אדם זקן ששכח אותו כי הוא חולה באלצהיימר.

היו לו שני נכדים ובילה את כל חייו בטיול בעולם, זו היתה הסיבה שיש לו יומן כדי שהוא יוכל לכתוב את כל הזכרונות שלו לפיי שיהיה מאוחר מדי.

הייתי בטוחה שהאדם הזה ליתר ביטחון כתב את השם שלו איפשהו בספר.

זה היה נראה הכי הגיוני.

גיליתי שיש לי עוד שתי משמרות השבוע ומארק עודד אותי קצת לפני שהוא הלך ברחוב הרטוב מגשם עם חיוך.

כשהוא היה מחוץ לטווח הראייה שלי הייתי לגמרי לבד.

כל כמה זמן עברו מכוניות האורות שלהן האירו את חלונות החנות.

הלכתי בדרך הרגילה שלי לתחנת האוטובוס היו 5 דקות לאוטובוס הבא אז היה לי הרבה זמן.

כשהגעתי לתחנה נשארו בדיוק 2 דקות.

נאנחתי ויכלתי להרגיש את אוויר הסתיו נכנס דרך הג'קט שלי ודרך חולצתי, גורם לצמרמורת בעורי.

נשענתי על עמוד התחנה ועיניי נדדו על ריבועי הבניין בצד השני של הכביש.

אבל לא יכלתי להתרכז בלדמיין מי גר שם כמו בדרך כלל במקום הוצאתי את היומן.

פתחתי אותו שוב בעדינות מודה לאורות הרחוב שהיו מעליי והדגישו את הדיו.

עם אצבעותיי חסרות התחושה רפרפתי בין העמודים עוצרת על אחד שתפס את עיני.

זה היה דף ריק פרט לכמה שורות שיצרו ריבוע באמצע הדף.

הדיו היה שחור והכתיבה נראתה עדינה, אלגנטית ומדויקת, כאילו כל אות נכתבה כמעט בשלמות.

To know even one life

Has breathed easier

Because you have lived.

This is to have succeeded.

R.w.e 1021994.2092013

עיניי עברו על המילים הזהירות אך מלאות מחשבה שוב ושוב כאילו יכלתי לקרוא את שם הבעלים בין השורות האלו.

תהיתי אם הוא חשב על זה בעצמו? הסקתי שהבעלים הוא זכר משהו שם פשוט אמר לי שהכותב הוא זכר.

הדרך שבה האותיות היו קצת לא אחידות ומשורבטות במהירות על רוב הדפים...

הרמתי את ראשי במהירות למשמע קול גלגל משתכשך במי גשם מלוכלכים וקצת השפריצו עליי. זה הרגיש כאילו עמדתי באור הזרקורים בסצנה.

כיווצתי את עיניי מסתכלת על אורות הניאון שמסמנים את מספר האוטובוס.

משתוקקת להיכנס לאוטובוס החם הכנסתי שוב את היומן לתיקי.

יושבת ליד אחד מהמקומות שליד החלון, התמקמתי במושב הפלסטיק מרימה את רגליי ומניחה אותן על המושב שלפניי.

R.w.e אולי זו היתה חידה? מה האותיות מסמלות?

אורות הפלורסנט הבהירים מדי גרמו לי לכאב ראש בזמן שהמחשבות עדיין רצו במוחי.

סגרתי את עיניי והחזקתי את גשר אפי עם שתי אצבעות בניסיון להעביר את הכאב בזמן שדמיינתי שאני מתכרבלת במיטתי.

עוטפת את שמיכת הפוך סביבי...

היי! חכה! בדיוק כשדלתות האוטובוס נסגרו שמעתי מישהו צועק מבחוץ.

הרמתי את ראשי בבלבול כשהדמות הגבוהה מבחוץ התחילה לדפוק על חלון האוטובוס.