The journal H.S translated to hebrew

פרולוג

הוא הונח שם בשלמות, לבד על השולחן.

העור החום שעטף את היומן נראה רך והיה קל לראות שהשתמשו בו לעתים קרובות, הדפים היו מפוררים ומקומטים במקצת וגרמו ליומן להיראות עבה ומלא במילים.

מזיזה את עיניה מהפריט האישי הזה היא תהתה למי הוא היה שייך- לא היה שם אף אחד. אולי מישהו שכח אותו? או השאיר אותו בכוונה?בתנועה מהירה היא לקחה את היומן משולחן הקפה והחזיקה אותו בידיה.

אולי רשום עליו שם? או כתובת?

זה היה דבר די לא רגיל למצוא. לא היה לה מושג שאנשים עדיין משתמשים ביומנים - כולם אהבו את הרעיון שיהיה להם אחד- אבל מישהו באמת משתמש בהם?

חתיכת העור הקטנה והעדינה שהתאבקה לשמור את היומן שלם נקרעה במהירות.

היא לא יכלה להתאפק-רק הצצה אחת מהירה כדי לראות אם היא יכולה למצוא למי שייך היומן המסתורי.

העיניים שלה סרקו במהירות את הדפים.

היא בקושי יכלה לקרוא את המילים המבולגנות, שנכתבו על הדפים הדקים של היומן והחזיקו כל מיני סודות ומחשבות.

דיו וכתמי קפה, שרבוטים קטנים וכמה משחקים של איקס עיגול נראו בשוליים,וגרמו לה לחייך.

העור החום הרגיש חמים בידיה והיא היתה נרגשת לחקור את מחשבותיו של בעלי היומן.

מי יכל להיות הכותב? מי השאיר מאחוריו את האוצר המקסים הזה?