The journal H.S translated to hebrew

פרק 30

לא יכל היה להיות לי פחות אכפת משברי הזכוכית החדים שנפלו על רגליי. הייתי יותר מדי מופתעת ולא האמנתי. פיניתי את דרכי דוחפת קבוצה קטנה של אנשים, עיניי עברו בטירוף על הבמה, בזמן שלבי פיזר בגופי את האדרנלין, יחד עם הפרפרים בבטני וחוסר האמונה המוחלט ראיתי אותו; עומד בצד השמאלי של הזמר הראשי בעל השיער החום. הארי. כמובן. עומד עם הגיטרה החשמלית בצבע יין אדום שראיתי בחדרו, שנתלתה עם רצועה על כתפו. הוא לבש גופייה (tank top) שחורה, שחשפה את זרועותיו השזופות שעל אחת מהן ניתן היה לראות מספר קעקועים.
"You and me", קול הזמר הראשי היה בלתי יאומן כשהוא הדהד בחדר עם הצרידות שלו, שרק לכמה זמרים ממש נהדרים יש. אבל כל שיכלתי להסתכל עליו היה הארי. איך שהוא נראה לגמרי מרוכז במוסיקה, כשאצבעותיו הרזות והמוכשרות עברו על המיתרים  בבקיאות נהדרת. שיערו החום והמבולגן היה אפילו בלתי ניתן לשליטה מהרגיל- אבל הוא לא שם לב שהוא נפל לעיניו, הוא לא שם לב לקהל האנשים המריע, הוא לא שם לב לדבר חוץ מהמוסיקה. עיניו היו חצי סגורות כשהוא   ליווה בשירה את הזמר הראשי בפזמון. יכלתי להרגיש את החום העולה ללחיי, ובמהרה חיוך החל להופיע כשהצלחתי לסגור את פי.  ידי עפה להסתיר את פי כשהופיע. זה היה צד לגמרי חדש של הארי, זה היה הוא המשוחרר, ששוכח לגבי העולם מסביבו. זה היה המקום.שבו היה רגוע- המוסיקה. זו היתה ההישרדות שלו. הוא שלח לזמר הראשי חיוך חצוף, כשהם סיימו את השירו עם צליל אחד מושלם.

You and me- we're simple atoms
On the constant edge
Between explosion and implosion.

קראתי את זה ביומן שלו. זה היה מהשיר הזה-  או שאולי זה היה שיר שהוא כתב. לא היה לי מושג, רק ידעתי שהצמרמורות שכיסו את גופי היו אמיתיות, החיוך על שפתיי היה אמיתי ושלבי דפק חזק יותר מאי פעם מסיבה כלשהי- פעם אחת נוספת הגורל הפגיש אותנו. הנדתי בראשי עדיין מסתירה את חיוכי עם ידי, כשלרגע תהיתי האם גורל היה דבר אמיתי אחרי הכל?
כשהתו המושלם האחרון התעמעם הקהל השתגע. מנסה להישמע חזק יותר מהמוסיקה, הזמר הראשי דיבר אל המיקרופון עם חיוך קטן מדהים וחצוף. הוא הרים את ידו והזיז את שיערו מעיניו הכחולות הנוצצות, קולו היה צרוד יותר ויכלו להרגיש שהוא מתנשף. יכלתי כמעט לשמוע איך כל הבנות- ואולי גם כמה מהבנים- נאנחים למראה הבחור המקסים והמדהים.
"תודה גדולה לכם..." הוא נתן ל'לכם' להתמשך וסיים אותו בצחקוק שברור ששבר כמה לבבות בדרך. מסתכל על הארי מעבר לכתפו והקהל המשיך להריע. הבנים חייכו אחד אל השני, כשהקהל לא יכל לסתום מההתרגשות. גם אני לא יכלתי. מחאתי כפיים באופן מביך עם יד אחת עדיין מחזיקה את הכוס וממשיכה להניד את ראשי לא מאמינה. הייתי חסרת מילים.
"תנו לי להציג לכם את חברי הלהקה- יש לנו את אלכס על התופים, הארי על הגיטרה, אד על הבס ולי קוראים לואי. לשיר הבא קוראים 'didnt leave a mark' אנחנו ממש מקווים שתהנו. ואם אפשר להוסיף כולכם נראים נהדר הערב!" הוא דיבר מהר וברור. צפיתי בהארי מניד בראשו בשעשוע על מילותיו של- אני חושבת ששמו היה לואי- לקהל. זה היה יותר מברור שכולם בקהל כבר העריצו אותו.
כשהם התחילו את השיר הבא עשיתי את דרכי חזרה לשולחן, לא מורידה את עיניי מ'little nothings'. אפילו לא כשניסיתי להזיז את הכיסא כדי שאוכל לשבת, לא כשנייל שאל אותי לגבי השתייה. קטעתי אותו, "אתה מכיר את הלהקה הזאת? הם באים לפה הרבה?"
נייל צחק בקול על האובססיה הברורה שלי, אבל לא היה לי אכפת. עיניי ננעלו על הבחור עם העיניים הירוקות, שברגע זה ליווה את לואי בשירת החלק הזה. חיוכו התרחב כשמישהו שרק בקהל. הוא נהנה כל כך על הבמה. וזה התאים לו. לעזאזל הוא נראה מושך יותר מאי פעם, עם האור האדום שהשתקף בשכבה הדקה של הזעה על זרועו. איך שריריו התקשחו כשהחזיק את הגיטרה, איך גומותיו הופיעו  אחרי כל פעם ששר. הוא נראה מדהים בגופייה (tank top) השחורה הזאת.
"כן little nothings זה השם של הלהקה הכי מוכרת שבאה לפה- האמת היא שהם עברו לבמות גדולות יותר, אבל הם חוזרים לפעמים בסופי שבוע כי זה המקום שבו הם התחילו", קולו של נייל היה מלא בשעשוע ויכלתי להרגיש את חיוכו בקולו.
"האמת שזו הסיבה שכל כך מלא פה הערב. לא היה להם יותר ליקר בבר?" צחקוקיו של נייל הורידו את עיניי מהארי ושמתי לב איך נייל הצביע על הכוס הריקה בידי.
"שיט, לא- אני מצטערת. זה פשוט שאני מכירה את הבחור שמנגן בגיטרה! זה עם השיער המתולתל", עיניו הכחולות התרחבו בהפתעה, "אני מתכוונת. אני לא מכירה אותו מכירה אותו. פשוט פגשתי אותו בחדר שלו פעם אחת. שבוע שעבר למעשה... אני מתכוונת... זה יצא מוטעה" אני לא הכרתי את הארי. אני חושבת שאף אחד לא באמת הכיר. אפילו לא ידעתי שהוא היה בלהקה!
הייתי צריכה לדעת- עם כל דפי המוזיקה האלה, המילים והגיטרה בחדר שלו. לא הייתי בטוחה, אבל שיערתי איכשהו שהוא לומד מוזיקה או משהו. אולי הוא הלך לאותה אוניברסיטה עם זאין? כמה מפורסמים היו little nothings? הייתי גרועה בלזכור שמות של להקות. אולי ראיתי את השם על פוסטרים בעיר ולא שמתי לב?
חיוכו של נייל התרחב אפילו יותר, "את מחבבת אותו נכון?" מה! התחלתי להסמיק, כשהסתכלתי עליו, "אני..."
"את ממש, ממש מחבבת אותו!" מילותיו של נייל נאמרו עם חיוך, כשהוא הבין שהשערתו היתה נכונה.