הלימודים אף פעם לא עניינו אותי והצרות משכו אותי.
אבל אף אחד ושום דבר לא הכין לזה שהגבר שדואג לי וקורא אותי בכל נשימה ויודע מה אני צריכה עוד מלפני שאני יודעת, הגבר שאני אתאהב בו זה דווקא הוא.
🔞 עלול להכיל 🔞
תכנים מיניים מפורטים
אלימות ברוטאלית
ק...
אנסטסיה קמתי בבהלה ממים קפואים שנשפכו עליי וישר צעקתי ״אעאעאעאע״ ומי אם לא שון המעצבן, ישר קמתי בעצבים והתחלתי לרדוף אחריו אבל תוך שנייה החלקתי מכל המים, זהו החלטתי. אני לא סובלת אותו. אמא שלי נתנה בצעקה מלמטה ״שון תעזוב אותה ותתארגנו לבית הספר כבר״ שון נאנח ונתן לי להמשיך בדרכי כמובן לא לפני שסימנתי לו את האצבע המשולשת היפה שלי. נכנסתי למקלחת לפניו כמו תמיד והוא כיבה לי את האור , יופי שון-שון מאוד בוגר אח שלי היקר. אז קצת על עצמי.. אנסטסיה בראון יש לי שיער חום עם עיניים ירוקות בהירות מבנה גוף רזה אפשר לומר רזה מדי אבל אני מתאמנת המון אז ככה שהמשקל די בסדר ותודות לאימי הגובה שלי הוא 1.47 , אני יודעת שאני נראת טוב אבל עדיין יש לי לפעמים חוסר ביטחון לגבי המראה שלי אבל אני לא מראה את זה כי מה שאחרים ידעו כנקודת חולשה שלך ישתמשו בזה נגדך. שון הוא בערך אותו הדבר כמוני רק שאת הגובה הוא ירש מאבי 1.78 והוא תמיד ניצל את זה מולי. כולם תמיד אומרים לי שאני נראת רוסייה אבל למען האמת אני ספרדייה כולנו יהודים כשרים לא לדאוג ;) כשסיימתי להתקלח כל המקלחת התמלאה באדים כרגיל ניגבתי ואז המחשבות עלו לראשי עברה שנה וחצי פאקינג שנה וחצי מהמקרה הנוראי הזה שמכאיב ללב שלי כל לילה מחדש, כל לילה מחדש שאני מתעוררת מסיוט ונשארת בחדר שלי כדי לא להעיר אף אחד כי הם כמובן לא יודעים וגם לא יידעו. מחר יש לי יום הולדת 16, ממש לא מתחשק לי לחגוג, אני אעשה כמו לפני שנה, אברח ואחזור יום למחרת. נכנסתי לחדרי ותוך כדי אני שומעת את שון צורח מהמקלחת ״נו באמת אןןןןן לא יכולת להשאיר אפילו טיפה מים חמים״ אז עניתי לו ״נקמה מגישים קרה״ וגיכחתי עמדתי מול המראה עם חזייה ותחתונים, למה להגיד תחתונים נגיד חוטיני, כן חוטיני. שמתי גינס כחול עם קרעים בברך וקצת למעלה, חולצה לבנה חלקה קצרה ומעל גקט לבן ארוך ונעלי ג׳ורדן לבנות. ~~~~~~~~~~~~~~~~~
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
~~~~~~~~~~~~~~~~~ שמתי את השעון הרגיל שלי וצמיד שהוא הביא לי. ובזה הרגע שקעתי במחשבות עליו שוב, על כמה שהוא חסר לי על כמה שאני מתגעגעת אליו ולחיבוקים שלו. שון נכנס לחדרי ואמר ״אנחנו כבר צריכים לצאת שמנה״ ״אמא שלך שמנה״ השבתי אמא שלי כרגיל יודעת לשמוע מה שהיא לא צריכה ואמרה ״אן ושון תרדו מיד או שאני באה למשוך אתכם מהאוזניים, מיד!!״ ירדנו בכמעט ריצה המלווה בצחוק לקחנו את האוכל שאימי הכינה לנו נישקנו אותה ויצאנו לכיוון אבא שלי שחיכה באוטו וישר שעטתי לכיוון הדלת שלצד הנהג והתיישבתי ושון בלית ברירה ישב מאחורה אבא שלי כמובן צחק כי זה חלק מהמלחמות הקבועות שלי ושל הקקה הזה, ושון אמר ״את יודעת הגדולים צריכים לשבת מקדימה יא קטינה״ אז אמרתי לו ״אתה גדול בשלוש דקות יא חי בסרט״ אבא שלי נאנח ואמר ״כמה שאני אוהב אתכם ילדים שלי״ ואז עצר בכניסה לבית הספר ירדנו מהאוטו וכבר לא היה לי כוח רק מלהסתכל ואז חשבתי אולי לברוח ברגע שאבא יתחיל בנסיעה שלו וכמובן ששון שם לב כי הוא ישר אמר ״אל תחשבי על זה אפילו״ שון מאז אותו המקרה שם לב שמשהו שונה אצלי אבל אף פעם לא באמת סיפרתי לו, המילים פשוט לא הצליחו לצאת, אז באיזשהו מקום הוא וויתר . איך שנכנסתי בשערי בית הספר ניק קפץ עליי ״יפיפייה שלי סוף סוף את פה״ שון גלגל עיניים ואמר ״אני הולך״ נתן לי נשיקה בראש ותוך רגע כבר נעלם ״זה לא שיש כל כך הרבה ברירות עם הורים כמו שלי אתה יודע״ השבתי ואז נשמע הצלצול בכל רחבי בית הספר המכריז על השעה הראשונה, שעת הסבל מתוך 6 שעות הסבל אבל לא קיים הסיכוי שאשרוד 6 שעות אז אבריז או משהו. ניגשתי לכיוון הלוקרים וניק אחריי מלווה אותי, עשיתי את הקוד שלי במנעול ופתחתי אותו הוצאתי ספר היסטוריה ומחברת רנדומלית. לא באמת אכפת לי מהלימודים מבין כל סדר העדיפויות שלי זה נמצא במקום ה... ואז התחלתי לחשוב והבנתי שזה אפילו לא נמצא ברשימה שלי. באנו להיכנס לכיתה אבל אז המורה הכל כך ׳חמודה׳ אמרה ״גברת בראון מדוע האיחור?״ נאנחתי והשבתי ״תגידי תודה שזה איחור ולא חיסור״ כל מי שהיה בכיתה החל לצחוק ולא הבנתי למה, ההומור שלכם עד כדי כך רדוד? הזויים. התיישבתי במקומי ליד ניק, שכמובן לו המורה לא אמרה מילה. הריאניהילדההבעייתית, לא?.
