הלימודים אף פעם לא עניינו אותי והצרות משכו אותי.
אבל אף אחד ושום דבר לא הכין לזה שהגבר שדואג לי וקורא אותי בכל נשימה ויודע מה אני צריכה עוד מלפני שאני יודעת, הגבר שאני אתאהב בו זה דווקא הוא.
🔞 עלול להכיל 🔞
תכנים מיניים מפורטים
אלימות ברוטאלית
ק...
״אמא התגעגעתי אלייךך״ מאור בדיוק חזר מהגן ״וגם לאחותי הקטנה״ הוא אמר ונישק את הבטן שלי ״מאורי שלי, איך היה בגן?״ שאלתי אותו בחיוך, הוא הישועה שלי. ״אבא התעצבן עליי כי רבתי מכות עם נאור הזה, הוא התחיל״ מאור אמר לי במבטו העצבני והחמוד ״תלך להתקלח ותבוא לאכול טוב? נדבר על זה״ אמרתי לו ״עומרי״ אמרתי לו שהוא בדיוק נכנס שם את התיק של מאור בצד ״היי אישתי היפה״ הוא אמר וחיבק אותי ואני חייכתי, לא חיוך מהלב אבל חייכתי ״אל תתעצבן עליו״ אמרתי מעלה את הנושא של מאור ״איך לא? הוא לא יכול להרביץ זו לא הדרך״ עומרי אמר לי ״בסדר, אבל אתה גם לא צריך להתעצבן עליו, אתה יכול לשבת איתו ולהסביר לו״ אמרתי לו ברוך ואז בדיוק מאור יצא וישב לאכול ״אני אכנס להתקלח״ הודעתי לעומרי ומאור והלכתי לחדר שינה שלי ושל עומרי ונכנסתי למקלחת. אז כן, אחרי שעזבתי הכרתי לאחר כחודש את עומרי בעבודה הקשורה לתואר שתומאס סידר לי, הוא בעל עסק מאוד מצליח, והחברה שלו מגלגלת מיליוני שקלים בחודש. עומרי ואני התחלנו לצאת ואחרי שמונה חודשים הוא החליט להציע לי נישואין, לא רציתי בהתחלה, אבל גם לא סירבתי לו. הוא לא יודע דבר על העבר שלי, החלטתי להשאיר את העבר בעבר ולהתמקד בכאן ועכשיו, עזבתי כי היה לי לא טוב והחלטתי לא להידבק בעבר ולהתקדם בחיים, חשבתי שאיתו יהיה לי טוב, לכן הסכמתי להצעה שלו, את הארגונים לחתונה עשינו מהר מאוד ולאחר חודשיים כבר התחתנו. שון הגיע וליווה אותי בחופה וזה היה מרגש אבל הלב שלי לא היה שלם. וטוב, היום? היום הוא אבא לילדים שלי, לאחר שנה נולד מאור שכיום הוא בן 4 ועכשיו יש עוד אחת בדרך. סוף חודש 7. סיימתי להתקלח ולבשתי שמלת סריג לבנה ומגפי ברך בצבע בז׳. ~~~~~~~~~~~~~~~~~
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
~~~~~~~~~~~~~~~~~ והלכתי חזרה למאורי שלי. ״אמא אנחנו הולכים היום לסבא וסבתא?״ מאורי שאל ״כן חיים שלי״ עניתי לו מנשקת את מצחו ומתיישבת לידו ״יש לי את האישה הכי יפה בעולם, והיא שלי״ עומרי נכנס אל הבית מהגינה הקטנה שלנו וחיבק אותי ואני חייכתי אליו חיוך צדדי ״איך זה הגיוני שגם שאת בהריון את הכי יפה?״ הוא שאל בחיוך ״אמא אני יכול לשחק לך בפלאפון?״ מאור שאל ״אני חושב שהגיע הזמן שנקנה לו פלאפון״ עומרי הציע ״לא מה פתאום״ אמרתי לו ״מאור מה אתה אומר גבר קטן של אבא?״ עומרי ירד על ברכיו לגובהו של מאור ושאל אותו ״רק אמא מחליטה״ הוא ענה בקול המתוק שלו וירד מהכיסא ״רגע, מאורי, בנוגע למקודם, אנחנו לא מרביצים, לא בבית ולא בחוץ. זה לא נעים לא לך ולא לצד השני. אתה זוכר מה אמא תמיד אומרת?״ שאלתי אותו ״שתיקה זו מעלה גדולה״ אמרנו ביחד ״בדיוק נסיך שלי. בדיוק. אני סומכת עליך שתדע מתי להגיב נכון ומתי אתה יכול לשבת ולהחליק את זה. אתה יכול להגיב בדרך שבה יידע לא לעשות לך את זה שוב, אני בטוחה שאם אתה תפעיל את הראש החכם שלך אתה תכיר בדרך אחרת שהיא לא אלימות״ אמרתי לו ברוך ובחיוך ״את צודקת אמא, אם מישהו יעצבן אותי אני אגרום לו להפסיק במילים״ הוא אמר בחיוך גאה ״לך תיקח את הפלאפון שלי חיים שלי, הוא בסלון״ אמרתי לו וליטפתי את פניו הרכות והוא חייך אליי והלך ״לא משנה כמה הוא ירצה משהו, בסוף הוא יגיד שאת מחליטה״ עומרי לי ואני חייכתי אליו ״שנצא?״ שאלתי אותו, עומרי החליט שנצא למסעדה היום כדי לחגוג את זה שבדיוק היום לפני 5 שנים התחתנו, אני לא אוהבת את כל המסעדות היוקרתיות האלו ניסיתי להגיד לו שאולי עדיף להישאר ולעשות משהו בבית אבל הוא התעקש ולא היה לי כוח להתווכח אז הסכמתי. ״מאורי בוא, אנחנו יוצאים״ קראתי לו והוא הגיע מהסלון ועומרי לקח את מפתחות הרכב ונכנס למושב הנהג ואני ישבתי עם מאור מאחורה והוא שם עליי את ראשו ולאחר כמה דקות הגענו לביתם של הוריו, אנחנו גרים באותו המושב. אני פחות אוהבת להשאיר את מאור באיזשהו מקום אבל כשאין ברירה אז זה מה שאנחנו עושים. הורדתי את מאור מהרכב והוא נתן לי את ידו. נכנסנו אל הבית ואביו של עומרי, ניסים הגיע לברך אותנו ״שלום לכלה שלי ולנכד היפה שלי״ הוא אמר וחיבק אותי ואז אמו של עומרי הגיעה, אילנית וגם חיבקה אותי ואת מאור ואז הגיעה השטנית, אחותו הקטנה של עומרי, טליה, היא ניסתה לחבל לנו בקשר מההתחלה והוא לא נשאר חייב והתעצבן עלייה עד שכמעט והוריד לה סטירה. והיום הם לא בקשר מי יודע מה. ועברה אותנו מבלי להגיד לנו שלום, ולא היה לי כוח להתחיל ויכוח מיותר אז הבלגתי. ״לא יזיק לך לכבד את הגדולים ממך״ עומרי זרק לעברה של טליה ״טוב אחי״ אמרה ועשתה לו אצבע משולשת ושמתי את ידיי על עיניו של מאור ״אני אשמח אם לא תעשי את זה מול הילד שלי״ אמרתי לה ״הוא צריך כבר לדעת איך מתנהל העולם את יודעת קללות זונות וכאלה״ טליה אמרה לי והתעצבנתי יותר ״ליד הילד שלי לא. אל תנסי אותי״ אמרתי לה באצבע מזהירה ״טליה תירגעי ומיד״ ניסים אמר לה והיא גלגלה עיניים ״אני יוצאת היום עם סיוון ואייר״ היא אמרה לאילנית מתכוונת לאחייניות שלהם, יש לעומרי 2 אחיות והוא בן יחיד, אחותו גדולה ממנו בשנתיים שקוראים לה אודל ולבעלה ראם ויש לה שתי ילדות קטנות ומאוד חמודות, הן ממש אוהבות אותי ואני תמיד משחקת איתן. ״לאן את לוקחת אותן?״ ניסים שאל ״לביג בטבריה״ טליה ענתה ״איך אתן נוסעות?״ אילנית שאלה ״באוטו שלי אמא״ היא אמרה לה מגלגלת עיניים ועולה למעלה ״טוב אמא, אנחנו יוצאים, אם את צריכה משהו את יכולה להתקשר, אנחנו נחזור יחסית מאוחר״ עומרי אמר לאימו ואני רק חייכתי אלייה ״אין בעיה מתוקים שלי, מגיע לכם״ היא אמרה, ״האישה הכי יפה בעולם, תחזרי מהר״ מאור אמר לי ואני גיחכתי ״טוב גבר קטן שלי״ אמרתי לו בחיוך מנשקת אותו בלחי ועושים נשיקת ארנבים ואז אני ועומרי יצאנו לכיוון הרכב ונסענו למסעדה בחיפה במרחק של שעה וחצי נסיעה, ולא היה לי כוח אבל לא אני נהגתי, רציתי יותר מתמיד לנוח, אבל לא סמכתי עליו בנסיעה, אני לא סומכת על אף אחד כמעט, טוב חוץ מ.., תשתיקי את המחשבות האלו מיד אנסטסיה בראון! 6 שנים את רחוקה ומדחיקה לא כדי להיזכר בו בגלל נסיעה מטופשת! הנסיעה עברה לאט כמו המוות כמו שטינה אומרת. אבל לבסוף הגענו, הגענו למסעדה פלצנית ביותר, הכל מהודר ומקושט ואם אתה מזיז משהו זה אוי ואבוי זה זז. מבטיחה שאפילו שהזזתי את הכיסא היו עיגולי אבק מתחת לרגלי הכיסא מרוב שזה פלצני ואסור להזיז. עומרי מעולם לא הבין שאני יכולה להסתפק בפשטות, שאני לא אישה יוקרתית, הוא תמיד מכריח אותי להשים שמלות אלגנטיות לאירועים של החברה שלו. או להתלבש אלגנטי מדי למסעדה יוקרתית. עד שהצבתי לו עובדה שזה מה שאני שמה ואם לא אז אני לא באה, ומאז הוא מדבר איתי בקצת יותר הגיון כמו ׳אני מעדיף׳ וכו אבל אני לא מתחשבת בדעה הזו מפני שהוא מאז ומתמיד הכריח אותי להשים דבר מסוים גם כשלא רציתי ולא הקשיב לרצונות שלי אז למה שאני אקשיב לרצונות שלו? מה שכן, הוא אוהב אותי, אני לא בטוחה שמאוד, אני לא הכי סומכת עליו בעולם, אבל אני יודעת שבמקום כלשהו בלב שלו הוא אוהב אותי. אני? גם אחרי כל זה, לא יכולה לאהוב אותו מעבר לזה שהוא אבא לילדים שלי. המלצרית הגיעה ובאתי להגיד מה שאני רוצה להזמין ״קודם האדון החתיך שפה״ היא אמרה והסתכלה על עומרי מחויכת ואני אפילו לא התעצבנתי אבל הייתי ממש רעבה אז היא תביא לי את מה שאני רוצה ועכשיו ״אדון חתיך כן אבל יש פה אישה בהריון שאם לא תביאי לה את מה שהיא רוצה בחמש דקות הקרובות היא תעקור לך את העיניים אחר כך תעשי לו עיניים ותכתבי את המספר שלך על מפית או משהו״ אמרתי לה והיא גלגלה עיניים ופה התעצבנתי ותפסתי אותה מחולצתה ״בפעם הבאה שתגלגלי לי עיניים אני אעקור לך אותן מטומטמת״ אמרתי לה בעיניים הרצחניות שלי והיא נבהלה והגיע מלצר אחר ״היי אני אחמש פה אני אשרת אתכם להערב״ הוא אמר ״היי, תביא לי בבקשה המבורגר דאבל, רטבים וירקות בצד והמבורגר עשוי טוב, בלי טיפת דם״ אמרתי לו בחיוך ללא טיפת זכרון לעצבים ממקודם ״אני אקח את הסינטה הכבושה״ עומרי אמר לו והמלצר הלך ״למה את צריכה להתנהג ככה? זו מסעדה ברמה ומכירים אותי פה״ הוא אמר לי ואני גלגלתי לו עיניים, חתיכת פוץ. ״למה אתה מביא אותי לפה? אתה יודע שאני מעדיפה את הביתי ואת הרגיל ואת הפשוט״ החזרתי לו בשאלה ״סה״כ רוצה זמן עם אישתי, לא יצאנו מעולם אחרי החתונה, תמיד היית עם מאור, לא שאני מאשים אותך, הוא הילד הכי חכם שאני מכיר וכיף להיות איתו והוא לא בוכה סתם, אף פעם. אבל את גם אישתי ואני לא אוהב שאנחנו לא יוצאים״ הוא אמר והניח את ידו השמאלית על ידי הימנית שנחה על השולחן. ״הנה אנחנו יוצאים״ אמרתי לו בחיוך והמלצר הביא לי קולה והסתכלתי על עומרי, תומאס בחיים לא היה נותן לי לשתות קולה בהריון, תסתמי אנסטסיה, עברו 6 שנים הוא בטח נשוי לאישה כוסית משלו. ליה ואני המשכנו להיות בקשר למרות שעומרי לא הכי אהב אותה והוא וליה לא הסתדרו, והיא כמעט כל הזמן ניסתה לספר לי על תומאס ואני עצרתי אותה, עברתי הלאה לא סתם. לא בשביל לחזור אחורה. ״אני מעדיפה מים״ אמרתי למלצר, אם אני לא אדאג לעוברית הקטנה שלי מי ידאג לה? המלצר הסתכל עליי ועל עומרי ״תשאיר את הקולה ותביא לה מים״ הוא אמר למלצר ״ממתי את אומרת לא לקולה?״ עומרי שאל בחיוך ״מאז שאני בהריון אולי?״ אמרתי לו, תומאס בוודאות היה שם לב אם הייתי מפסיקה לעשות משהו, די אנסטסיה, את חופרת. אם את כל כך רוצה אותו לכי אליו. לא לא אל תלכי אליו. דיייי. המלצר בדיוק הגיע עם המים ועם האוכל שלי והתחלתי לאכול מבלי לדפוק חשבון על מי מסתכל וכמה מסתכל. עומרי לא אהב את זה שאני לא דופקת חשבון. הוא רצה שאני אהיה מודעת. אבל אם הוא היה יודע שמישהי שהיא מודעת לעצמה לא דופקת חשבון, ומי שלא מודעת לעצמה כן דופקת חשבון לאנשים. לא דיברנו, לא היו לנו הרבה נושאים משותפים, אז פשוט ישבנו ואכלנו. ולאחר כמעט חצי שעה שסיימנו הוא סימן למלצר להגיע וביקש חשבון. אוי אלוהים, בא לי לתת לו מכות, אם תומאס היה במקומו הוא היה מבין שדאבל לא משביע אותי גם בלי הריון!! אנסטסיה בראון היקרה, אם עוד פעם אחת את מזכירה את תומאס החתיך הזה אני דופקת לך את הראש בשולחן. הזמנו חשבון והוא שילם, לפחות את זה. ויצאנו לכיוון בית הוריו לקחת מאור שלי שהתגעגעתי אליו, כשאמרתי שהוא הישועה שלי התכוונתי לזה. התחלנו בנסיעה וכעבור שעה וקצת שממש היינו ליד הבית התחלתי להרגיש לחצים בבטן, ״היא בועטת״ אמרתי בחיוך מלטפת את הבטן התחתונה שלי ועומרי נראה מתרגש ״הקטנה שלי.״ הוא אמר שם את ידיו על הבטן שלי ומלטף ומחייך ״מיני את״ הוא אמר בחיוך מתרחב ״גם מאור דומה לך, זה לא ייאמן, איך הגנים של היופי שלך מתגברים על שלי״ הוא אמר וגיחך ואי גיחכתי גם והוא בדיוק חנה ״אולי כי אין לך כאלה״ אמרתי לו מגחכת ״יש יש כפרה תסתכלי עליי, את נשואה לגבר הכי חתיך עלי אדמות״ הוא אמר וגיחך, נשמה ראית את תו... תסתמי אנסטסיה פאקינג תסתמי. חייכתי אליו ונכנסנו לבית מחויכים ראיתי את אודל אחותו הגדולה של עומרי על הספה ״היי, מה קורה?״ שאלתי ולא היה מענה ואז הסתכלתי על אודל מודאגת ובוכה והלכתי אלייה וחיבקתי אותה ״היי מה קרה?״ שאלתי אותה מבוהלת ״אייר, היא נעלמה, אנחנו לא מוצאים אותה״ היא אמרה חיבקתי אותה חזק יותר ונבהלתי יותר, אייר היא הקטנה יותר בת ה4 בגיל של מאורי שלי, מאור גדול ממנה בחצי שנה. ״איך היא נעלמה? מה קרה? איפה היא הייתה?״ שאלתי אותה בתקווה שאולי זה יעזור. ״היא הייתה עם טליה״ אודל אמרה והסתכלה על טליה בעצבים ״היא הייתה איתן בקניון ואז פתאום אייר כבר לא הייתה לידה״ היא אמרה והדמעות שלה התחזקו ״זה לא בדיוק ככה״ בר חברתה של טליה אמרה ״אם סיוון לא הייתה רוצה שירימו אותה אז העיניים של טליה לא היו מתנתקות ממנה״ בר המשיכה לומר ״אני לא חושב שזה המקום שלך להתערב״ עומרי אמר לה ״אז אל תתערב אתה וגם לא אישתך עם השאלות שלה״ טליה אמרה בעצבים ״תסתמי את הפה שלך מטומטמת״ עומרי אמר לה ״זה מה שהיה שם! סיוון התפנקה ורצתה שארים אותה וכשהסתובבתי חזרה לאייר היא כבר לא הייתה שם!״ היא אמרה עצבנית ״אז לא היית צריכה לקחת את שתיהן! חולת נפש! בגללך אנחנו לא יודעים איפה היא ואם היא בסדר״ עומרי אמר לה בעצבים, הוא די קשור לאייר ״עומרי, תירגע.״ קמתי אליו נעמדתי לצידו ושמתי את ידי על כתפו והוא נרגע והתיישב על מושב הספה איפה ששמים את הידיים ״אודל, אמרתם למשטרה?״ שאלתי אותה ״כן, והם אמרו שצריך לחכות 48 שעות לפני שמודיעים עלייה כנעדרת״ היא אמרה ממשיכה לבכות ״מה זה 48 שעות? אבל היא בת 4, זה לא שהיא בת 15 שהיא מתמרדת בהורים שלה״ אמרתי לה לא מבינה ״אני יודעת אבל הם מתעקשים״ היא אומרת כשהיא בעצמה לא מבינה את המחשבה מאחורי החוסר הגיון ״תירגעו היא תגיע אני בטוחה״ טליה אמרה ״איך בדיוק, היא בת 4!״ ראם אמר לפתע ״תתנו לי לבדוק רגע״ אמרתי מתקשרת לאחד שהכרתי במהלך לימודי התואר שלי שלבסוף הוא עזב והפך להיות שוטר והוא הגיע עם מדים המון פעמים לבקר אותי, עומרי אף פעם לא התנגד וזה לא הפריע לו אבל תו... דיי! ״שי?״ שאלתי אותו ״מה קורה? תגיד אתה במשמרת?״ שאלתי אותו ״כן נסיכה, למה?״ הוא שאל ״קיבלתם תלונה על ילדה בת 4 נעדרת ואמרו שעד 48 שעות אי אפשר לדווח כנעדרת, למה? איך זה הגיוני היא בת 4 לא 15?״ שאלתי אותו ״את צודקת זה לא הגיוני, לפני כמה זמן התלוננו?״ הוא שאל ״אודל לפני כמה זמן התלוננתם?״ שאלתי את אודל ״לפני שעתיים בערך״ היא אמרה מסתכלת עליי ומוחקת את הדמעות שלה ״שעתיים״ אמרתי לשי בפלאפון ״מה השם שלה?״ הוא שאל ״אייר פרץ״ אמרתי לו ״מה היא לבשה בפעם האחרונה שראיתם אותה?״ הוא שאל עוד שאלה ״מה היא לבשה?״ שאלתי את אודל ״שמלה לבנה עם פרחים ורודים״ היא אמרה ״שמלה לבנה עם פרחים ורודים״ אמרתי לשי ״אני רואה פה תמונה שלה, שולח לך תאשרי לי שזו היא״ הוא אמר והרגשתי רטט באוזן וקיבלתי ממנו הודעה עם תמונה של אייר ״כן זו היא״ אמרתי לשי מרימה את הפלאפון ״אני עושה חיפוש, אני אעדכן אותך״ הוא אמר וניתקתי ״הוא יעשה חיפוש, הוא יעדכן אותי״ אמרתי לאודל מנסה להרגיע אותה.
