MINE// שֶׁלִּי

• פרק 48 •

״כן, אבל רגע, לפני זה. תודה תומאס, שהיית פה והרגעת אותי.״
״אני אוהב אותך.״ אמרתי
״אני אוהבת אותך״ היא אמרה חזרה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
יצאתי לכיוון כולם
״בשעה טובה״ הכרזתי וכולם שמחו וראיתי את עומרי מתרגש
״מאורי תיכנס״ אמרתי לו והוא רץ והלכתי לכיוון עומרי ולקחתי אותו הצידה, הגיע הזמן שנדבר קצת.
״אני יודע מי אתה״ עומרי אמר בפחד
״אני לא קראתי לך בשביל שנהיה בסדר, כי להיות בסדר אנחנו לא נהיה.
אני רק רוצה שתבין את מאור, הוא קטן, כל כך קטן וכל כך בוגר.
זה אנסטסיה בבן. ואני מקווה שאני לא צריך להסביר לך מי זאת אנסטסיה.
הוא עצבני עליך ובצדק. אתה לא יכול להאשים אותו. פגעת בבן אדם הכי קרוב אליו, אמא שלו, זו שלימדה אותו איך ללכת, איך לרכב על אופניים, איך לדבר, איך להגיב לכל סיטואציה ואיך לאהוב.
בזמן הזה שאני איתו? הוא כל הזמן אומר לי כמה היה לו חסר דמות האב, זה שייתן לו עצות, שילמד אותו להיות גנטלמן, שייקח אותו לאכול פיצה ושהם ישבו וידברו, פשוט כמו שזה נשמע.״ אמרתי לו מקווה שיבין אותי
״הייתי מטומטם שבגדתי בה״ הוא אמר בייאוש
״אז במקום לתקוף את מאור על זה שהוא דואג לאמא שלו, תבין אותו.
תנסה לתקן, אל תחמיר את המצב.״ אמרתי לו והוא הנהן
״אתה חושב שאני יכול להחזיר אותה אליי?״ הוא שאל ״אתה מכיר אותה״ הוא אמר ואני גיחכתי לו בפנים מכבה את הסיגריה והולך לעבר החדר של אנסטסיה שכבר העבירו אותה
״נו אז מה אתה אומר?״ היא שאלה את מאור
״אני לא יודע הכל יפה מדי״ מאור אמר ונראה חושב
״היי, על מה חושבים?״ נכנסתי ושאלתי ומאור קפץ עליי
״אבא! תעזור לנו לבחור לה שם״ מאור ביקש והתיישב עליי בזמן שישבתי על הכיסא ואני מחזיק בידי השמאלית את ידה של אנסטסיה שנחה על המיטה וידי הימנית אוחזת בצד רגלו של מאור, שלא יפול.
״מה האופציות?״ שאלתי
״אריאל כמו בת הים הקטנה, אלה כמו אלה״ היא אמרה וגיכחה כי לא היה לה הסבר ״או הודיה כהודות לה׳״ היא אמרה בחיוך
״אמילי״ מאור אמר לפתע והסתכלנו עליו ״כמו סבתא אמיליה״ הוא אמר ואן התרגשה וראיתי בעינייה את הדמעות המצטברות ושמאור ראה את עינייה של אן הוא הלך אלייה ועלה על המיטה וחיבק אותה והיא הסתכלה עליי כל כך מתרגשת
״אני חושב שזו הבחירה הכי טובה״ אמרתי בחיוך
״מה הבחירה הכי טובה?״ עומרי נכנס ושאל
״אני אשאיר אתכם לבד״ אמרתי קם נושק למאור ואנסטסיה בראש
״לא, תישאר״ מאור ביקש
״מאורי, אני בחוץ, אם אתה צריך תבוא אוקיי?״ שאלתי אותו ברוך והוא הנהן בעצב ואני יצאתי.

אנסטסיה
״החלטנו לקרוא לה אמילי, מאור בחר״ אמרתי לעומרי בחיוך
״אמילי?״ הוא שאל בחיוך ״כמו אמא שלך״ הוא אמר לאחר שחשב ואני הנהנתי
״בחירה יפה גבר״ עומרי אמר למאור שהתעלם ממנו לחלוטין
״אמא אני יוצא לתומאס״ הוא אמר ואני חייכתי אליו והוא הלך
״אני לא יודע מה לעשות״ עומרי אמר ״הילד שלי שונא אותי״ הוא המשיך לומר בתסכול
״עומרי, תתפוס אותו לשיחה, רק אתה והוא, תדבר אליו, אל הלב שלו. הוא יבין״ אמרתי לו ברוך
״זה הכל בגלל שהרסתי את המשפחה שלנו״ הוא אמר בייאוש ״היית כל כך טובה אליי כל השנים, מעולם לא פזלת או הסתכלת על גבר אחר ואני כבר כמה חודשים בגדתי בך.״ הוא אמר מסתכל לי בעיניים
״עומרי, זה לא בדיוק נכון״ אמרתי
״מה זאת אומרת?״ הוא שאל לא מבין מנגב את דמעותיו
״זה תומאס״ אמרתי
״אני לא מ..״ הוא התחיל לומר ונעצר חושב ״זה אותו אחד שהיית איתו לפני??״ הוא שאל בפליאה
״כן״ אמרתי
״עם כמה שממש לא רציתי לומר את זה, אין יותר גורל מזה!״ אמר נחרצות ״מאוד הייתי רוצה שתחזרי אליי, שנהיה יחד, שנאהב כמו שמעולם לא אהבת אותי. אבל עכשיו שהוא בתמונה זה הופך להיות בלתי אפשרי.
ונכון, את אולי חשבת עליו במהלך כל הקשר שלנו אבל את מעולם לא הלכת אליו או נישקת אותו בזמן שהיינו ביחד״ הוא אמר
״עומרי, זה לא קשור לזה שתומאס בתמונה, זה קשור להתנהגות שלך, אתה התנהגת אליי כל כך מגעיל ונשבעת שתעשה הכל בשביל שלא אראה את מאור.
נכון שזה לא קרה בסוף ואני גם לא עצבנית או פגועה, אני סה״כ אומרת שאי אפשר להיות עם אדם שלא מנסה לתקן ורק תוקף בזמן ריב״ הסברתי לו
״נכון, אבל אני רוצה שתדעי, אני אוהב אותך ומעולם לא רציתי לפגוע בך או לבגוד בך. הרסתי את הדבר היחיד שהיה לי יציב בחיים.״ הוא אמר עם עיניים דומעות
״הכל בסדר עומרי״ אמרתי ואז האחות נכנסה
״טוב, את עוברת לבית, בהשגחה מלאה של דון תומאס דהן!״ הכריזה בחיוך ובדקה את המדדים
״מה זאת אומרת?״ שאלתי ואז תומאס ומאור נכנסו שמאור בידיו של תומאס
״זאת אומרת אמא, שאני ואבא תומאס נדאג לך הכי טוב שאפשר!״ מאור אמר בחיוך ותומאס חייך אליו ומאור הנהן לעברו וירד מידיו של תומאס וחיבק את עומרי והסתכלתי בפליאה ואז העברתי את מבטי לתומאס וחייכתי אליו, זה היה הוא, הוא מלאך משמיים.
עומרי נראה בהלם מוחלט אך החזיר לו חיבוק והידק אותו בנוסף. מאור שחרר את החיבוק וחזר לתומאס.
״את מוכנה?״ שאל מאור
״נראה לי שכן״ אמרתי ועדיין קצת כואב לי למטה
״אמא שלך חושבת שהיא יכולה לעבוד עליי״ תומאס אמר למאור והסתכלתי עליו באי הבנה ״את חושבת שאני לא מבין שכואב לך? בואי ארים אותך״ תומאס אמר ואני חייכתי אליו
״דוד ניקו בוא נחטוף את התינוקת לבית״ מאור אמר לניקו וניקו צחק
״יאללה בוא״ ניקו אמר ושם את אמילי בערסל ״איזו תינוקת חמודה״ ניקו אמר ״דומה לך״ הוא אמר לי
״קוראים לה אמילי״ מאור סיפר לניקו וניקו העביר אליי את מבטו בחדות ואני חייכתי
״בחירה של מאורי״ אמרתי וגיחכתי ותומאס הרים אותי בעדינות כנסיכה,
אוי אלוהים אני מרגישה כל כך שמנה עכשיו.
״את יודעת שגם שהרמתי אותך לפני כמה שעות שהיית 2.765 יותר, לא הרגשתי כלום בידיים שלי״ הוא אמר קורא את מחשבותיי ואני הסמקתי.
״אני אוהב שאת מסמיקה״ הוא אמר ״ועוד ממני.״ הוסיף והכניס אותי לרכב ומאור וניקו היו מאחורה עם אמילי הקטנה שנמצאת בתוך הסל קל.
הגענו לבית וניקו לקח את מאור ואמילי
״תשים אותה בחדר שלנו״ תומאס אמר לניקו וניקו הנהן והם נכנסו לבית ותומאס יצא אליי והרים אותי על שתי ידיו עד למיטה והניח אותי בזהירות ואז מאור וניקו נכנסו עם אמילי
״אני הולך רגע ואני אחזור עוד איזה חצי שעה ככה סבבה?״ תומאס שאל אותי
״כן בטח״ אמרתי לו בחיוך, הוא עושה מעל ומעבר ויצאתי עם אמילי בידי וראיתי את ניקו שיצאתי
״היי לאן הולכת?״ שאל
״סתם לגינה קצת אוויר״ אמרתי לו בחיוך
״אני יוצא עם מאור קצת״ הוא אמר ואני הנהנתי
״ניקו, תודה״ אמרתי נושקת ללחיו והוא הנהן בחיוך ויצא עם מאור מהבית
ישבתי עם אמילי קצת בגינה, קטנה שלי. כל כך יפה, עיניים גדולות וירוקות.
לאחר כמה שניות היא התחילה לבכות, וראיתי שהיא מחפשת עם פיה במה לנגוס, קטנה שלי רעבה.
עליתי לחדר של תומאס, אני כבר יודעת כמה מצלמות וכמה חיילים יש בבית
הורדתי את החולצה והחזייה ומחזיקה את הקטנה שלי ונותנת לה את הפטמה שלי ישר לפה שלה והיא לוגמת במהירות
״מאמי שלי לא מהר כל כך״ אמרתי מלטפת את לחייה שעולות ויורדות בזמן שהיא שותה
״כן נשים את זה פה״ תומאס אמר ופתח את הדלת ״הו פאק טוס אחורה״ הוא אמר למישהו שלא ראיתי נכנס וטרק את הדלת
״מה לעזאזל?״ הוא אמר בעצבים ואני הסתכלתי עליו מכווצת את גבותיי ושמה על עצמי את הפוך
״מה עשיתי?״ שאלתי לא מבינה
״גבר אחר כרגע יכל לראות את הציצים שלך ואני הייתי צריך לרצוח אותו על כך!״ תומאס אמר בעצבים אך לא צועק כי אמילי הקטנה עליי
״תומאס, היא הייתה רעבה״ אמרתי בגיחוך ״חוץ מזה ידעת שאני בחדר וידעת שזה משהו שעושים לא?״ שאלתי אותו מחייכת ומוציאה את הפטמה שלי מהפה של אמילי
״לא ידעתי שאת פה, ניקולאס אמר שאת בגינה״ הוא אמר חושב
״וציפית שאני אוריד את החולצה שלי ואתן לאמילי לאכול בזמן שכל החיילים שלך פה?״ שאלתי צוחקת ושמה על עצמי את החולצה ומעלה את אמילי שלי לגרעפס
״לא. חוץ ממני אף אחד לא צריך לראות את זה.״ התקדם סידר לי את החולצה והלך לפתוח את הדלת ונכנס ממנה איש שנראה מובך מעט מכל הסיטואציה ונכנס עם לול בצבע לבן וורוד עדין מאוד, לול שניתן לפרק את צידו כך שיתחבר למיטה ועוד שידת החתלה עם הרבה מאוד דברים בתוכה
״מה זה כל זה?״ שאלתי את תומאס בפליאה
״בשביל הקטנה שפה״ הוא אמר בחיוך וכשהאנשים סיימו להרכיב ולסדר יצאו ותומאס לקח ממני את אמילי וליטף את פניה הרכות והניח אותה בלול.