טוב עכשיו נראה טלוויזיה כי אין משהו אחר לעשות הורדתי את הבהירות של הטלוויזיה, לא אוהבת בכלל לראות בלי אור אבל נסתדר עם מה שיש, העיקר לא להיות שם.
אוי תומאס, גודל האכזבה כגודל האהבה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
תומאס
הגעתי לבית שפוך מת אבל עדיין פיקח ויודע טוב מאוד מה אני עושה,
הלכתי לחדר של אנסטסיה, גם אם לא תרצה אותי עכשיו אני חייב להיות לצידה אחרת הלב שלי יצא מאיפה שהוא נמצא ואני אמות, ככה הרגשתי.
עליתי במדרגות שתיים שתיים עד שהגעתי לחדר שלה, נכנסתי והיא לא הייתה שם, הארון היה פתוח וחצי מהבגדים שהיו לה לא פה, מה? התיישבתי על המיטה שלה, התעשתי על עצמי וחייגתי אלייה
׳הנך מועבר לתא הקולי׳ זה כל מה שאני שומע גם בפעם העשירית.
נכנסתי לחדר של ניקו, ראיתי אותו ישן חיפשתי אותה בעיניי, נכנס למקלחת שלו והיא לא שם בודק בחדר הארונות והיא לא שם.
״ניקולאס!״ נהמתי
הוא התעורר משפשף את עיניו עדיין שוכב עם הגב כלפי מעלה וידיו כבר על הרצפה שהוא באלכסון,
״מה יש לך פסיכופת? מה אתה מעיר אותי ככה״ הוא שואל עצבני
״איפה אנסטסיה?״ שאלתי בכעס
״לא יודע״ הוא אמר
״ניקולאס״ אמרתי בקולי המזהיר
״אני לא יודע איפה היא תומאס תשחרר ממני.״
״אם אני אגלה ששיקרת לי הרגע..״
״תסתום כבר ותן לי לישון״ הוא קטע אותי, מניאק.
ניקולאס
תומאס יצא עצבני מחדרי והתקשרתי לאנסטסיה ותא קולי זה מה שאני רק שומע
קמתי מתיישב על המיטה בלחץ
מנסה לחייג אלייה שוב ושוב התא הקולי
נכנסתי לצאט שלנו
ניקולאס: ״אנסטסיה למה את לא עונה?״
״פאק יש רק וי אחד״
״סגרנו שאת לא מפחידה אותי ככה״
״אנסטסיה תעני קיבינימט״
״פאק פאק פאק״
״אני בדרך״
כתבתי לה ותוך כדי שם על עצמי את החולצה הראשונה שבאה לי לעין והנעליים הראשונות שראיתי, לקחתי את המפתחות של הרכב וטסתי אלייה, אני מקווה שהיא בסדר אלוהים, אני נשבע לך אלוהים אם היא בסדר ובריאה ושלמה אני אראה איתה אפילו עונה שלמה של כמעט מלאכים.
הגעתי לבית החנתי ממש בכניסה לבית שלה ירדתי מבלי לנעול את הרכב ונקשתי על הדלת פעמים ארוכות מצלצל בפעמון וכלום, אני מנסה תוך כדי להתקשר אלייה שוב ושוב התא הקולי המזדיין הזה.
׳אנסטסיה תעני כברר׳ אמרתי לעצמי ואז
אנסטסיה
קמתי מרעשים חזקים ירדתי למטה פתחתי את הדלת וראיתי את ניקולאס. איך שהוא שמע שהדלת נפתחה הוא הרים את מבטו אליי וקפץ עליי בחיבוק
״פאק אנסטסיה״
״ניקו מה קרה?״ שאלתי כולי עדיין בשינה שלי
״את לא עונה לי מטומטמת מה מה קרה את יודעת איך נלחצתי״ הוא אמר כולו מתנשף
״ניקו אתה מוחץ״ אמרתי כמעט חסרת אוויר
״לא אכפת לי״ הוא אמר וחיזק את החיבוק יותר אם זה אפשרי בכלל
״בוא נו״
״למה את לא עונה לשיחות ולהודעות שלי?״ הוא שאל לאחר שסגרנו את הדלת והתיישבנו על הספה
״אני כיביתי אותו שתומאס לא יאתר״
״חכם ביותר, אבל למה לא הודעת לי?״
״סליחה נו שכחתי לא חשבתי שזה יגיע לזה״
״הלחצת אותי״
״בוא נראה משהו להירדם אני כנראה כבר לא ארדם״ אמרתי מפהקת
״את יודעת שאני נשבעתי שאם את בסדר אני אראה איתך כמעט מלאכים כמה שתרצי?״
״עד כדי כך דאגת לי? אתה לא סובל את הסדרה הזאת״ אמרתי צוחקת
״יאללה שימי משהו שאת אוהבת״
שמתי כמעט מלאכים, קל.
YOU ARE READING
MINE// שֶׁלִּי
Romanceהלימודים אף פעם לא עניינו אותי והצרות משכו אותי. אבל אף אחד ושום דבר לא הכין לזה שהגבר שדואג לי וקורא אותי בכל נשימה ויודע מה אני צריכה עוד מלפני שאני יודעת, הגבר שאני אתאהב בו זה דווקא הוא. 🔞 עלול להכיל 🔞 תכנים מיניים מפורטים אלימות ברוטאלית ק...
