MINE// שֶׁלִּי

• פרק 33 •

אבל אין לך בכלל מה לדאוג, אם אני אדע שזה מה שנעשה במטוס שלנו אני דואג להוריד אותן.״ הוא אמר וחייך את החיוך התחמן שלו
ושתינו את השמפניה ונרדמתי על החזה שלו בזמן שידו עוטפת אותי.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
״אנסטסיה״ שמעתי במעומעם ופקחתי את עיניי להרגשת הנשיקות הרטובות שלו על פניי וצווארי
״מממ״ אמרתי והנחתי את ידיי על צווארו בעדינות
״הגענו מלאך״ הוא אמר ונישק את האף שלי נשיקה מתוקה וחייך אליי את החיוך החושף שיניים הזה שלו
והתיישבתי לידו שפשפתי את עיניי ומתחתי את השרירים שלי והוא שם את ידיו על מותניי
״איזו יפה את״ הוא אמר ומשך אותי אליו כך שאני יושבת עליו
״מר וגברת דהן, הנחיתה תתבצע בדקות הקרובות״ נשמע בכריזה ואני צחקתי למשמע כך שקראו לי גברת דהן ותומאס רק התעסק בצוואר שלי לא מעניין אותו
״תומאס, לא הבאתי כלום, שום בגדים שום כלום״ אמרתי בבהלה שנזכרתי שלא לקחתי איתי כלום
״מי אמר שצריך בגדים אפשר פשוט להוריד את השמלה הזאת שבקושי מכסה משהו ותישארי ככה, אני בטח לא אתנגד״ הוא אמר כמהופנט ואני גלגלתי עיניים ״סתם סתם דאגתי להכל יש לנו מזוודות והן בדרך לוילה כבר״ הוא אמר
״וילה? איזו וילה?״ שאלתי
״לא מגלה לך יותר מזה״ אמר והקים אותי ממנו וקם שנייה אחריי ושם את המחשב שלו במגירת המטוס ותפס בידי וירדנו ״בוס״ מישהו ניגש אליו והביא לו מפתחות הוא לקח מהיד שלו ובא להתקדם, חייב ללמד אותו נימוסים, משכתי בידו וסימנתי לו עם עיניי לגבי הבחור שרק מסתכל עלינו שהכל בטוח הוא גלגל לי עיניים ואמר לו ״תודה״ ונראה כי זו הפעם הראשונה שהוא אומר את זה כי השומר הזה נראה מופתע ״כמובן אין על מה״ הוא ענה מבולבל מעט ותומאס הנהן ונכנס לרכב ונכנסתי לידו
״היה קשה?״ שאלתי אותו שמה את החגורה
״מאוד אל תשאלי״ הוא ענה בציניות
״לא יקרה כלום אם תהיה מנומס ותגיד תודה בבקשה בכיף מדי פעם ולא רק לי״ אמרתי
״זה לא יקרה״ הוא אמר בהחלטיות
״זה קרה הרגע״ אמרתי
״נכון וזה לא יקרה עוד הרבה״ הוא אמר ואני גלגלתי עיניים והוא לקח אותי לאיזו וילה שמעוצבת ממש יפה מבחוץ ואני מחכה לראות איך היא מבפנים, זו וילה שדי מבודדת משאר הבתים במקום הזה, והיא מעוצבת אחרת וגם השער שלה הוא ענקי וגרנדיוזי כאילו הענק הירוק יכול לבוא לפה אז הם שמו הגנה במידה ויחליט לבקר אותנו.
תומאס לא טורח לנעול את הרכב כרגיל ונכנסנו לתוך הוילה והיא מעוצבת ממש יפה, וואו.
הסתכלתי על כל הבית וממש אהבתי
״תומאס, זה שלך או שאתה משכיר?״ שאלתי את השאלה הראשונה שעלתה לראשי
״זה לא שלי ואני לא משכיר, זה שלנו״ הוא אמר וליבי פעם, תומאס אף פעם לא משקר לי
״תומאס, זה לא יכול להיות שלי, לא שילמתי על זה כלום״ אמרתי במעין גיחוך
״עזבי את זה זה פחות חשוב, אני יכול לקחת אותך למקום שאני הכי אוהב בעולם? כמובן אחרי הזרועות שלך״ אמרתי וחיבקתי אותו הוא כזה רומנטי לפעמים שאף אחד לא יאמין שהוא מתנהג ככה, וזה בסדר גם אף אחד לא צריך לדעת, מה ששלנו שלנו וזה תמיד ישאר שלנו.
״ברור האביר על הסוס הלבן״ אמרתי וגיחכתי ויצאנו מהבית
״עלי״ הוא אמר ועליתי על האופנוע שלו ושמנו קסדות ותוך כמה שניות הגענו למקום שצריך לעלות אליו עם האופנוע
״תחזיקי חזק״ אמרתי וחיבקתי אותו חזק חזק מוחצת את העצמות שלו ועוצמת עיניים והרגשתי רוח חזקה על פניי,
״הגענו״ הוא אמר והוריד לי את הקסדה ושם את הקסדות שלנו על האופנוע ותפס בפניי ונישק אותי ואני כרכתי את ידיי סביב צווארו, התנתקנו מהנשיקה ופקחתי את העיניים מסתכלת סביבי רואה שאנחנו על גבעה עצומה, מאוד עצומה, אלפי מטרים מעל כולם, המקום הכי גבוה בעולם ככה זה מרגיש. שמיכה אחת פרוסה בכמעט סוף הגבעה ועוד אחת מקופלת מעלייה, אולי שנוכל להתכסות במידה ויהיה קר ¿
״וואו״ אמרתי כשראיתי שזה משקיף על פני הים ואפשר לראות מפה את כל השמיים וזה פשוט נדיר, מרגיש בין שמיים וארץ.
״אני אוהב להגיע לפה, כשמתחשק לי לטוס וגם להרגע״ הוא אמר
״יש לך הרבה מקומות להירגע בהם אה?״ אמרתי והתקדמתי ממש קצת לפני הקצה והוא הגיע מאחוריי וחיבק אותי מאחורה
״היו לי, ואז את הגעת ואפילו לא הייתה תחרות, אני יכול להיות הכי עצבני בעולם ואז אני רק מסתכל עלייך ונרגע כאילו לא שרפתי מישהו רק עם העיניים שלי הרגע״ הוא אמר והמיס את ליבי
״בואי״ הוא אמר והתיישב על השמיכה ואני התיישבתי לידו
״תדברי איתי יפה שלי, איך את מרגישה?״ הוא שאל וידעתי למה הוא מתכוון
״ושלא תחשבי לרגע לתת לי את הגרסה הקצרה, אני רוצה את הארוכה והמפורטת״ הוא אמר ואני גיחכתי נזכרת בכל פעם שחיקיתי את סיילו מכמעט מלאכים ׳הגרסה הקצרה או הארוכה?׳
״לא יודעת, אני לא חושבת שציפיתי לאבד אותם ככה מוקדם, וזה בא לי בבום, לא יכולתי לעכל שהאנשים שאני הכי אוהבת בעולם, שתמיד היו לצידי פתאום לא פה, פתאום הם לא מחבקים או מנשקים, הם פשוט עזבו מוקדם מדי, הם כבר לא ילוו אותי בכל צעד שאני עושה והם לא ילוו אותי בחופה שלי, והם לא ישמרו על הילדים שלי כמו סבא וסבתא, והילדים שלי לא יכירו אותם, הם רק ישמעו עליהם ויראו תמונות שלהם, זה כואב לי לדעת שהם לא פה יותר, ויותר קשה לי זה שלא ראיתי אותם בשנה האחרונה פיזית אלא רק בוידיאו, ואני כל כך מתגעגעת אליהם״ אמרתי והרגשתי את הדמעות על פניי ותומאס החזיק לי את היד
״שתדעי, שהם מלווים אותך בכל צעד שאת עושה, לכל מקום שאת הולכת, הם תמיד פה ושומרים עלייך, נכון הם לא פה פיזית אבל הם פה״ הוא אמר ושם את ידו על הלב שלי ״וכל עוד הם חיים בזיכרון שלך אז הם חיים, והילדים שלנו? הם יכירו אותם, אנחנו נחיה אותם כמה שאפשר בזיכרון שלהם, והם יכירו אותם מכל בחינה ולא רק ישמעו או יראו תמונות״ הוא אמר ומנגב את דמעותיי ששנייה אחרי כבר כמה חדשות מגיעות וליבי דהר למשמע המילים שלו ׳הילדים שלנו׳
״מה עוד? אני רואה לך בעיניים שיש עוד משהו״ הוא אמר ברוך וידו הימנית מחזיקה את פניי וידו השמאלית אוחזת את שתי ידיי, כן יד אחת שלו זה אולי שלוש ידיים כמו שלי.
נאנחתי, הוא מכיר אותי טוב מדי
״זה הכל ביחד תומ, אמא שלי לא חשבה על עצמה, היא כמוני בעניין הזה, היא תחשוב על אחרים ואז על עצמה וזה הגיע למצב שהיא הקריבה את הגוף שלה את הנשמה שלה בשביל שאבא שלי יינצל. ואני בטוחה שהיא סמכה עליו שהוא יישאר איתנו, יהיה איתנו, יתמוך בנו, ישמור עלינו.
ואבא שלי חשב על עצמו, חשב על זה שלו לא טוב, הוא לא חשב מה יהיה איתי, או מה יהיה עם שון, הוא פשוט עזב את החיים שלו כאילו אין לו מה להפסיד למרות שאמא שלי העניקה לו את החיים במתנה.״ אמרתי ממשיכה לבכות ותומאס משתדל לנקות כל דמעה ודמעה שלי.
״תמשיכי״ הוא אמר, שוב מוכיח שהוא מכיר אותי טוב.
״ועכשיו העניין הזה של שון.
שהוא עזב אותי ככה, נשארתי בלי כלום ושום דבר תומאס,
הוא פשוט עזב אותי, איכשהו אני תמיד חשבתי עליהם לפני שחשבתי על עצמי והם חושבים רק על עצמם, בין אם זה אבא שלי שהתאבד או שון שפשוט ברח לחו״ל כאילו אין לו אחות כאן, זה צריך להיות שהוא שומר עליי ואני עליו וככה ממשיכים בחיים אבל לא.
הוא החליט לעזוב אותי ולי אין כלום, ואני מפחדת שאתה תעזוב אותי עכשיו אני יודעת שזה קיטשי מדי, אבל אתה היחיד שעוד לא עזבת.״ אמרתי ודמעות ירדו בעיניי ללא הפסקה ואני נושכת את שפתיי מסתכלת על הנוף
״אני עוד לא עזבתי ואני גם לא אעזוב, אני איתך פה מעכשיו ולנצח.
ויש לך הכל קטנה. יש לך אותי, יש לך בית..״ תומאס התחיל להגיד
״ומה יקרה אם נריב ותשנא אותי? אז לא יהיה לי אותך ולא יהיה לי בית״ קטעתי אותו ואמרתי עדיין מסתכלת על הנוף
״קודם כל, לריב אנחנו נריב כן יכול להיות, אבל בגלל ריב אחד זה אומר שמוותרים על הכל? על כל מה שבנינו? ביחד? על כל החומות שהורדנו אחד מול השנייה? לא אן לא.
אני לא אוותר ולא אתן לך לוותר.
אני אוהב אותך אני פאקינג אוהב אותך ואין לי איך להסביר את זה״ הוא אמר
״תומאס״ אמרתי נאנחת
״לא, את דיברת עכשיו תתני לי לדבר.
אבא שלך עזב כי הוא לא יכל לחיות בעולם שהוא בנה ביחד איתה, הילדים שהוא יצר איתה, המיטה שעליה הם עשו אהבה, כל הדברים שהם עשו יחד שהם נלחמו יחד, הוא לא יכל להישאר ולהמשיך אם היא לא פה.
הוא אוהב אותה, זה לגיטימי לרצות ללכת אלייה. אני חלילה לא אומר שזה היה הדבר הכי נכון לעשות, אבל אני סך הכל אומר שיש עוד צד לעניין, זה כמו שיום אחד לא היינו ביחד והרגשתי שאני משתגע וגם את הרגשת אותו הדבר, הרגשת שמשהו חסר לך וזה רק יום אחד, תחשבי מה קרה לו שהוא הבין שהוא לעולם לא יראה אותה שוב? או יישן איתה שוב? יחבק וינשק אותה שוב?.
ושון? שון ברח כי זו הדרך שלו להתמודד לא כי זו הדרך הנכונה.
את זוכרת שהוא סיפר לך על המוות של אמא שלך? איך הגבת? את זוכרת? הכחשת, הלכת, נסעת, נהנת כאילו לא בישרו לך את זה, התנהגת באדישות מוחלטת.
אז זו הדרך של שון להגיב לדברים, הוא רוצה לבכות שהוא שם לבד, הוא רוצה לנסות לעבור הלאה.
נכון, את תמיד חושבת על כולם לפני שאת חושבת על עצמך. ואולי הגיע הזמן שתפסיקי באמת, תחשבי על מה טוב לך, מה את רוצה לעשות.״ הוא אמר והדרך שבה הוא רואה את הדברים גרמו לי לראות הכל בבירור יותר, התיישבתי עליו שכל אחת מרגליי בצד אחר של גופו
״אתה טוב לי, אני רוצה לעשות אותך״ אמרתי ונישקתי אותו וליטפתי כל מקום שהידיים שלי הגיעו אליו בגוף שלו.
״אני רוצה אותך, אני רוצה אותך עכשיו, את כולך״ הוא מלמל לתוך שפתיי
״זה פשוט, תיקח״ אמרתי ונשכתי שפתיים והוא השכיב אותי על השמיכה ועלה מעליי ונישק אותי נשיקה רעבה, הוא אכל אותי, הלשונות שלנו התערבבו אחת עם השנייה, ורקדו ריקוד טנגו צמוד במיוחד.
התחלתי לפתוח כפתור כפתור בחולצה הלבנה היפה שלו מהכפתורים שעוד נותרו סגורים כן?
ותוך שנייה החולצה כבר לא הייתה עליו
הוא קם ממני ומושך אותי איתו תוך כדי שאנחנו מתנשקים, הוא משך אותי לישיבה כך שאני מול הנוף והוא מאחוריי, הוא נישק את הצוואר שלי ואני נתנתי לו גישה נוחה יותר הוא שם את ידיו על גבי והתחיל לפתוח את הריץ׳ רץ לאט לאט וככל שפותח עוד הוא מנשק עוד בדיוק איפה שפותח, ואני נשכתי שפתיים, הוא הגבר הכי רומנטי שהכרתי ושאכיר.
הוא סיים לפתוח את הריצרץ והוריד ממני את כתפיות השמלה בעדינות ולאט הוא נישק אותי נשיקות רטובות בכל מקום שיכל, בכל מקום שהגיע אליו.
וכשהוריד ממני את הכתפיות זה נפל על בטני וחשף את השדיים שלי
״כל כך יפים״ הוא לחש לתוך אוזני השמאלית ומחץ אותם כל שד ביד אחרת שלו ואני הטתי את ראשי לאחור, שמה את ראשי על כתפיו ועוצמת עיניים, מתמכרת להרגשה של הידיים שלו עליי.
אחרי שהוא לש אותם כמו בצק בידיו ונישק את הצוואר שלי, את החלק בין הצוואר לכתף, הוא השכיב אותי שוב על השמיכה ועלה מעליי, שוכב, הוא שם את אגודלו על השפתיים שלי ומוריד אט אט ונושך את השפתיים הסקסיות שלו
״כל כך יפה״ הוא אמר ונישק אותי ואני הושטתי יד לעבר מכנסו פותחת את הכפתור ואת הריצרץ במהירות והורדתי עם רגלי את המכנס ממנו עד שהוא הרגיש שהמכנס למטה והושיט את ידיו אל עבר המכנס הוציא מרגליו ושם בפינה אקראית על הגבעה.
וניצל את ההזדמנות שהוא קם ממני והחליט למשוך את השמלה דרך רגליי וקמתי גם אני לישיבה מורידה את הבוקסר שלו בזמן שאני מסתכלת עליו מלמטה כי טוב מה לעשות? הוא גבוה מדי.
ואני הסתכלתי על הזין שלו ועיניי נפערו
״כל פעם את מגיבה כאילו זו הפעם הראשונה שאת רואה אותו״ הוא אמר וגיחכתי והוא השכיב אותי על השמיכה שוב ושם את ידיו על עורפי ונישק אותי נשיקה איטית ורכה. אוח אני מאוהבת.
הוא הושיט את ידיו לעבר הכוס שלי והתחיל לעסות ולסובב כמה מאצבעותיו על הדגדגן שלי מעל לבד ואז הזיז את הבד קצת הצידה
״תמיד רטובה״ הוא גנח לעברי ואני התחלתי לגנוח לאוזנו
״הגרון שלך כבר מתכווץ מרוב שאת מחכה לצרוח את השם שלי, קדימה״
הוא אמר והגביר את הקצב שלו על נקודת הג'י שלי והחדיר שתיים מאצבעותיו לתוכי, ורגע לפני שגמרתי הוא הוציא את אצבעותיו והפסיק את פעולותיו, הוא ירד לעברי ולוקח עם שיניו את החוטיני שלי מטה מטה עד שזה מחוץ לרגליי ושם במקום אקראי על הגבעה.
הוא הסתכל עליי מלמעלה, לא שוכב מעליי, אלא חצי עומד ושם את ידיו בין המותניים שלי לבין הכוס שלי
״הכי יפה בעולם, האישה שלי״ הוא אמר ונשך את שפתיו ונשכב מעליי מנשק אותי ואני מרגישה את הזין הענק שלו מתחיל להתחכך עם הכוס שלי שמעולם לא ראה דבר כזה לפני, רק באותו יום במקלחת אבל זה נגמר מהר מאוד.
״תומאס״ אמרתי שמה את ידיי על החזה שלו
״כן פרינססיטה״ הוא שאל והסתכל לי בעיניים
״תהיה עדין בבקשה, אתה הראשון שלי״ אמרתי במעין פחד
״גם את הראשונה שלי״ הוא אמר וחזר לנשק אותי, אני הראשונה שלו¿ יש עוד דברים שאני כנראה לא יודעת עליו
והרגשתי את ידו על הזין, מתחיל לכוון לעבר הפתח שלי
״את בטוחה?״ הוא שאל מסתכל בעיניי מחפש איזשהוי חרטה
״תזיין אותי כבר דאדי״ ביקשתי בחיוך מחרמן ושנייה לאחר מכן הרגשתי כאב חד וחזק בין רגליי ״אהה״ צעקתי ועצמתי את עיניי בחוזקה
״היי מלאך, הכל בסדר תסתכלי עליי, אני נשאר תגידי לי מתי להמשיך״ הוא אמר וחיכה מנשק את הלחי שלי
עצמתי את עיניי שמרוב שעצמתי חזק ירד מעין אחת שלי דמעה והוא נישק אותה ואני הנהנתי כלפיו ופתחתי את עיניי, שימשיך.
הוא המשיך לאט לאט ונישק אותי תוך כדי נשיקה רכה ועדינה שלא אופיינית לנו בכלל.
הוא התחיל לזוז קצת יותר קדימה ואחורה והכאב שהרגשתי קודם התחלף בהנאה מדהימה.
״הו דאדי, זה הכי טוב שאתה יכול?״ שאלתי בהתגרות
״זה רק הכיפה את יודעת כן?״ הוא החזיר לי חזרה בהתגרות
הו פאק, יש מצב שהוא עוד לא הכניס את הזין שלו?
״אז למה אתה מחכה דאדי?״ שאלתי נושכת שפתיים והוא התקדם עוד קצת והכניס עוד
״פאק״ אמרתי
״תעני לי בייב, את רוצה עוד?״ הוא שאל עם חיוך מגרה
״אני רוצה את כולך, עכשיו.״ ציוויתי בחיוך ממזר והוא נכנס עוד קצת עד שלאט לאט הרגשתי שכל הכוס שלי מתרחב, שאם אני אגיע ללידה אני לא אצטרך פתיחה 10 כי כבר תהיה לי פתיחה 30
״פאק תומאס״ גנחתי חזק
״כן בדיוק ככה אני רוצה לשמוע״ הוא אמר בחיוך שופע, מרוצה מעצמו
״קדימה דאדי, זה הכי טוב שלך?״ שאלתי מתגרה יודעת שעכשיו הוא מסוגל לעשות כל מה שרק עולה בראשו
״את ביקשת״ הוא אמר וחייך והתחיל לזוז מהר יותר וחזק יותר
״תומאס״ גנחתי עד שהרגשתי שהגרון שלי עוד רגע יוצא מהמקום
״פאק, כל כך צרה והדוקה״ הוא גנח ונישק את הפטמות שלי ועבר לפה שלי. ואני מרגישה אותו נכנס ויוצא נכנס ויוצא, בלי סוף
״אני קרוב״ הוא מכריז והרגשתי שאני כבר גמרתי מלפני כמה דקות והרגשתי את האורגזמה שוב נבנית בתוכי, הוא צירף את אצבעותיו לכוס שלי והתחיל להזיז אותן בקצב מסחרר יחד עם הזין שלו עד שלבסוף התפוצצנו יחד והוא גמר בתוכי.
הוא נשכב לידי מכסה אותנו בשמיכה המקופלת שהייתה שם,
״וואו״ אמרתי
״אני מאוהב בך.״ הוא אמר וחיבק אותי חיבוק צדדי. והסתכלנו על השמש שבדיוק התחילה לשקוע, יש דבר יותר יפה מלשכב עם הבן זוג שלך מול השקיעה?