MINE// שֶׁלִּי

• פרק 12 •

״הם שחורים, לא רואים כלום מבחוץ, אני לא אבקש שוב, תורידי.״ אמר מעלה טיפה את הטון.
נשכתי שפתיים והורדתי את החולצה והוא הסתכל עליי המום עם זעם בעינים התכולות.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
תומאס
היא נשכה שפתיים והורידה את החולצה שלה, הסתכלתי על התחבושת שהיה עלייה דם, פערתי את עיניי וכל העצבים שלי עלו בבת אחת, היא עצמה עיניים, פחדה להסתכל עליי, פאק אני משתגע, מה אני הולך לעשות עכשיו?
״אני.. אני יכול?״ שאלתי בולע רוק והיא בלי מילים הנהנה עם ראשה פתחתי עם ידיי את הדבק שהדביק את התחבושת לגופה וראיתי תפר על גופה הקטן היא עשתה את זה לעצמה? איך? איך היא יודעת בכלל ולמה?
זה היה ממש מתחת לחזה בצד הבטן, אני בהלם
״איך זה קרה?״ שאלתי נושם עמוק
העיניים שלה עדיין עצומות ״היי תפקחי את עינייך פרינססיטה״ אמרתי שם ידי על הלחי שלה, מנסה להרגיע אותה ואותי על הדרך, היא פתחה אותן באיטיות
״איך זה קרה?״ שאלתי שוב, לא נותן לעצבים להשתלט עליי
״בזמן היריות שירדתי מהרכב יריתי במישהו וההוא שהיה מאחוריו ירה בי חזרה אבל אז הורידו אותו, נראה לי זה אתה״
״למה ירדת מהרכב?״
״לא היה לי טווח ראייה מבפנים, הרגשתי שאני חייבת להגן על אנחל מכל זה, היא באותו הגיל כמו שהייתי שעברתי את כל זה, ואני אעשה הכל כדי שהיא לא תעבור את זה גם״ היא אמרה בקול רועד מסתכלת לי בעיניים
״אני מבין אבל את לא יכולה לשלם על זה בגופך״
״תאמין לי, שאם הייתי יכולה להיות במקומו, הייתי עושה את זה״ היא אמרה בכאב שהשתקף בעינייה
״לא אל תגידי את זה״
״אני הייתי אמורה להיות במקומו תומאס אני ואתה יודעים את זה״ היא אמרה עוצרת את דמעותיה מלצאת
וחיבקתי אותה ״אל תגידי את זה בבקשה״ והידקתי את החיבוק נותן לה נשיקה בראש רוכן לעברה בא לנשק את השפתיים הבשרניות האלה שלה והיא הזיזה אותי מעט ואמרה ״תומאס זה לא מתאים״ הנהנתי והלכתי אחורה נשען על המושב ואמרתי ״בואי אני אעזור לך עם השקיות״
״אני אסתדר״ אמרה והחזירה את התחבושת ואת החולצה שלי לקחה את התיק פתחתי את הנעילה של האוטו היא יצאה ואני אחריה לוקח את כל השקיות בשתי ידיי לא טורח לנעול את האוטו ונכנס איתה לבית, פאק ההורים שלה ישבו שם
״אנסטסיה״ אבא שלה נהם לעברה ״מי הבחור הצעיר?״ אמא שלה שאלה שייאמר לזכותה נראת ממש ממש צעירה
ואנסטסיה הייתה מובכת רואים, היא לא ציפתה ״אמא אבא זה תומאס הוא רק עוזר לי להשים את השקיות בחדר ואנחנו יורדים ונעשה לכם אחלה היכרות״ ובלי לחכות מהם לתשובה משכה אותי לחדר שלה ושמתי את כל השקיות שם והיא תפסה את ידיי ואמרה ״אתה ידיד שלי והכרנו״
״הכרנו באחת מהמסיבות שמישהו נצמד אלייך והעפתי אותו ואז לקחתי אותך הביתה״ שיהיה יאללה הם מחכים
״לא משנה מה ישאלו אני אענה תסמכי עליי טוב?״ אמרתי וחיבקתי אותה וירדנו למטה מוכן למבול של שאלות
אבא שלה עם פוקר פייס ואמא שלה הביאה עוגיות ושתייה מתוקה
אבא שלה שאל ״מי אתה? איך קוראים לך? למה הילדה שלי מסתובבת איתך?״ וראיתי אותה מובכת
״אני תומאס דהן ואני שומר עלייה זה למה היא איתי״ עניתי בכנות
״איך הכרתם מתוקים?״ אמא שלה שאלה
״שהיינו באחת מהמסיבות מישהו ניסה להתחיל איתה ולהפעיל עלייה כוח אז העפתי אותו ממנה בדרכים עדינות כמובן והחזרתי אותה הביתה״
אבא שלה קצת התרשם ואמר ״מה דעתך על זה שהיא יוצאת למסיבות?״
״היא לא צריכה לצאת למסיבות, יהלום כמו אנסטסיה צריך לשמור עליו עם 800 עיניים בבית״ אמרתי
״בדיוק מה שאני תמיד אומר״ אבא שלה אמר וחייכתי אליו
״בן כמה אתה?״ אמא שלה שאלה
״18״ אמרתי
״טוב אמא אבא סיימנו עם החקירה?״ אנסטסיה שאלה
״רגע אן תתני לי להכיר את ההורים שלך, לא כל יום אני מכיר את ההורים של חברה שלי״ אמרתי והיא ישר סובבה את מבטה אליי ונהייתה אדומה
״הו לא ידענו היא לא מספרת לנו כבר כלום, כמה זמן אתם ביחד?״ אמא שלה שאלה
״אם הוא קורא לה אן כנראה הם מכירים מזמן, אן זה לקרובים״
״אמת, אנחנו מכירים כבר שנתיים אבל נהיינו ביחד בשבועיים האחרונים״  אמרתי
״ובמה ההורים שלך עוסקים?״ אבא שלה שאל
״את ההורים שלי אני פחות רואה אבל אני בקשר הדוק איתם, הם עושים סבב מסעדות בחו״ל, הם פותחים עסקים ומקדמים אנשים״ שיקרתי כמובן אבא שלי עמוק במאפייה, יש לו עסקים של המאפייה
״הבנתי שגם לכם יש מסעדה״ אמרתי ושתיתי מהקולה
״נכון, בגלל זה חזרנו מוקדם רצינו לדבר עם אנסטסיה על זה שאנחנו עוברים בקרוב״ אמא שלה אמרה
״עוברים לאן? מי עובר?״  אנסטסיה אמרה
״אני ואבא עוברים לניו יורק לכמה חודשים, את ושון תישארו פה אנחנו לא יכולים להעביר אתכם בית ספר, תומאס יקירי, זה יהיה בסדר אם אבקש ממך לשמור עלייה בזמן שאנחנו לא פה?״  היא שאלה אותי
״הייתי עושה את זה גם מבלי שתבקשי״ אמרתי ואז חשבתי על מה שרציתי לעשות מהרגע שראיתי אותה לראשונה
״האמת, אני גר בבית יחסית גדול, אפשר לומר שלכל אחד מהם יהיה חדר משלו, אם תרצו הם יוכלו לעבור לשם, כמובן עד שתחזרו״ אמרתי ואנסטסיה הסתכלה עליי
״מה אתה אומר חוליו?״ אמא של אנסטסיה פנתה לאבא של אנסטסיה שקוראים לו חוליו
״אני לא יודע, אני לא מכיר אותו״ חוליו אמר בכנות
״אני אשמח להכיר אותך״ אמרתי והוספתי ״אני בטוח שלאנסטסיה מאוד חשוב שנכיר ונתחבר והאמת שגם לי, אני לא אוכל להיות איתה מבלי לקבל את האישור שלך״ אמרתי בכנות והתכוונתי לזה
״חוליו מעולם לא היה לה חבר, תראה איך היא אדומה לידו, תתרכך קצת״ אמא של אנסטסיה אמרה
״בוא״ חוליו אמר והצביע לכיוון הגינה ויצאנו
״מה הכוונות שלך כלפיה הבת שלי?״ שאל והסתכל לי בעיניים
״אני רוצה שהיא תהיה מאושרת, שהיא תמיד תחייך ותצחק, אני אשמור עלייה תמיד, וכוונות בעתיד? להפוך אותה לאישתי.״ אמרתי ובוהה בה במבט מאוהב
״אני מבין.״ הוא אמר
״אתה חושב שאני לא רציני?״ שאלתי
״אני לא רואה סיבה שבחור בגיל שלך התעניין בבת שלי״ הוא אמר בפנים קצת זועפות
״אני בן 18 הבת שלך בת 16 , יותר מזה אני אגיד לך? לא הייתי מעולם עם אף אחת אחרת, מהרגע שהכרתי אותה, העולם שלי נעצר וכל מה שחשבתי עליו זו היא״  אמרתי לו בכנות שיא
״התנשקתם?״ הוא שאל
״לא, אני לא צריך להתנשק איתה כדי לדעת כמה אני אוהב אותה ולהגדיר אותה כחברה שלי ויותר מזה, הכל יקרה בקצב שלה, אם היא תחליט שהיא לא רוצה שנתנשק אז זה גם לא יקרה״ אמרתי יודע כמה יהיה לי קשה במידה והיא תחליט ככה אבל אמרתי את זה שלם עם ההחלטה שמה שהיא רוצה זה מה שיקרה.
הוא הסתכל לי בעיניים, מבין שאני דובר אמת וטפח לי על השכם ואמר ״יש לך את האישור שלי״ הוא חייך והוסיף ״אבל אני רוצה לראות איפה הילדים יגורו״ ״כמובן״ אמרתי ״מתי תרצו לבוא?״
״אדבר עם אמיליה ונראה״ לאמא שלה קוראים אמיליה
נכנסנו לבית מחוייכים ואנסטסיה שאלה את חוליו ״אבא מתי אתם טסים?״ ״עוד יומיים״ הוא ענה היא הרימה אליי את מבטה וחיבקתי אותה
לפתע אבא שלה פנה אלייה ואמר ״אתה נשאר לראות כדורגל?״
״רצוי״ אמרתי בחיוך
״אוי לא״ אמרה אנסטסיה ואני גיחכתי
ישבתי לצד אבא שלה ושלחתי לה הודעה
תומאס: ״הצלתי אותך, את חייבת לי דייט.״
אנסטסיה: ״ממש הצלת, הם בטוחים שאנחנו זוג״
אנסטסיה: ״יש גלגל הצלה לזוגיות מדומה איתך?״
תומאס: ״הו בייב את עוד תחנני לזוגיות איתי״
שלחתי לה ואז התחיל המשחק אז שמתי את הפלאפון בצד, בכל זאת צריך עדיין לעשות רושם טוב.

אנסטסיה
״איזה יפה הם מסתדרים יחד״ אימי אמרה מוציאה אותי מהבהייה שלי בו
ציחקקתי מעט ואז היא אמרה ״עכשיו רק שון חסר פה״ ונזכרתי ואמרתי ״פאק שון״ תפסתי את ראשי ואמרתי ״אני חייבת לדבר איתו אמא״
״גם הוא לא ידע? סוף סוף אני יודעת משהו לפניו״ אמרה צוחקת
יצאתי לגינה וחייגתי אליו מחכה שיענה ״שוןןןן״ אמרתי ״אן מה קרה?״
״שון אני חייבת לספר לך משהו אבל אל תתעצבן״
״מה יש יפה שלי את מלחיצה״
״יש לי חבר״ אמרתי החלטתי להנחית בבום אחד, לא מאמינה בעצמי למה שאמרתי עכשיו
היה שקט אז שאלתי ״שון?״
״אני מבין״
״מתי אתה בא?״
״בדיוק פה״ אמר והסתכלתי על הדלת של הבית נפתחת ראיתי את שון וקפצתי עליו, הוא העביר את מבטו לספה ואמר לי ״זה הוא?״
״כן״ אמרתי בהסמקה ״אני הולך להגיד שלום ואת טסה איתי למעלה מובן?״ הנהנתי
הוא הלך אמר לו שלום עם חיבוק גברי ואמר ״תכף מצטרף״
לקח את ידי וטסנו לחדר שלו ״שפכי״ איך אני מספרת לו שיש לי חבר שהוא לא חבר שלי באמת
״אין מה להגיד, הוא פשוט חבר שלי״
״פשוט חבר שלך? מה זה ריבה בסופר?״ וצחקקתי מהתיאור שלו
״בן כמה הוא?״
״18״
״שכבתם?״ הוא שאל ופערתי את עיניי ״לא שון, עוד לא התנשקנו״ אמרתי וצחקתי
״טוב תשמרי על עצמך קטנה, אני יורד״
״למי?״
״לחבר שלך״ ואז הוא נעצר העביר מבט מוגעל ממה שאמר עכשיו
וצחקתי בלי סוף.
ירדתי גם רואה את תומאס שקוע הלכתי לידם וצילמתי לאנחל
אנחל: ״כבר בשלב של המשפחות?״
אנסטסיה: ״לא במכוון בכלל״
אנחל: ״הלוואי תכירי את ההורים שלי, אמא שלי הכי תשמח בעולם״
אנסטסיה: ״אנחנו לא זוג אנחל״
אנחל: ״מה שתגידי״
אנחל: ״את חוזרת לפה? פליז פליז פליז״
אנסטסיה: ״לא איפה, יש לי מחר בית ספר, הברזתי המון אני חייבת ללכת״
אנחל: ״אוףףףף״
אנסטסיה: ״לילה טוב יפיופהההה״
אנחל: ״לילה טוב שווה שלי״
נגמר הכדורגל ותומאס ניגש אליי ואמר ״אני צריך ללכת ניפגש מחר קטנה״
״אפשר ללוות אותך לאוטו?״ שאלתי
״מי אני שאתנגד?״ שאל וצחק
הוא אמר להתראות לאבי אימי ושון, ראיתי איך אבא שלי עף עליו, היה לי חלום תמיד שהוא וחבר שלי יהיו ככה, אבל החבר שלי לא יכול להיות תומאס.
״אני רוצה שתחטאי את הפצע ממש טוב, אני אעזור לך יש לי כל מיני משחות״ הוא אמר שיצאנו
״יש לי משחה שמעלימה פצעים״ אמרתי, נזכרת במשחת פלאים הזאת, מהצלקות הקודמות נשארו לי אבל ממש דהוי בזכות המשחה הזאת
״למה אמרת שאתה חבר שלי?״ שאלתי לפתע
״כי אני חבר שלך״ הוא אמר כמובן מאליו
״לא אתה לא תומאס, אמרתי לך שזה לעולם לא יוכל לקרות בינינו״ אמרתי
״ואני אמרתי לעצמי, שכל עוד את פה אני לא אתן לך ללכת״ אמר תופס בפניי
״זה עדיין לא אומר שאתה חבר שלי״ אמרתי בגיחוך
״אני חבר שלך. במוקדם או במאוחר את תביני את זה״ אמר מחבק אותי מסניף ונכנס לרכב
נכנסתי לבית עליתי לחדר נועלת את הדלת ומורידה את החצאית משאירה את החולצה שלו עליי, יש לה ריח טוב.
וככה נרדמתי.