MINE// שֶׁלִּי

• פרק 37 •

״אני אוהב אותך אנסטסיה שלי.״ הוא אמר ואני נישקתי אותו נשיקה רכה
״אני אוהבת אותך מפלצת שלי״ אמרתי ושמתי את ראשי עליו והוא כרך את זרועותיו סביב מותניי וכך נרדמנו.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
התעוררתי בבוקר עם תחושת מועקה, הסתכלתי סביבי ונרגעתי, הוא לידי ואנחנו ערומים לגמרי. עשינו אתמול סקס מספיק לשנה נראה לי כי עדיין כואב לי בין הרגליים.
״תפסיקי לבהות בי״ תומאס אמר עדיין עוצם את עיניו
״איך אתה יודע שאני בוהה בך אם העיניים שלך עצומות?״ שאלתי בגיחוך
״אני מרגיש אותך״ הוא אמר מחזק את ידיו על מותניי
״צריך לקחת את אוסקר לטיול, אני אקח אותו״ אמרתי ובאתי לקום והוא משך אותי לנשיקה רכה ואוהבת
״עכשיו את יכולה ללכת״ הוא קבע ואני גיחכתי והלכתי לחדר הארונות ולקחתי חליפה לבנה מנוצנצת שהחלק העליון שלה זה חזיית סטרפלס והלמטה זה מכנס קצר כמו טייץ ועכשיו נעליים, אוף זו תמיד הבעיה שלי.
לקחתי נעלי חצי מגף של פראדה ונעלתי אותם ולקחתי גם תיק צד קטן של פראדה ושמתי את האשראי שלי.
~~~~~~~~~~~~~~~~~

~~~~~~~~~~~~~~~~~
והסתכלתי במראה ואני רואה מלא שטפי דם על הציצים שלי ועל צווארי, פאקק.
״תומאסס״ צרחתי ותוך שנייה הוא התייצב בעירום עוד רגע נפל
״מה קרה?״ הוא אמר מכוון אקדח לרחבי החדר וכשראה שאין אף אחד הוא הוריד והסתכל על מבטי הזועם ולא מבין מה הולך פה ואני הסתובבתי אליו מראה לו את כל הסימני מציצה שעשה לי לפני כמה שעות בודדות
״אם הייתי יודע שאת תצעקי בצורה כזאת סקסית הייתי עושה לך יותר סימנים״ הוא אמר צוחק ומתקרב אליי
״תומאס נו באמת״ אמרתי מיואשת והלכתי לכיוון שידת האיפור ולקחתי את המייק-אפ שלי ושמתי על כל הסימנים שיש ויש. ושמתי ספריי מקבע ועכשיו לא רואים כלום, יופי.
״תירגעי פרינססיטה״ תומאס הגיע מאחוריי וחיבק אותי מהמותניים
״יכלו לראות את זה אם לא הייתי שמה לב״ אמרתי בחיוך
״אני בטוח שסימנים עלייך או גניחות מאתמול לא ישנו אם ידעו או לא״ הוא אמר בחיוך זדוני ואני הסמקתי ושמתי את ידיי על פניי והוא תפס אותן והוריד
״אל תתביישי מלאך. זה סה״כ אומר שאני מזיין טוב״ הוא אמר מתגאה בעצמו ״דרך אגב הכל בסדר שם? פשוט מקודם די צלעת״ הוא שאל מצביע על פנים יריכיי ומתאפק לא לצחוק ואני הסתובבתי אליו בחדות
״תקשיב לי טוב חתיך אחד, הזין שלך הוא ענקיסטי ולא ריחמת עליי כמו שאתה כבר זוכר״ אמרתי מפנה אליו אצבע מאשימה והוא כבר לא הצליח להחזיק את הצחוק שלו וצחק יותר חושף את השיניים הלבנות שלו
״איי תחייך שוב בבקשה״ אמרתי ומסתכלת עליו במבט מאוהב
״מה?״ הוא שאל מחייך
״כן כן אוח על השיניים הלבנות האלה שלך״ אמרתי תופסת בפניו עם שתי ידיי בחוזקה ומנשקת אותו
״מוזרה״ הוא אמר מחבק אותי
״אני אקח אותו בידיים ואלך לקנות לו מה שצריך״ אמרתי ותומאס הנהן ואני הרמתי את אוסקר עוטפת אותו בידיי כי עדיין אין לו רצועה וכל זה
והלכתי לכיוון היציאה ותומאס הפליק לי בתחת ואני גיחכתי ויצאתי
״מה זה החמוד הזה?״ ניקו שאל מלטף את אוסקר שלי
״תכיר זה אוסקר, תומאס הביא לי מתנה״ אמרתי מחייכת, זו באמת מתנה, המתנה הכי טובה שיכולתי לקבל.
״תומאס? מתנות?״ מתאו התערב מתפלא ואני גיחכתי
״כן כן״ אמרתי בגאווה ומחייכת ״טוב אני יוצאת לקנות לו כל מיני דברים, לקחתי לתומאס את הלמבורגיני סתמו״ אמרתי ולקחתי את המפתחות והם צחקו ואני יצאתי, שמתי את אוסקר על הרגליים שלי והתחלתי לנסוע, באמצע הנסיעה הוא קפץ למושב השני והתחיל לנגוס את בד המושב
״אוסקר״ אמרתי אך הוא לא הקשיב ואני נאנחתי בסדר עוד דקה מגיעים
הגענו לקניות ותפסתי את הקטנציק הבלאגניסט בשתי ידיי נעלתי את הרכב והלכתי לכיוון החנות חיות.
״היי, אני צריכה בבקשה רצועה, אוכל, קערות לכלב, צעצועים, ספה לשינה וחטיפים״ ניגשתי למוכר ואמרתי לו
״אין בעיה״ הוא אמר ״פיטבול בשבילך? זה לא אמור להיות של גברים חזקים וגדולים?״ הוא שאל מגחך בפליאה ואני גלגלתי עיניים והוא שתק והביא לי את כל המוצרים
״יש לכם פה גם מוצרים בעיצוב אישי שאני יכולה לחרוט?״ שאלתי את המוכר המעצבן
״כן״ הוא אמר והראה לי כל מיני דוגמות של תליונים ובחרתי את התליון עם צורת הכלב
״מה תרצי לחרוט?״ הוא שאל
״אוסקר, באנגלית״ עניתי ומוציאה את האשראי מהתיק הקטן ומביאה לו
״איזה אומץ יש לך, עם פיטבול״ מישהי נכנסה לחנות ואמרה לי ואני חייכתי בצביעות, מה יש להם? בחיים לא ראו נערה עם פיטבול?
״לא בקטע רע, הטבע שלו זה לנשוך, ועדיף שלא יהיה בקרב ילדים״ היא אמרה ואני התעצבנתי, למה לשפוט כל כלב על סמך כלבים אחרים?
״קודם כל, זה מאוד תלוי באיך את מחנכת את הכלב שלך, אל
תכלילי אף פעם״ אמרתי בעצבים והוא החזיר לי האשראי ואת כל הדברים בשקית ״תודה״ אמרתי ולקחתי את כל המוצרים ונכנסתי לרכב ושמתי לו את הקולר החדש שהוא לא צמוד ממש וחיברתי אליו את רצועת הכלב השחורה שקניתי לו ונישקתי אותו בפניו המתוקות, נכון, פיטבול זו חיה קרבית והטבע שלו זה לנשוך, אבל אם מאלפים מגיל קטן אז הכל בסדר.
נסענו חזרה לבית החנתי את האוטו וניקו היה בחוץ
״היי״ הוא אמר זורק את הסיגריה שסיים הרגע והתקדם לעברנו
״היי, רוצה לבוא איתנו?״ שאלתי והוא בא והחזיק את אוסקר מהרצועה והתחלנו ללכת
״מה אתה יכול לספר לי על הפעולה היום ניקו?״ שאלתי בהיסוס
״תשאירי את הראש היפה שלך מחוץ לזה אן״ הוא ביקש
״הבן זוג שלי והחבר הכי טוב שלי הולכים לצאת לפעולה כשיש אלפי איטלקיים מסביב, אני לא יכולה שלא לחשוב על זה״ אמרתי בייאוש
״הבן זוג שלך זה תומאס אבל החבר הכי טוב שלך מי זה?״ הוא שאל מרים גבה ואוסקר בדיוק עצר והשתין
״אתה, אדיוט״ אמרתי נותנת לו מכה חלשה בגב
״את מרגשת אותי לפעמים״ הוא אמר ומנקה דמעה מזויפת ״סתם תרגעי הכל בסדר, אין קרב או מלחמה שתומאס אי פעם הפסיד בה ולא נראה לי שהוא רוצה להתחיל להפסיד, אנחנו ערוכים הכי טוב בעולם אני מבטיח לך״ הוא אמר וזה עדיין לא גרם לי להירגע ואחרי שאוסקר סיים לעשות את צרכיו הגענו לבית וניקו עזר לי לסדר את כל הדברים בחדר הפיצי של אוסקר,
צריך להביא לו עוד צעצועים, חובה.
״היי למה לקח לך איזה חמש שעות?״ תומאס נכנס לחדר ושאל
״אה אני מבין״ הוא אמר כשהסתכל על כל הדברים שקניתי לאוסקר וסימן עם עיניו לניקו לצאת
״מה יש?״ הוא שאל אותי
״איך אתה יודע שיש משהו?״ שאלתי אותו לא מבינה מה הוא הספיק להבין
״המבט שלך מלאך שלי״ הוא אמר מלטף את פניי ומתיישב על הפוף הורוד שקניתי לפיטבול שלי
״סתם לא אהבתי את זה שהכלילו את אוס שלי כפיטבול רצחני״ אמרתי, הנושא הזה באמת מפריע לי זה כמו שיש את הדבר הזה, שאם גבר אחד בוגד אז כולם נקראים בוגדים וזה ממש לא נכון.
״זה הגזע שלו, הוא רצחני אבל אם מאלפים אותו הוא בסדר, בואי, נאלף אותו יחד״ הוא אמר וקם מהפוף והושיט לי את ידו ונתנתי לו את ידי ופתחנו את דלת החדר ואוסקר ישר רץ
״עכשיו הוא רץ נכון?״ תומאס שאל אותי ואני הנהנתי והוא נכנס אל תוך החדר ולקח את שקית החטיפים שקניתי לאוסקר ״עכשיו תראי איך הוא חוזר״ הוא אמר התיישב ישיבת צפרדע והוציא מקל אחד ושם בידו ולאחר כמה שניות אוסקר שלי רץ אליו עם קשקוש בזנב ומבט רצחני
״תומאס הוא ינשך אותך״ אמרתי בהיסוס
״הוא לא, לכלבים יש חוש ריח מפותח, מאוד מפותח, הם מריחים דברים מקילומטרים, תראי איך הוא יושב ומחכה שאני אפתח את היד שלי ואאפשר לו לאכול את החטיף״ תומאס אמר ובאמת הכלב התיישב ומחכה וכשתומאס פתח את ידו הפיטבול הסתער ואכל את הכל
״בואי תנסי״ הוא אמר ונתן לי מקל אחד ואני התיישבתי וסגרתי את ידי ואפשר לומר שדי בפחד, אני לא יכולה שלא לאפשר לו לאכול והפיטבול רק ניסה לפתוח לי את היד הוא ליקק את ידי וכשבאתי לפתוח תומאס עצר אותי
״הוא מזהה שיש לך רצון להבין לו, שאת לא רוצה לעשות לו את זה, בגלל זה הוא מלקק אותך. עכשיו תפתחי את היד ושהוא ייגש אלייך לאכול את החטיף תגידי לו ׳לא׳ בקול סמכותי ותראי איך יגיב״ תומאס אמר מסתכל לי בעיניים ואני פתחתי את ידי וכשהפיטבול הצעיר הגיע לטרוף את החטיף אמרתי ״לא״ בקול יציב והוא נעצר והסתכל עליי בעיניים כלביות חמודות
״מעבר לזה שפיטבול הוא רצחני ואכזרי הוא גם מאוד קשוב, ומאוד חכם.
לצורך הדוגמה עכשיו, הוא יודע שאת לא עושה את זה בשביל להרעיב אותו אלא בשביל ללמד אותו, תאפשרי לו לאכול את זה פרינססיטה״ תומאס מסביר בחיוך ואני העברתי את מבטי לאוס שלי
״תאכל חתיכי״ אמרתי לפיטבול והוא ליקק את ידי וקפץ עליי מכרבל את עצמו בתוכי ומלקק מעט את פס הציצי שלי
״נראה שהוא כמוני, רוצה לזיין אותך בכל דקה פנויה״ הוא אמר ולקח את הפיטבול ממני ״היא שלי חבר״ תומאס אמר לפיטבול והפיטבול נתן לו מבט רצחני וצחקתי, זה מצחיק מה אני אעשה, תומאס מקנא בכלב, פאקינג כלב.
״בואי״ הוא אמר והוריד את הפיטבול לרצפה ואנחנו ירדנו למטה והפיטבול מאחורינו
״את צריכה שאוסקר יבין שקוראים לו אוסקר, ככל שתקראי לו ככה יותר הוא יבין שאת מכוונת אליו״ הוא אמר ואני התיישבתי על הרצפה והושטתי את ידיי אל הכלב הקטן שלי
״בוא אוסקר״ אמרתי בחיוך והוא קפץ עליי וליקק את פניי, קטנצ'יק.
״אוסקר״ תומאס אמר בטון הקאפו וסימן עם אצבעו על המרצפת שלידו בכוונה שאוסקר יבוא לעמוד לידו ואני נעמדתי ואוסקר היה באמצע
״אוסקר״ אמרתי בטון סמכותי וסימנתי עם האצבע שלי על המרצפת שלידי ואוסקר בא אליי ואני הוצאתי לשון לתומאס
״אוסקר״ תומאס ניסה שוב בטון הקאפו שלו ואוסקר שלי לא זז מהמקום ותומאס עשה מבט חושב ולא מבין
״תגידי לו לבוא אליי רגע״ תומאס ביקש ממני
וירדתי אל פניו של אוסקר ״אוסקר חתיך לך אל אבא״ אמרתי מנשקת את פניו ואוסקר הלך אליו
״או שהוא רוצה את הציצים שלך או שהוא רוצה את הציצים שלך״ תומאס אמר בפליאה והתקרב לנשק אותי ולפתע אוסקר התחיל לנבוח
״נראה לי שיש פה מישהו חדש אובססיבי אלייך״ תומאס אמר מגחך ומנשק אותי ואוסקר הפסיק לנבוח והתחיל לנשוך את תומאס ברגל
״אח בן זו..״ תומאס התחיל להגיד ושמתי את ידיי על פיו
״אוסקר די״ אמרתי במבט מרוכך והוא יילל מבפנים ועשה מבט עצוב וראיתי שיורד לתומאס קצת דם
״אוי הוא נשך עמוק״ אמרתי שראיתי את עומק הנשיכה והלכתי להביא את ערכת העזרה הראשונה ואוסקר אחריי ושחזרתי תומאס היה על הספה וניקולאס ומתאו צוחקים עליו
״אני לא מאמין, מה עשית לו״ ניקו אמר לו
״נישקתי את אן״ הוא אמר וצחוקם של ניקו ומתאו רק התגברו ואני התקרבתי אליהם ושמתי לו פלסטר
״בוא נעשה ניסוי״ מתאו אמר בלחש לניקו ומתאו התקרב ושם את ידיו עליי וחיבק אותי ואוסקר קפץ עליו ונשך אותו בקצה ידו
״בקצב הזה לא תצליחו להילחם באיטלקיים היום״ ניקו אמר וצוחק צחוק גדול יותר
״אוסקר״ אמרתי באזהרה והוא שוב יילל מבפנים ועשה פרצוף עצוב ושמתי פלסטר למתאו
״תקשיב לי טוב חתיכת כלב, אנסטסיה שלי מלפני שאתה הכרת אותה הבנת? ואם אני ארצה לנשק אותה אני אנשק אותה״ תומאס אמר לאוסקר ואוסקר חשק את שיניו ונבח עליו
״די כבר״ אמרתי צוחקת והרמתי את אוסקר אליי והוא ליקק לי את קו החזה
״נראה שמישהו מערער עליך״ ניקו אמר בהתגרות לתומאס ואני רק המשכתי לצחוק ותומאס התעצבן ולקח את אוסקר והוריד אותו לרצפה ואוסקר נבח עליו ואני גלגלתי עיניים, בן אדם מקנא בפאקינג כלבב.
״שנתחיל להתארגן לאירוע?״ תומאס שאל בחיוך זדוני ותחושת מועקה שוב תקפה את החזה שלי
״חשבתי שלא תציע לעולם בייב״ ניקו אמר לתומאס ומתאו צחק ואני חייכתי חיוך צדדי מנסה להראות שהכל תקין, ניקו ומתאו הלכו לעבר המשרד
״היי הכל בסדר?״ תומאס שם את ידו הימנית על הלחי שלי
״כן כן בטח״ אמרתי בחיוך, בשביל שלא יחשוד
הוא נתן לי נשיקה רכה על השפתיים והלך לחדר העבודה
״תומ, יהיה לך זמן קצת להיות איתי היום?״ שאלתי אותו רגע לפני שנכנס
״חשבתי שאמרת שמה שהיה אתמול הספיק לשנה הקרובה״ הוא אמר וצחק, אז לא אמרתי את זה רק במחשבה שלי? אמרתי את זה בקול? אוי אלוהים.
״אני אנסה לפנות זמן, אבל עכשיו זה הכנות אחרונות אז אני לא מבטיח יפה שלי״ הוא אמר והתקרב ונשק לי בקודקוד ראשי ואני הנהנתי צופה בו נכנס לחדר העבודה ואני עולה למעלה לחדר של אנחלס והיא לא פה התקשרתי אלייה והיא לא זמינה, אולי היא יצאה? טוב שיהיה.
הלכתי לחדר של תומאס וראיתי כמעט מלאכים עד ששמעתי קולות מלמטה והסתכלתי על השעון רואה שכבר 22:30 וואו שקעתי בכמעט מלאכים, ירדתי למטה וראיתי אותם שמים חגורת נשק עם סכין ותחמושת נוספת, וחלחלה עלתה בי והלכתי לשירותים שבמשרד של תומאס, השירותים הכי קרובים לפה והקאתי את נשמתי, הוא הגיע מאחוריי והחזיק לי את השיער שלא יתלכלך וכשסיימתי הוא שטף את פי והרים אותי לשולחן במשרדו וניגב את פי עם נייר שהיה במגירת שולחנו
״מה יש מלאך שלי?״ הוא שאל ושם את ידיו על לחיי מלטף
״תומאס, אל תלכו בבקשה יש לי הרגשה לא טובה״ אמרתי שמה את ידי על החזה שלי
״יפה שלי אני צ׳יק צ'ק חוזר״ הוא אמר מנסה להרגיע אותי ואני לא מצליחה להירגע, כואב לי בחזה.
״תסמן אותי״ ביקשתי
״מה?״ הוא שאל מסתכל לי עמוק בעיניים
״תסמן אותי, סימן שיישאר להרבה זמן, בבקשה״ אמרתי מטה את צווארי והוא נענה לבקשתי בחיוב וברצון רב וקבר את פניו בצוואר שלי ונשך ומצץ כל כך חזק הוא עשה לי אחד כזה בכל צד בצוואר ועוד אחד על החזה ועוד אחד על הבטן, 4 סימנים.
״פאק״ הוא אמר מוריד את המכנס שלי וגם את שלו והכניס את הזין שלו לתוכי
״תמיד מוכנה בשבילי״ הוא גנח לאוזניי
״פאק תומאס״ גנחתי והרגשתי טוב, סוף סוף, אך התחושה שמשהו לא טוב עומד לקרות לא עזבה אותי.
״כן כן עודד״ ביקשתי והוא הוציא את הזין שלו מהכוס שלי הוריד אותי מהשולחן וסובב אותי אליו כך שהגב שלי למולו ודחק את הזין שלו עמוק לתוך התחת שלי ואסף קבוצת שיערות שלי ומשך אליו ושם אל ידו השמאלית על בטני מלטף אותה ומוציא ומכניס ומוציא ומכניס את הזין שלו לתוכי
״אה״ גנחתי והוא נישק את צווארי והוביל אותנו בהליכה תוך כדי הנשיקה ושהזין שלו בתוכי לספה בפינת החדר וכשהגענו אלייה ניתקתי את עצמי מהזין שלו והוא ידע מה הולך להגיע עכשיו והתיישב על הספה ואני התיישבתי עליו שכל רגל שלי בצד אחר של גופו, והכנסתי את הזין שלו לתוכי ״פאקק״ גנחתי ושמתי את ידיי על כתפו והוא עם שתי ידיו הוריד את חזיית הסטרפלס שלי למטה חושף לפניו את הציצים שלי בזמן שאני דוהרת עליו
״אני כל כך אוהב שהם קופצים בזמן שאת רוכבת עליי״ הוא אמר בעונג מטורף ודחף לתוך פיו את הציץ השמאלי שלי ובידו השמאלית מעסה את הציץ הימני שלי וידו הימנית מפליקה לישבן שלי
״פאק תומאס״ גנחתי ״יאס דאדי תמשיך אני כל כך קרובה״ גנחתי מחזיקה בפניו וגמרתי. ״אני גומר״ הוא הכריז והתחיל לנשק אותי נשיקה פראית ולאחר כמה שניות גמר בתוכי.
״אז בכל זאת גרמת לי למצוא זמן לזיין אותך היום״ הוא אמר בחיוך
״היום שאני חוזר אנחנו נראה סרט על הגג למעלה, ונתכסה בפוך שאת כל כך אוהבת ואני אבשל לך, רק לך, אני אוהב אותך מלאך שלי, המלאך השומר שלי.״ תומאס אמר ונישק את שפתיי
״תומאס אנחנו צריכים לזוז״ ניקו אמר ונקש על הדלת.
״נעלת?״ שאלתי בגיחוך
״הנחתי שאת לא רוצה שיראו אותך מקיאה אז נעלתי״ הוא אמר ושם את המכנס שלו והלביש אותי גם במכנס שלי ואחרי שראה שהכל כשורה הוא פתח את הדלת ויצאנו
״הו סוף סוף״ מתאו אמר ואני הסמקתי
״תיזהרו ממני כולכם אני עדיין הבוס שלכם״ תומאס אמר בטון הקאפו שלו
״אתם יודעים איפה אנחלס?״ שאלתי את הבנים
״היא בטח בחדר שלה״ ניקו אמר ושוב מועקה תפסה את החזה שלי הפעם יותר חזק הם באו לצאת ותפסתי את ידו של תומאס
״בבקשה, תשמור על עצמך, יש לי הרגשה לא טובה תומ״ אמרתי עם דמעות בעיניים והוא הסתכל עליי במבט שמנסה לפענח מה אני מרגישה
״אני בסדר יפה שלי, אני תמיד אהיה בסדר כל עוד את פה. תישארי פה, אל תצאי לשום מקום אוקיי?״ הוא אמר ואני סתמתי ״אני אחזור, תשמרי לי על זה בינתיים״ הוא אמר והוריד את טבעת המאפיה שלו עם היהלום השחור ענד על האצבע שלי וחיבק אותי ״אני אוהב אותך״ לחש לאוזניי ונישק אותי נשיקה רכה ויצא מהדלת
״את מרככת את הקאפו שלנו״ פדרו אמר
״תשמרו על עצמכם, בבקשה״ אמרתי ופדרו חיבק אותי
״את יפה שאת דואגת, הכל בסדר״ הוא אמר ואז ניקו הגיע
״עלה לרכב פדרו״ ניקו אמר לפדרו ופדרו חייך אליי ונעלם בין דלתות הבית
״מה יש אן?״ ניקו שאל אותי
״לא טוב לי ניקו, אני מרגישה שאתם לא צריכה לצאת.״ אמרתי לו
״ממתי את מרגישה ככה?״ הוא שאל אותי מחזק את אחיזתו בנשק שרצועת הנשק מלופפת סביב צווארו, כמו חייל רגיל רק שהוא לא חייל רגיל
״מהבוקר ניקו, מהבוקר וקשה לי לדבר על זה, אבל בבקשה אתם לא יכולים לצאת״ אמרתי שמה את ידי על כתפו ודמעה בוגדנית אחת יצאה מעיניי וירדה על לחיי והוא ניגב אותה עם אגודלו והוריד את היד לידי הפנויה והחזיק בה
״לא יקרה לנו כלום יפה שלי אל תדאגי״ הוא אמר וחיבק אותי חיבוק שמוסר שהכל יהיה בסדר אבל הרגשתי וידעתי שמשהו לא כשורה יקרה.
״ניקו מחכים לך״ מתאו נכנס ואמר וחיבק אותי והם יצאו ואני נשארתי לבדי.
אוי אלוהים בבקשה תשמור לי עליהם.
שמעתי את הרכבים שלהם מתחילים לנסוע, 15 חיילים, 4 רכבים ולב אחד כואב.
אחרי עשר דקות שלחתי הודעה לתומאס
אנסטסיה: ״אני אוהבת אותך.״
תומאס: ״אל תהיי בלחץ אהובה, הכל בסדר, תרגעי ואני כבר מגיע״
אנסטסיה: ״אני אוהבת אותך״
תומאס: ״אני אוהב אותך.״
תומאס: ״אנחנו נכנסים עכשיו, ותזכרי, שאני מגיע מחכה לנו דייט מדהים על גג הבית שלנו, אני ואת מול הכמעט המלאכים שלך ונרות ובשר, הרבה בשר״
אנסטסיה: ״תשמור על עצמך, אתה הכי חשוב לי בעולם״
תומאס: ״אני מבטיח״
הוא כתב והתנתק והתנתקתי גם
אני לא מסוגלת אלוהים. אני צריכה לשמור עליו. אני צריכה להיות לידו. אני צריכה להיות קרובה אליו.
אני ידעתי בדיוק איפה הם, הייתי במשרד שלו עם המחשב שלי כשהם ישבו לתכנן.
הלכתי לאוטו, והתחלתי לנסוע ועצרתי כשראיתי את הרכבים שלהם, לקחתי את האקדח והלבשתי עליו משתיק קול וחניתי לידם יצאתי מהאוטו נעלתי אותו והעברתי את הפלאפון לשקט ולפתע שמעתי קולות ירייה ונבהלתי וסתמתי ישר את פי עם שתי ידי, אסור שידעו שאני פה לעזאזל.
עמדתי ליד קיר, ותחושת המועקה גברה. תומאס בבקשה תגיד לי שהכל בסדר. לפתע ראיתי את תומאס בחוץ ומישהו כמעט ירה בו ויריתי בו ממש רגע לפני שירה בתומאס ותומאס הסתכל מסביבו ולא הבין מאיפה הבחור הזה נורה ואז נכנס לבפנים כי אחד מחייליו יצא לקרוא לו.
שמעתי קול מאחוריי והסתובבתי ולא היה אף אחד והתקדמתי עוד וכשבאתי לעשות את הצעד הבא הרגשתי משהו חזק על הפה שלי, ויד מחזיקה בשתי ידיי ביחד מאחורי גבי.
וגררו אותי לתוך קרוואן קטן כזה ונפטרו ממפתחות הג'יפ ומהפלאפון שלי ונכנסתי לקרוואן והם התחילו את הנסיעה, כולם רעולי פנים
״מי אתם?״ שאלתי והם לא ענו ״מי אתם שאלתי״ צרחתי עליהם
״תסתמי את הפה שלך זונה״ אחד מהם אמר במבטא רומני קשה והעיף לי סטירה ואחד מהם אמר להוא שהעיף לי סטירה משהו ברומנית, פעם ראיתי סדרה ברומנית אז הבנתי שזו השפה אבל לא כל כך הבנתי מה אמר לו ואחרי כמה דקות של נסיעה הוא הפסיק את הנסיעה והגענו לאיזשהו מקום.
״איך עברה הנסיעה?״ מישהו שאל אותי
״תשחררו אותי״ אמרתי להם משתוללת בידם של שני הבחורים שמחזיקים אותי אחד מימין והשני משמאל
״לא מאמי זה לא בתוכניות שלי״ האיש הזה אמר לי
״חתיכת מטומטם, אתה לא יכול להתמודד מולי לבד אז אתה שולח מישהו שיביא אותי לכאן וייתן לי סטירה?״ שאלתי וירקתי על פניו
״מי העיף לה סטירה?״ הוא שאל ואחד מהם הרים יד בהיסוס ואז האיש הזה התקדם אליו הוציא סכין ודקר את ראשו ועף על כולנו שפריצי דם
״אני אומברטו, נעים מאוד״ אותו איש אמר לי והושיט לי את ידו
״עוד לא החלטתי אם נעים לי או לא וכרגע זה הולך לכיוון של לא״ אמרתי ומרימה את ידיי הקשורות באזיקים
״תשחררו אותה מטומטמים״ אומברטו אמר והם פתחו את האזיקים ״הם לא מבינים מה זה עדינים, חבורת כסילים״ הוא אמר בחיוך מתנצל אבל אני לא קונה את זה.
אומברטו הזה אמר להוא שם משהו ברומנית ואותו אחד לקח אותי בעדינות ונכנסו אל תוך הבית וירדנו במדרגות כנראה לקומת מרתף.
הוא הוביל אותי לסוף המסדרון ופתח את הדלת עם קוד סודי 21287 זה הקוד, אדיוט.
והכניס אותי לבפנים וחשכו עיניי.
״אנחלס״ זה הדבר היחיד שהצלחתי להוציא מהפה שלי.

תומאס
חזרנו לבית מלאי דם, כמובן לא שלנו, אני מחכה כבר לראות את הקטנה שלי.
״אן?״ שאלתי כשלא ראיתי אותה בסלון, חשבתי שהיא תחכה לי עד שאגיע, אולי היא נרדמה?
״פרינססיטה״ קראתי כשנכנסתי למשרד וגם פה היא לא
עליתי למעלה לחדר שלנו
״מלאך?״ שאלתי כשנכנסתי לחדר ארונות והיא לא פה ״את פה?״ נכנסתי למקלחת וגם פה היא לא נמצאת, איפה היא?
ליבי החל לדפוק והתחלתי להילחץ
״אנסטסיה״ צעקתי והתחלתי לחפש בכל הבית ירדתי במהירות במדרגות
״היי מה קרה?״ ניקו שאל כשראה אותי לחוץ
״אנסטסיה, היא לא פה״ אמרתי בלחץ ופתחתי את הפלאפון
תומאס: ״יפה שלי איפה את?״
תומאס: ״תעני לי בבקשה אל תלחיצי אותי״
כתבתי לה וראיתי שיש רק וי אחד
תומאס: ״מלאך שלי, רק תשלחי איזו נקודה או משהו שאדע שהכל בסדר״
תומאס: ״אני מתחרפן.״
שלחתי ושוב אין מענה
״גם אנחלס לא פה אולי הן ביחד?״ ניקו שאל בהיסוס כי גם הוא ידע שזה לא הגיוני כבר שלוש בלילה.
״בוס״ קול קטע את השיחה שלי ושל ניקו ״זה נמצא ליד אזור הפעילות האחרונה שלנו״ הוא אמר מגיש לי את הפלאפון של אנסטסיה כבוי ומפתחות של רכב, הג'יפ של המרצדס שקניתי לה
״הרכב היה שם?״ שאלתי את החייל והתפללתי בלב שהוא יגיד שלא
״כן בוס״ הוא ענה בפחד
״פאק״ צרחתי והפכתי את הסלון והשולחן נשבר למלא זכוכיות קטנות והתחלתי לשבור כל דבר שבא לי ליד.